טום^
"למה לא הלכת לבית הספר אתמול?" אחותי התאומה, טוני, שאלה בקול קשוח.
בלעתי את רוקי ושיחקתי באצבעותיי. כרגע אנחנו בקפיטריית בית הספר, ולפני זמן קצר הייתי אמור לקבל מגש אוכל, כשאחותי המקסימה משכה את מרפקי בגסות, וגררה אותי לפינה.
וכן, יש לי אחות תאומה. לא הזכרתי אותה לפני כן, כיוון שאין צורך בכלל. אז הנה לכם, שמה טוני, והיא גדולה ממני רק בכמה דקות. עצוב לגלות שאתה האח הקטן.
"המ... אני כבר איחרתי. סופר איחרתי. כל כך איחרתי שכבר החלטתי שלא אגיע לבית הספר." עניתי במבוכה.
יש לי אולי יכולת לעמוד על שלי עם ביטחון מול אחרים, אבל כשזה מגיע לטוני.. לא ממש. אני פשוט כמשמעו יכול להרגיש את הכאב שיגרום לי אם אעשה משהו לא ראוי בעיינה או שאתחצף. וזו גבירותיי ורבותיי, הסיבה שאנע אני שונא נשים.
"הו, כן? כי אם אגלה ששיקרת לי.. הו אלוהים. אתה כל כך תתחרט על זה, טום. אני אחותך היחידה, לכל הרוחות! וגרוע יותר, אנחנו תאומים! היית צריך לספר לי על כך מוקדם יותר! מה אם משהו רע היה קורה לך, אה?! אמא ואבא היו הורגים אותי! "
גלגלתי את עיניי לאור הקשקוש שהיא פלטה מפיה כרגע. היא כזו דרמה קווין לפעמים. לא, תיקון טעות; היא דרמה קווין כל הזמן.
"תראי, אני מצטער שלא סיפרתי לך. טוב?" הרגעתי אותי. היא הפסיקה להשתולל ובהתה בי בדריכות, שגרמה לי לאי נוחות.
היא לבסוף נאנחה. "בסדר, סלחתי לך. עכשיו לך תאכל ארוחת צהריים כבר. אתה מרזה יותר ויותר מידי יום."
אחרי זה דרכינו נפרדו סוף סוף. שמעתי את בטני רועמת בקול לאוכל. גאד, אני כל כך רעב.
התקרבתי אל הדלפק ולקחתי יוגורט, כריך עוף ובקבוק מים. סקרתי את כל הקפיטריה בתקווה למצוא שולחן ריק ורק אחרי כמה דקות של חיפוש נואש מצאתי סוף סוף שולחן עם שני מושבים ריקים במרחק מטרים ספורים מהדלתות.
הלכתי לכיוונו וצנחתי על המושב עם פניי לדלתות.
אכלתי בשקט עד שקבוצה של בנות לא הרחק ממני צווחה מאחורי. מה לעזאזל?
"אלוהים, למה הוא צריך להיות כל כך לוהט?" מישהי נשמעה מאחורי. הסתובבתי בכיסאי וראיתי כמה בחורות לבושות שורט וגופייה חשופה. הן כל כך זנותיות.
"אני יודעת נכון? אני תוהה מי ברת המזל הפעם!"
"שמעתי מפני שהוא מעולה במיטה. " ילדה אדומת שיער ציחקקה.
התעלמתי מהן, וחזרתי לאוכל שלי, כשפתאום מגש אוכל הוטח מול עיניי. הייתי נחנק לולא בקבוק המים שקניתי. ניגבתי את פי, והבטתי למעלה. לעזאזל.
"היי קטנצ'יק."
אני שונא את הכינוי הזה.
"ברייס." אמרתי בקול חסר רגש.
הוא חייך, חושף את גומת החן הזו שלו. הוא התמקם מולי, מתחיל לאכול את ארוחת הצהריים שלו.
"המ.." היססתי.
ברייס הסתכל אליי. "המ.., מה קטנצ'יק?"
העצבים שלי כבר התפוצצו. "תפסיק לקרוא לי קטנצ'יק! זה פשוט מוזר ומעליב!"
הוא הפסיק לאכול והניח את זרועותיו על קצה השולחן, נשען עליו בשביעות רצון. "ומה יקרה אם אני לא, קטנצ'יק? אתה תזרוק עליי את הספרים החנוניים שלך?"
"חנוניים? הי, לידעתך אני לא חנון. ואלוהים ישמור, תפסיק לקר-"
נקטעתי בגסות על ידי חבורה של בנות שלפתע הגיחה לשולחננו. הבטתי בהן.
"היי ברייס! מה שלומך?" אמרה הבחורה עם הלבוש החשוף והמועט. איך לעזאזל הכניסו אותה לבית הספר? אין מישהו, כמו מנהל למשל, שבודק את זה?
ברייס חייך והביט אל הבנות, שהן דרך אגב, נשענות בכוונה על מנת להראות את החזה המזויף והממולא שלהן.
"שלום גם לך. ומי את?" הוא אמר בקול צרוד. לעזאזל איתו, יש לו קול טוב. רק חבל שיש לו אישיות מחורבנת.
"אני טניה. אתה פנוי הערב?" טניה אמרה לאט.
הבטתי בברייס, מחכה בסקרנות לתשובה שלו. הבחורה הזאת יכולה להיות יותר ברורה ונואשת? היא ממש מזמינה אותו לשכב איתה! אבל הי, מה אני חושב על זה? זה באמת לא העסק שלי עכשיו ... נכון?
ברייס צחקק בקול רם, כאילו מוצא את העניין מצחיק. והוא לא. אני בקושי מחזיק את עצמי מלהטיח על פניה של טניה ימינה ושמאלה, בעוד הכלבה הארורה פשוט ניערה את שערה הצבוע בלבן. בעוד אני בכלל חושב לעצמי למה זה מעצבן אותי.
"טניה, נכון? הייתי שמח להתלוות אלייך בכל זמן אחר, אבל הלילה.." הוא נעצר, מסובב את ראשו אליי. הבטתי בו בבלבול חזרה.
"מה?" שאלתי בטיפשות.
הוא חייך. "מצטער טניה, אולי בפעם אחרת. או יותר טוב, אולי לעולם לא."
לסתי נשמטה, וחבורת הבנות נהגו כמותי. מה לעזאזל הוא אמר הרגע?! זה היה כל כך חצוף! לא מתנהגים ככה לבחורה!
טניה נראתה מזועזעת לרגע לפני ששינתה את הבעתה. היא צחקה. בזיוף, אם יורשה לי להוסיף.
"הו, ברייס! אתה כל כך מצחיק! לא באמת התכוונת לזה!" היא אמרה בקול רועד, מנסה עדיין לזייף צחוק.
"האמת שלא. יש לי תוכניות חשובות יותר." הוא אמר בשביעות רצון. משום מה, הדרך שבה אמר זאת נשמעה לי כמו חדשות רעות.
"ומה הן בדיוק?" שמעתי כמה בחורות שואלות בסקרנות, ושומעים ייאוש בקולן.
ברייס הביט בי לפני שהחזיר את מבטו לאט אל הבנות.
"יש לי כבר תוכניות עם טום מייסון הלילה." הוא אמר, גורם לבטני להתהפך.
YOU ARE READING
קפה זה לא מספיק(boyXboy)
Romance*סיפור מתורגם* מי בכלל ידע שהכל יתחיל מחנות קפה ואיחור לבית הספר?
