כוחה של המצלמה

פרק 5

אני ומרי יצאנו לסיבוב ביער, כדי לצוד אוכל. במשך שבועיים אכלנו את אותו הדבר, עד שהוא נגמר, וידענו שפה אנחנו צריכות להפעיל את כוחות ההשרדות שלנו.
במשך השבועיים האלה למדנו לירות באקדח, לימדתי את מרי להשתמש בסכין, לא הייתי אומרת שאנחנו תותחיות אבל מקצועיות כן.
"באיזה צד את חושבת שהוא?" שאלה אותי
"מי?" שאלתי מסתכלת קדימה מתמקדת בהליכה ובחיפוש חייה כלשהי
"האהוב שלך" ענתה הסתכלתי עליה "אל תשחקי אותה תמימה הילי, תעני, איזה צד את חושבת שהוא?"
"המ..." אמרתי חושבת, מחזירה את ראשי להתמקד בהליכה "בטוח בצד של המתנגדים, הוא לא בעד מלחמות אני מכירה אותו, אני יודעת שהוא בטח שומר על המשפחה שלו עכשיו, ומנסה לשרוד בדיוק כמונו רק שלא נראלי שהוא ירצח אנשים.. הוא תמיד אמר שזה אף פעם לא הפתרון הנכון" אמרתי ועלה לי חיוך כשנזכרתי שישבנו אני והוא על הערסל כשהשמיים היו שחורים עם ניצנוצי הכוכבים, היינו מחובקים ואוהבים.
"למה ניתקתם קשר?" שאלה אותי
"אני לא יודעת.. התקשרתי אליו וכן רציתי לשמור על קשר אבל הוא היה מסנן אותי"  למרות שהיינו דיי קרובים זה לזה מבחינת המגורים, לא הייתי הולכת לבדוק מה איתו, הוא העלה לי את האגו בצורה מפחידה!
"אנחנו נמצא אותו" אמרה והעלתה לי את החיוך "ואז" המשיכה "אני אכסח לו את הצורה שהוא לא ידע מעיפה זה מגיע לו" צחקתי מהרעיון, כן זה מגיע לו
"מבטיחה?" שאלתי מסתכלת עליה
"מבטיחה, לחצות איתך את היבשות מצידי ולמצוא אותו, אני מבטיחה לך שאני אכניס לו את הבוקס הראשון" צחקתי שוב אך הספקתי מיד כששמענו רעש, לא רעש של חיה, לא של איש, כאילו כן.. זאת אומרת זה היה רעש של..
"כפר!" אמרה מרי בהתלהבות
"יש פה כפר? ממתי?" שאלתי, הלכנו בעקבות הרעש, או שיותר נכון רצנו, התיק שעליי הקשה עליי מאט אבל הסתדרתי.
עצרנו כשהיינו על הגבעה משקיפות אל הכפר הקטנטן ואז נחרדנו כשראינו את הדגל של טריו מונף לאויר
"אנחנו חייבות להסתלק מפה!" אמרה מרי אך בדיוק שהסתובבנו ראינו חייל
"לא כל כך מהר בוגדות" אמר בחיוך, מכוון אלינו את האקדח שלו. הסתכלתי על מרי והיא עליי, לע יודעות מה לעשות. כסאמק הסכין לא בתא הצדדי של התיק, הוא בתוך התיק! השארנו רק את האקדח בתא הצדדי
"מה בוגדות "אמר מתקרב אלינו "חשבתן שתצליחו לשרוד כל כך הרבה זמן?"
"תאמת שכן, עובדה ששרדנו עד עכשיו" אמרתי
"בדיוק, שרדתן עד עכשיו! אני כל כך מת לראות את פניכן המתות" פשוט גועל! הוא דוחה, הוא נראה בסביבות בן השלושים ו..
במהירות מרי חטפה את האקדח מהתא הצדדי של תיקי וכיוונה אליו אותו, מטעינה את האקדח
"תתרחק" אמרה. כשהוא מכוון אליה והיא עליו את האקדח. התחלתי להלחץ
"בו.. בואו נר..נרגע" אמרתי מנסה להרגיע בין שני האויבים
"הילי תברחי!" פקדה לי מרי בזמן שהיא מיישרת מבט כל כך עצבני לכיון החייל, מבט שגם אני הייתי מפחדת ממנו, הוא היה מבט של נקמה
"ילדונת, תקשיבי לחברה שלך" אמר החייל עם חיוך
"אין מצב! אני לא משאירה אותה לבד, לפחות לא איתך" צעקתי. לא יודעת מה לעשות. כל תנועה אחת שלי והוא יורה בה
"הילי לכי כבר!!!" צעקה לי מרי
"אני סופר..." אמר "3..2..."
"הילייי!!!" צעקה עליי מרי וסוף סוך הסתכלה עליי
"1" שמעתי יריה, ומיד אחריה עוד אחת. קפצתי ממקומי, ראיתי את שניהם קורסים על הרצפה ידיי מחזיקות את פי הפעור, אני מנסה להשתלט על עצמי אבל לא יכולה, הדמעות התחילו לרדת כשאני רצה לכיוונה ומחזיקה בה
"מריי" אמרתי בוכה
"הי...לי" שמעתי אותה, אני מחזיקה לה את היד שלי "אל תבכי" אמרה "ת..תנק..מי" אמרה הדם שירד מכיוון החזה השמאלי שלה לא הפסיק, ידיי הפכו לדם מעצמן בלי ששמתי לב. זה היה דם חם שלאט לאט הפך לקר
"מרי!! אל תסגרי את העיניים!! בבקשה מרי!! את תחיי! בבקשה" התחננתי אליה
"הי..לי, אני מצ..טע..ר" היא לא סיימה את המשפט והרגשתי את גופה הכבד מעליי
"לא מרי" בכיתי, מלטפת לה את הלחי, היא הבטיחה לי! היא הבטיחה לי שהיא תרביץ לו ועכשיו היא מתה?! אז למה היא מבטיחה?! למה!!
"את שקרנית" אמרתי כששמעתי קולות של אנשים מתחילים להגיע "אני אוהבת אותך, תשמרי עליי מלמעלה" נתתי לה נשיקה על המצח השכבתי אותה על הדשא הרטוב מדם, לקחתי ממנה את האקדח וגם מן החייל. הסתכלתי פעם אחרונה על גופה הממוטט על הדשא הירוק, הגוף הקטנטן שלה, הגוף שרצה לשרוד והנשמה שרצתה להשאר בחיים. הסתלקתי משם כשעיניי עדיין דומעות, לא מפסיקה לעצור בעדן.

----------------------------
היי לכןן❤
סורי שלקח לי זמן להעלות פרק
מקווה שתהנו ממנו, ואשמח לביקורת😘