כוחה של המצלמה

פרק 13

חנוק, חנוק, חנוק! אני יושבת בתוך התא הזה על הרצפה המלוכלכת, אין לי אוויר, אני חסרת כוחות.
"שומר, שרירי, גורילה!! בבקשה תן לי מים" אני מתחננת בקושי מצליחה לדבר, לא יודעת איך לקרוא לו.
"תשתקי!" זה הדבר היחיד שהוא יודע להגיד, כל היום שמעתי את המילה הזאת. זה גם תואם לטון הדיבור המאיים שלו.
"לפחות תגיד לי כמה זמן אני פה?" שאלתי יודעת מה הוא הולך לענות
"כמה שעות, ואם לא תסתמי אז גם כמה ימים!!" צעק.
איזה בן זונה, כשאני אצא מפה אני שוברת אותו!! למרות שנראלי ש.. הוא אוכל אותי עם הזרת שלו...
פתחתי את התיק שהיה איתי. שוב, מחפשת לשווא את הבקבוק מים. הם דאגו להכל והוציאו את כל מה שהם צריכים מהתיק, אפילו הנשקים והמצלמה שלי לא פה!!
שמעתי צעקים מתקרבים, צעקים נוקשים, אבל לא של מישהו אחד.. של כמה.. אבל כמה?
הצעדים נפסקו! מה? הם לא עצרו פה, אני יודעת, שמעתי טוב וזה רחוק מפה.
החלטתי לקום ממקומי ולהצמד לדלת כמה שיותר כדיי לשמוע.
רעשים של חריקה נשמעים, צורמים שגרמו לידיי להגיע לאוזניי ולחסום את הרעש.
"מי אתה?" אני שומעת, קול נשי, קשוח ביותר. למי היא מדברת? איך זה שאני מצליחה לשמוע? איפה אני לעזאזל?!
"זאת השאלה שאני צריך לשאול לא ככה?" ענה גבר. גבר שאני מצליחה לזהות את קולו.
"אל תתחכם איתי!" היא צעקה וכנראה שהביאה בוקס לדלת כי הבום שנשמע היה חזק.
"איפה הילי?!" שמעתי את לי, הקול שלו מאיים
"חמוד, כנראה שהתבלבלת" שמעתי צחוק מזלזל בקולה. אני מכירה את הצחוק המזלזל הזה... של מי הוא? למה הוא מוכר?
"אתה תשמע לי!! אתה תענה לי!! אני שואלת את השאלות! מה אתה?" היא צועקת. אני יודעת שהצעקות שלה לא מזיזות ללי.
אבל הוא לא עונה.. יכל להיות שהוא מפחד? זה מזיז לו?
"אז אתה לא עונה" היא אמרה בקול רגוע יותר "אתה רוצה לראות את החברה שלך או לא?"
"אל תעזו לגעת בה!!" שמעתי אותו, בקול המאיים והמפחיד שלו, לא יצא לי לשמוע אותו ככה.
"אתה ממש מפחיד אותי" ענתה "תענה! אתם משתפים פעולה עם טריו?"
כוסעמק איזה קול מוכר יש לה!! למה אני מכירה אותו??? מה אני צריכה לעשות? אני אצעק כדיי שהיא תבוא לפה? היא תשמע אותי בכלל? ומה אם הגורילה שמחכה בחוץ תהרוג אותי עוד לפני שהיא תשמע? מה אכפת לי לנסות..
"לייי!!!! ליי!! זה אתה?? איפ-"
"תסתמי את הפה שלך זונה!!" צעק הגורילה וחבט בדלת הברזל מה שהקפיץ אותי
"אמא שלך זונה! אל תקרא לי ככה!!" צעקתי עליו.
שמעתי את המנעול מסתובב והדלת נפתחת. זהו אני נקברת היום!!! מה עשיתי, לא יכולתי לשמור על הפה שלי סגור??
נצמדתי את הקיר ממול מנסה להתרחק כמה שאני יכולה ממנו. הוא באמת גורילה!! השרירים שלו מפוצצים!!
"את צריכה לעבור סידרת חינוכים ילדה" אמר מתקרב אליי בהליכה מאיימת. הוא מפחיד!!!!!
הוא ממש צמוד אליי, חיוך ערמומי על פניו, בלעתי את הרוק שנותר לי בגרון, חושבת שאני מוכנה למה שהוא הולך לעשות לי.. מכות? אונס?
