פרק זה הינו מכיל תכנים מניים, אחריותו של הקורא
--------
ניתקתי את הנשיקה ודחפתי אותו מהחזה, כך שהצלחתי להשתחרר מאחיזתו בי.
התנשמתי בכבדות, אני לא עצרתי אותו... הוא יודע את זה, החיוך נמרך לו על הפנים היפות שלו. חיוך מלא שיניים לבנות ויפות.
"אני... המ... לא" לא ידעתי מה לומר. כל כך התגעגעתי אליו, אך נשיקה לא משכיחה את האמת מהזיכרון.
"אני יודע שאת רוצה את זה" אמר לידור, מזמין עם חיוכו.
"אני לא" עניתי מיד
"את הנשיקה הכי טובה שהייתה לי" אמר, מתקדם לעברי בזמן שאני צועדת אחורנית
"אתה נשמע כמו סטוציונר חרמן"
"אכן, כך הייתי" ענה מצמיד אותי לקיר ומרים את שתי ידיי כלפי מעלה, אוחז בהן בכף ידו הגדולה
"ומה השתנה?" שאלתי מחכה שישים את השפתיים שלו על שלי, שיגע בי! אני משתוקקת אליו. אוף למה אתה עדיין משפיע עליי?
"את" ענה קובר את ראשו בצווארי, מנשק אותו לא מפספס נקודה, עולה מעט אל תנוך אוזני ונושך אותה, מה שגורם לי לגניחה קטנה אך ניסיתי לא להראות זאת, את ההשפעה שלו עליי, את הרצון העז לגעת בו, לנשק אותו להרגיש אותו.
"את מחרמנת" אמר מסתכל אל תוך עיניי הכחולות וחיוך על פניו.לאט לאט הוא מוריד את אחיזתו בידיי שלמעלה ומכניס את ידיו אל מתחת לחולצתי שמרימות אותה. אני נושכת את שפתיי התחתונה, מודעת לכך שההלבשה תחתונה שלי לא תואמת.. הכי מביך שלי עד היום!
"אל תעשי את זה" הוא דרש, מוריד את חולצתי מעליי
"לעשות מה?" שאלתי כאשר הוא דיי בוהה בחזה השופעה שלי
"עם השפתיים המלאות האלה שלך... אני רוצה לחקור את כול הגוף שלך, לא רק את השפתיים האלה שלך" אמר, נושק לשפתיי ברעבתנות
הוא מתנהג ממש כמו מישהו אחר, זה לא הוא! הוא מזכיר לי את החייל שגם כן חשב על לזיין אותי במועדון ההוא...
הגיוני שהוא יכול להשתנות כל כך מהר?
ידיי אוטומטית עלו ומיששו את גבו הנעים.
הוא פתח את הכפתור בגינס שלי, אך מיד ידיי ננעלו על ידיו, עוצרות אותו
"לא!" אמרתי והוא נראה משועשע. כאשר לא הקשיב לי הוא פתח גם את הרוכסן של הגינס.
"אמרתי שלא" אמרתי מתוסכלת. הוא הצמיד אותי יותר לקיר כאשר גבי מרגיש את הקול של הקיר. החזה שלנו היה צמוד עד אפס מקום והוא משך את ידיי כלפי מעלה לא נותן לי למנוע את הרצון שלו.
"דיי לידור!" אמרתי בקול קשה יותר
"אני לא יכול, את פשוט מהפנטת!"
"הגוף שלי מהפנט או אני עצמי?" שאלתי מחכה לתשובה שלו, במקומה, הוא הכניס את ידו אל תוך התחתונים בצבע תכלת שלי וחיפש את הנקודה הרגישה.
"לידור..." גנחתי כאשר מצא, הוא מישש אותה ובכך מגרה אותי.
לא, אני לא יכולה לתת לו לזיין אותי כאילו כלום לא קרה.... חוץ מזה המלחמה עוד נמשכת שם בחוץ.
"כן, תגנחי שוב את שמי, רק חזק יותר" דרש לידור. זה לא הלידור שבו התאהבתי!
הצלחתי לשחרר את אחת מידיי מאחיזתו בי, דחפתי אותו ובכך ידו הוצאה מתוך התחתונים שלי והמציאות חזרה אליי.
"מה לעזאזל את עושה?!" הוא שאל, אפשר לשמוע עצבים בקולו
"כוסעמק לידור!" צעקתי "אתה לא מבין שאני לא אתן לך את זה? את מה שאתה רוצה? אתה ממש לא תקבל! לפחות לא ממני..." דחפתי אותו מעט כדי לבדוק איפה הוא זרק את חולצתי. כאשר מצאתי התכופפתי אליה ולבשתי אותה.
הסתובבתי אליו והלכתי לכיוון הדלת כאשר אני שומעת מאחורי "אוח, הישבן הזה שלך! הוא מזמין"
הסתובבתי חזרה אליו "בחייאת לידור, מי אתה?"
"אני לידור" ענה בפשטות "רק שהגעתי עם שיפוצים מעטים, בקיצור... הטריו גרמו לי להתבגר ולהבין שאישה לא תשאר לנצח, היא רוצה שינויים. ובדיוק כך אני פועל. אני לא אומר שלטריו יש השפעה טובה, אך הם מלמדים אותך דרך חיים"
הסתכלתי עליו מזועזעת, למה הוא הפך להיות?
"דרך חיים?" שאלתי בזלזול "לחשוב מהזין נחשב דרך חיים??" הוא מהנהן לחיוב עם ראשו, מה שגורם לי להמשיך "אתה לא שפוי! שיבשו לך תמוח לגמריי הא? מה עם רועי?"
"הוא לא למד את זה, לא חשב שזה נכון מה שאומרים" ענה
"לפחות מישהו עם שכל" עניתי מסתובבת חזרה לכיוון הדלת, סוגרת את הכפתור והרוכסן במיכנסיי.
"את תראי, את עוד תתני לי להיכנס לך בין הרגליים"
"אם הייתי זונה אז אולי" עניתי והוא צחק. יצאתי מהדלת. רואה את איגור מסתכל עליי, במבטי שנאה. אין לי כוח לפסיכופט הזה גם הוא! עקפתי אותו, לא נותנת לו להוציא מילה.
עכשיו, זה הזמן להתמודד עם לי והגיע הזמן להתחיל לתכנן את המרד בטריו, אני לא אתן להם לנצח, במיוחד לא כאשר הם עושים שטיפת מוח לאנשים ומכניסים להם מוח לזין.
שד חייבת לדעת מכל מה שקרה עד כה, אנחנו חייבות לארגן פלישה.
ולידור... אי אפשר לסמוך עליו, הוא בניגוד לרועי, עדיין בן ערובה.
YOU ARE READING
כוחה של המצלמה
Actionבישראל מתחילה מלחמת אזרחים נוראית ובה שתי קבוצות: המתנגדים ו"טריו" "טריו" הם קבוצת טרור מטעם המדינה הרוצחים את האנשים שמתנגדים לשלטונם. הילי בת ה19 מנסה לברוח מכל קשר לשני הקבוצות. הוריה נרצחו על ידי "טריו" והדבר היחיד שעוזר לה לשרוד זה המצלמה. במצל...
