השיחה עם לי הייתה קצרה ולעניין. אני עוד פגועה ממנו ומלילי אך הוא צדק במשהו אחד קטן שהשפיעה הרבה.
"אני מבקש ממך, תעני לי על שאלה אחת פשוטה, תגידי אם אני דובר אמת" אני זוכרת אותו אומר "כשהסתכלת עדיי, אל תוך עיניי, הרגשת משהו?"
"מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבינה את השאלה. ברור שהרגשתי..
"אני מתכוון, הסתכלת עליי כאני עצמי או שראית בי את לידור?" לא חשבתי שהוא ישאל שאלה כזאת, לא ידעתי מה להגיד. הוא צודק? ראיתי את לידור דרכו?
"בדיוק זאת התשובה" אמר.
אבל לא עניתי, חשבתי לעצמי. למרות שאני יודעת ששקט זה בהחלט התשובה כרגע.
"אני ידעתי שזה הוא, מאותו יום שהוא הגיע למתחם בו התחבאנו. מאותו יום ידעתי וראיתי שאת לא מסתכלת עליי כמו שאני רוצה שתסתכלי, את אף פעם לא ראית אותי עצמי"
אני כל כך גרועה! אני חושבת לעצמי, נזכרת בשיחה שלי עם לי בזמן שאני מתהלכת במזדרונות מחפשת מקום שקט לחשוב.
הוא שמר על קשר איתי, היה איתי בגלל שהיה בטוח שלילי כבר ללא נפש חיה, הוא היה בטוח שאחרי הפרידה שלהם כאשר החליטה למרוד, זה מה שיגרום למותה ואני... טוב הייתי תחליף לזמן קצר בדיוק כמו שהוא היה לי.
שנינו התנהגנו ללא שכל, לא האמנו כמה פוגעני זה יכול להיות, שנינו רצינו אהדה ואהבה שוב.
הרגשתי משהו קשוח מלפניי שגרם לי להירתה ולהתרחק מהמפגש המפתיע.
"אתה" אמרתי בזלזול
"את" ענה לידור מחויך. הבן אדם היחיד שלא רציתי לראות כרגע.
"מה קרה, שחררו אותך מהחור בו הייתה?"
"לא, ברחתי" ענה "כדי לדפוק אותך"
אוקי, זה לידור טריו מי שמדבר איתי כרגע. גלגלתי עיניים, עקפתי אותו והמשכתי ללכת.
יד חזקה משכה אותי אחורה סיבבה אותי פנים אל פנים ללידור. הסתכלתי עליו במבט אדיש.
"את מדליקה אותי" אמר
"באמת שחייבת להדליק אותך באש! ככה יהיה לי קצת שקט ממך" הוא צחק, צחוק יפה כל כך לאוזן שלי
"אוח הילי, מה הייתי עושה לך עכשיו" אמר והוריד את ידוי אל התחת שלי ומחץ אותו עם שתי ידיו הגדולות.
בלי לחשוב פעמים הרמתי את ידי וסטרתי לו, התרחקתי ממנו כמה צעדים.
"אין לי זמן לשטויות שלך! תפסיק להיות במקומות שאתה לא רצוי בהם" צעקתי וקלעתי בול, מבטו הפך לפגוע וכועס. הוצאתי גיחוך מזלזל, הסתובבתי והמשכתי בדרכי אל מקום המפגש עם שקד לגבי תכנון הקרב.
נכנסתי אל תוך משרדי הבקרה של המקום ושם פגשתי בשקד לילי ורועי. לא חייכתי אל אף אחד מהם, הם בגדו בי... אבל אני עדיין בוטחת בהם. איזה מין הרגשה מוזרה זאת?
"טובה, איך מתכננים את המסלול?" ניגשתי ישר ולעניין
שקד פרסה מפה גדולה על השולחן העגול, שיארתי שזה המקום אליו אנחנו פורצים, המקום בו הייתי מוחזקת.
היא שמה כמה חיילי שח מט על השולחן ושיארתי שאנחנו השחורים שמנסים לפרוץ אל הבניין ולחפש דרכי כניסה לפי איך שהעמידה כל חייל בפתח המצוייר.