"איגור! מה הולך כאן?!" שמעתי את אותו הקול של האישה שדיברה עם לי, הקול הקשה שלה. אני מזהה אותו!! אני יודעת מי זאת!! נראלי.. אני חייבת לראות אם זו באמת היא! אבל הגורילה הזה היה חייב לעמוד מולי... אני כל כך קטנה לידו.
היצור בשם איגור עשה צעד אחורה, ונאנח על זה שלא יכל לכסח אותי ואני מודה לה מאוד שנכנסה בדיוק בזמן.
הוא זז הצידה והתגלתה מולי נערה, אותה נערה שאני מכירה, שלא ראיתי שנה וחצי!! שלא שמרתי איתה על קשר!!
עיניי נפארו לרווחה, ודמעות מתחילות לעלות, לא יודעת אם זה בגלל ההלם, ההתרגשות, השמחה שלא קרה לי מה שהיה אמור לקרות עם איגור.
אני יודעת שגם היא מזהה אותי לפי המבט ההמום שעל פניה, בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש וכך גם אני.
ענייה התכולות כמו השמיים לא השתנו, שיערה החלק בגוון חום בהיר, עצמות הלחיים המבליטות את יופיה, גופה המושלם. הכל כל כך מוכר!!
"הילייי!!!" היא צעקה באושר
"שקדד!!" צעקתי גם אני ורצתי לחבק אותה.
"את לא מבינה איך התגעגעתי!!" היא אמרה לתוך האוזן שלי תוך כדי חיבוק, שמעתי את הבכי בקולה.
"גם אני התגעגעתי אליך טיפשה!! אני באתי במיוחד בשבילך"
"איך את יודעת שאני המפקדת?" שאלה "אנחנו קבוצה יחסית סודית אם לא שמת לב" עצרה את החיבוק מסתכלת עליי, אני יודעת שהיא מתחנננת ומתפללת שלא גילו אותם.
"תהיי רגוע, מרי סיפרה לי" אמרתי
"הא מרי, איפה היא?? איתך?? הרבה זמן לא ראיתי אותה" היא אמרה מסתכלת לצדדים לראות אם יש מישהו. העצב משתקף בפניי
"ש..שקד" אמרתי
"מה קרה?" בהלה נשטפת בפניה
"מרי... היא.. נהרגה" אמרתי והפעם דמעות עצב יצאו מעניי
"אומייגד" אמרה ללא הבעת פנים. חיבקתי אותה שוב. זה כואב, לדעת שחבר שלך נעלם.. ועכשיו כשאני יודעת שזו רק היא, את שקד מצאתי, גם את רועי ואת... לידור.
"שקד" שמעתי קול נשי נוסף, התנתקנו מהחיבוק והסתובבנו למשמע הקול "מה לעשות איתו?" מישהי בעלת עיניים גדולות אבך בצורה יפייפיה בצבע דבש, שפתיה המלאות, שיערה הגלי בצבע שחור אך בהיר יותר משלי, גופה המהמם שמבליט בדיוק את הגנים של האישה.
היא מחזיקה את לי באוזן ומושכת אותו לעברנו.
"לייי" קראתי רצתי אליו מחבקת אותו, הוא חיבק אותי חזרה, כל כך חזק שניקר הדאגה שלו.
"מה קרה?" שאל אותי "למה את בוכה? הם עשו לך משהו?" שאל מוחק את הדמעות, ונושק לשפתיי
"שקד מה לעשות עם האידיוט?" שאלה הנערה את שקד והצביעה עליו
"תקשיבי" לי לוחש לי אך בכוונה שכולם ישמעו "היא פסיכית!!"
"שקד אם לא תתני לי הוראות עכשיו אני אלולה לפעול בעצמי" אמרה לא מורידה ממנו את מבטה המלא עצבים.
"לילי הם בסדר, הם איתנו, זאת הילי, כמו שסיפרתי לך החברה הכי טובה שלי מהתיכון" שקד הרגיע את הנערה בשם לילי
"אומייגד זאת את? נהים מאוד, סליחה על ה-"
"סליחה על הסטירה שנתת לי!!" קטע אותה לי והצביעה על הלחי האדומה שלו, רואים את העצבים בפניו
היא התעלמה ממנו והציגה את עצמה "אני ליליאנה, בקיצור לילי, חיכיתי לפגוש אותך" אמרה לי בחיוך וחייכתי חזרה.
"איפה אנחנו לעזאזל?" שאל לי, לא מרוצה מהמקום.
"אתם.. אתם בבית" ענתה שקד בחיוך, אני ולי מסתכלים זה על זה לא מבינים "אתם בבית המתנגדים, ברוכים הבאים"