גם הלילה, כמו בכל הלילות, העברתי במחסן נטוש. רק שהפעם זה היה שונה, שמעתי אזעקה, האזעקה של "טריו", ולמרות שהם לא יכולים לראות אותי, החלטתי לצאת. לקחתי את האקדח שגנבתי מהחייל, ויצאתי בחשאיות אל מקור הרעש. התחבאתי יושבת מאחורי חומה, חיכיתי כמה שניות בדיוק שבאתי לבדוק במי הם מתעללים הפעם שמעתי
"תתפשטי!" החייל צועק על מישהי. אומייגד מה הוא מכריח אותה?! הצצתי בחשאיות, הוא היה חייל בודד והיה עם הגב אליי ככה שהוא לא יכול לראות אותי, מולו עמדה מישהי, שיער ארוך שטני אך לא הצלחתי לראות את פנייה בגלל החושך, אפילו אורות לא היו
"אני מתחננת, אל.." קולה נשבר בבכי ואז קלטתי שהיא מחבקת ילדד קטן , הילד נראה מפוחד ואילו האישה בוכה.
החייל מכוון אליהם את אקדחו "תעזבי את הילד ותתפשטי!!" צעק עליה. הוא מתקרב אליהם, האישה לא זזה היא מחבקת את הילד חזק יותר. הוא היה קרוב מספיק, והוא חטף ממנה את הילד, התרחק וכיוון את אקדחו אל ראשו של הילד. הילד התחיל לבכות, הוא נראה בן שבע.
"שתוק!!" אמר החייל
"תעזוב אותו בבקשה אני מתחננת בבקשה" האישה בוכה, מצמידה את ידיה זאת לזאת כאות התחננות
"תתפשטי!" פקד עליה. התקדמתי אליהם יותר מודעת לכך שהוא לבד. עד שראיתי פנים, הצלחתי לזהות את הפנים שלהם ועצרתי מייד נתקפתי תדהמה!! עינייה החומות של מרי!! מרי!!! מרי אשר הייתה חברה שלי בתיכון, אשר מופיעה בתצלום שלנו יחד במצלמה, והילד? הילד זה אח שלה הקטן! אני לא מאמינה!! איך אני מוציאה אותה מהמצב הזה?! אני מסתכלת מסביבי מחפשת כל פריט שיוכל לעזור לי אבל הכל אבנים וחול.. אין אפילו מה לנסות בזריקות.. אני יודעת שיש עליי אקדח אבל מה לי ולאקדחים?
אני רואה את מרי, מורידה את חולצתה, מודעת לכך שהאח שלה עוצם את עיניו ומתפרק מרוב בכי. מרי נשארה עם ג'ינס וחזיה
"תשחרר אותו!" אמרה לחייל
"לא!" אמר ויכולתי לדעת שהוא מחייך. איך אני מצילה אותם? למה אני כזאת דפוקה?! הסתכלתי שוב סביבי
"תשחרר אותו!!" צעקה על החייל
"אמרתי שלאאא!!!" צעק החייל ושמעתי יריה, הסתכלתי מייד וראיתי את הילד שוכב על הרצפה וראשו מדמם. וואט דה פאקק!!! פי נפאר בתדהמה. מרי התחילה לצרוח ורצה אל אחייה בניסיון קלוש כי החייל החזיק בה
"זבל שכמותך" אמר לה אמר, זורק אותה על הרצפה ומכוון אליה את האקדח. היא שכבה על הרצפה מתפרקת בתוכה. בלי לחשוב פעמיים יצאתי מהמחבוא במהירות, רצתי לכיוון החייל והתחלתי לירות. לא יודעת אם אני פוגעת, זה ניסיון ראשון שלי באקדח, מה שאני כן יודעת, שזה לא מכוון למרי. עד שראיתי את האיש נופל.
הדמעות התחילו לעלות ברגע שראיתי את אחיה הקטן של מרי שוכב על האדמה, כל כך תמים וכל כך צעיר! מרי רצה אליו מיד מחזיקה לו את ראשו
"גיא!! תחזור אליי! אתה היחיד שנשאר לי!!" צעקה מתפללת. לא יכולתי להסתכל עליהם, זה כל כך כואב.. למה זה מגיע לנו? למה כל זה? לקחתי לעצמי את האומץ שנשאר בי, והתקדמתי אליה מתיישבת לידה
"אני מצטערת מרי" אמרתי לא יכולה לסלק את הדמעות שבעיניי, סוף סוף היא הסתכלה עליי, עינייה נפערו לרווחה
"היליי!!" אמרה בכאב ואושר בו זמנית חיבקה אותי חזק חזק והתפרקה עליי
"אני מצטערת" אמרתי שוב "אם הייתי פועלת לפני, כל זה לא היה.."
"זה לא אשמתך" היא קטע אותי.
עבר כמה זמן של שקט, והיא ניתקה את החיבוק בנינו וחזרה לאחיה החסר כל נשמה.
"גיא, אני מצטערת, אני כל כך כל כך מצטערת.. לא קיימתי את ההבטחה ו.. ואתה לא נמצא איתי עכשיו!!" לחשה בבכי, לילד שכביכול נשמתו עולה לשמים. ליטפתי את קטפה כדי להראות לה שאני כאן.
נתתי לה להשאר עוד עם אחיה בזמן שהלכתי לג׳יפ של ה"טריו" וחיפשתי עוד כמה כליי נשק, מה שמצאתי זה קופסאות של כדורי יריה, זה גם משהו אז לקחתי איתי.
"מרי, בואי זה לא בטוח להשאר פה" אמרתי מסתכלת על התסכול שלה
"אני לא משאירה אותו פה" ענתה לי
"אין לך ברי.." האזעקה נשמעה, מיד לקחתי את ידה של מרי הרמתי אותה לעמידה בזמן שהיא מתנגדת לי
"מרי אין לנו ברירה!!" צעקתי עליה והתחלתי לרוץ סוחבת אותה אחריי. אך היא עדיין מתנגדת
"אני רוצה להשאר איתו!" צעקה לי
"את תמותי!!" צעקתי עליה
"אני רוצה להיות איתו, להרגיש אותו, להקשיב לקשקושים שלו! הילי אני מתגעגעת אליו" אמרה ופה היא נכנעה, נתנה לי להוביל אל המחבוא שלי.
YOU ARE READING
כוחה של המצלמה
Aksiבישראל מתחילה מלחמת אזרחים נוראית ובה שתי קבוצות: המתנגדים ו"טריו" "טריו" הם קבוצת טרור מטעם המדינה הרוצחים את האנשים שמתנגדים לשלטונם. הילי בת ה19 מנסה לברוח מכל קשר לשני הקבוצות. הוריה נרצחו על ידי "טריו" והדבר היחיד שעוזר לה לשרוד זה המצלמה. במצל...
