קפה זה לא מספיק(boyXboy)

2| קטנצ׳יק

החלטתי שאני לא אלך לבית הספר היום. אין שום טעם ללכת שאני כבר מאחר בטירוף. ה'פגישה' עם ברייס בסטארבקס, ננעלה ונסגרה. הרצון שלי לקפה כבר התפוגג. אחרי שהוא צעק עליי, חזרתי באי רצון לסוף התור- האחרון בסוף. קיבלתי את הקפה שלי רק ב9:05.
התיישבתי בחוסר רצון בכיסא בשולחן המרוחק ביותר. בוהה דרך החלון באנשים שעוברים הלוך ושוב, כל כך שקוע שלא שמתי לב לכך שמישהו התיישב מולי.
"חלומות בהקיץ על החברה שלך, קטנצ׳יק?" ברייס אמר בלעג.
פלטתי אנחה עייפה והטיתי את ראשי להביט בו. "אין לי חברה. "
"טוב ,כן.. אתה נראה כמו הסוג שמתעניין בגברים. נכון קטנצ׳יק?"
קטנצ׳יק. למה הוא חוזר על הכינוי המעצבן הזה שוב ושוב? אני בכלל לא קטן! האמת שאני 1.72 בכלל!
הבטתי בו, הפעם באופן מלא. "ואם אני כן? אתה עומד להכות אותי בגלל זה? תשבור לי משהו? תגרור אותי החוצה ותזרוק אותי באיזו סמטה חשוכה?"
הוא פשוט הביט בי לכמה שניות לפני שפרץ בצחוק. הבטתי בו במבט מוזר, תוהה מה מצחיק בכלל. הוא המשיך לצחוק אפילו כשכל בית הקפה הסתכל עליו, בודק מי המשוגע.
"מה כל כך מצחיק?" שאלתי בהיסוס.
התפרצות הצחוק שלו דעכה, והפכה לאט לאט לצחקוקים שקטים, לפני שניגב דמעה מעינו הימנית.
"כלום, כלום. זה פשוט ה--פפפט!"
הוא צחק שוב ואפילו הכה את השולחן בעזרת ידו שוב ושוב.
"מה?!" צעקתי עליו. הוא מתנהג כמו משוגע וזה גורם לי להלחץ.
"אלוהים, זה היה טוב! בכל מקרה, מצטער. זה פשוט... זו פעם ראשונה שמישהו עונה לי ככה ואני פשוט לא יכול להתאפק. והפרצוף שלך! היית צריך לראות אותו, זה היה גדול!"
בהיתי בו, הפעם לזמן הממושך ביותר, ואז הפניתי לעברו אצבע מאשימה.
"אתה התחרפנת!"
"לא התחרפנתי, קטנצ׳יק."
"ותפסיק לקרוא לי ככה! אני לא קטן!"
"לא קטן? מתי בפעם האחרונה הבטת בעצמך במראה?"
"לידיעתך, אני 1.72. אתה גבוה ממני רק בכמה סנטימטרים. "
ברייס התעלם ממני ולגם מהקפה שלו. שמתי לב שהוא גם הזמין פרפוצ׳ינו.
"אתה אוהב פרפוצ׳ינו?" ניסיתי לשאול באדישות.
הוא הביט בי בריכוז. זה מוזר. זה מרגיש כאילו אני..
"אתה יודע, כל בית הספר מסתכל עלייך בצורה שלילית, כעל התלמיד הנוראי." אמרתי, מרוויח ממנו גיחוך.
"אחרי הכל.. אתה לא כל כך נורא. "
אוי לעזאזל. אני באמת אמרתי את זה עכשיו? מה לא בסדר איתי? עדיף שאני אזמין עוד פרפוצ׳ינו לפני שברייס יהרוג אותי.
נבהלתי כשפתאום הוא נעמד ויצא מהחנות מבלי להגיד מילה. הוא פשוט קם והלך, משאיר אותי שם בוהה בטיפשות על המושב שהיה כעת ריק. שמעתי את פעמון הדלת מצלצל, מה שהעיד כל כך שהוא כבר יצא.
הוצאתי נשיפה של אוויר שלא ידעתי שהחזקתי אותה בכלל וצנחתי על הכיסא.
טוב, הנה הלך לו ברייס המופרע. או שככה בית הספר לפחות מחשיב אותו. אחרי מה שקרה היום התחילו לי ספקות לגבי קלווין ברייס האמיתי. כן, הוא יכול להיראות מאיים ומעט מפחיד. אך בכנות, אני חושב.. שיש משהו טוב קבור עמוק בתוכו. עמוק. ולצערי, התודעה שלי אומרת לי לבדוק את זה. מה שאומר שאני חייב לדעת קצת יותר על קלווין ברייס.
טוב, אני חושב שאני הולך על משימת התאבדות.
---