הדלת נפתחה בחוזקה עוד לפני ששקד התחילה לדבר וכולם הפנו את מבטיהם אל מקור הרעש.
לידור נכנס, "באיחור אופנתי" כמו שקראנו לזה אז בבית הספר. אבל מה הוא עושה פה? איך הוא קשור? הוא עדיין חייל טריו בניגוד לרועי.
"מה הוא עושה פה?" שמעו את השנאה בקולי
"אני עוזר לכם" ענה לידור והתיישב מולי. נועץ בי מבטים.
"ככה" התחילה והמשיכה שקד "לילי ורועי אחראים על השער הזה, אני על השער הזה והילי ולידור על זה" שקד הצביעה על כל שער ושמה בו חיילים בהתאמה. הרמתי את מבטי וראיתי את לידור מחייך למשמע שאנחנו יחד.
"שקד אני אהיה עם רועי, לילי תהיה עם לידור" אמרתי מסתכלת על שקד בצפיה שתעזור לי לפחות בזה.
"חישבתי את רמת הכוחות, וככה עדיף, תצטרכו להסתדר זה עם זו, יש לכם עד מחר בבוקר"
"איך אני אמורה להסתדר עם בן אדם שלא עוזר לאנשים?!" צעקתי בתסכול, מנסה לגרום לה להבין שאני לגמרי נגד ההחלטות שלה
"אני לא עוזר לאנשים?" שאל לידור, התרומם מכסאו וכך גם אני. אנו מתקדמים זה לזו בצעדים מאיימים "תראי דוגמא" אמר, הרים את ידו מלטף את הלחי שלי בצורה משכרת. הסתכלתי אל תוך עיניו מנסה להבין מה המהלך הבא שלו.
במהירות הרגל שלו הזיזה את רגלי מה שגרם לי ליפול, מצאתי את עצמי ברצפה כאשר ידו הגדולה של לידור מגנה על ראשי מפגיעה מהרצפה וידו השניה מלופפת סביב מוטניי מחזיקה אותי.
ראשו היה קרוב אליי ונשמתי את נשימותיו.
"את רואה? אני יכול לעזור לאנשים נזקקים" אמר
הפכתי לאדומה, גם מכאס וגם מבושה ומבוכה. הוא התקרב עוד יותר אליי ולחש לאוזניי "אנחנו נסתדר טוב ביחד" ונשק ללחי השמאלי שלי. התרומם ועזר לי לקום.
נתיישבתי על הכיסא מובכת, לא מסתכלת על אף אחד ויודעת שכולם מסתכלים עליי, יודעת שעל פניו של לידור מתנוסס חיוך רחב ומרוצה.
כוסעמק! הוא יכול להוציא אותי מדעתי!
שקד דיברה על עוד תכנוני קרב, לאיפה עדיך להתקרב ולאיפה לא. היא נעזרה בלידור ורועי משום שהכירו את המקום כמו כף היד שלהם.
"מחר בשש בבוקר כולם נמצאים פה, יש עוד דרך ארוכה לפנינו" אמרה שקד בסוף התכנוני קרב.
אני הראשונה שקמתי מכיסאי ויצאתי מהחדר.
כל הזמן הזה לידור לא הוריד ממני את העיניים! וזה משגע אותי. לא נראלי שהוא הקשיב לשקד כי היה עסוק במחשבות עליי...
אוף! הדבר היפה הזה כזה מכוער! ואני הייתי מאוהבת בו.
ועדיין.
YOU ARE READING
כוחה של המצלמה
Actionבישראל מתחילה מלחמת אזרחים נוראית ובה שתי קבוצות: המתנגדים ו"טריו" "טריו" הם קבוצת טרור מטעם המדינה הרוצחים את האנשים שמתנגדים לשלטונם. הילי בת ה19 מנסה לברוח מכל קשר לשני הקבוצות. הוריה נרצחו על ידי "טריו" והדבר היחיד שעוזר לה לשרוד זה המצלמה. במצל...
