הזמן עובר כמו נצח, אני לא נותן לעפעף להעצם, לפחות לא כרגע, בידיעה שמישהו יכול לרצוח אותי, לא סתם נחטפתי..
סוף סוף דלת החלודה נפתחת ברעש מצרים אוזניים, אני מזדקפת במקומי לעמידה בטוחה, מחכה לראות את מי שטעה והתעסק איתי.
אך אני קופאת במקום כאשר אני רואה את לידור סוגר אחריו את הדלת ומתקדם אליי בצעדים איטיים עם חיוך זחוח על פרצופו. איך הייתי טיפשה ולא חשבתי על כך לפי? הרי זה הגיוני שהוא יחטוף אותי..
"תראו תראו" התחיל לומר חיוכו רק עולה כאשר רואה את הבעת פניי המלאה ברגשות שליליים: עצב, כעס, הלם.. "מי אם לא האחת שצעקה לשמי לפני היריה" הוא היה קרוב אליי מאוד מה שגרם לי להזדקף עוד יותר לנגד הקיר הקר "ומי את עלמה צעירה? מעיין את מכירה אותי?"
אני מוציאה גיחוך מזלזל, מה שגורם לו להוריד את חיוכו "אז בסך הכל משתלם להיות חלק מהטריו.. השפה הגבוהה שלך מראה על חנוך טוב הא?"
אני נושמת את נשימותיו "אוקי, אני מבין כי יש פה מישהי שדורשת את הדרך הקשה הא?" חיוכו עולה שוב, הוא מתרחק ממני מעט "אז ספרי לי, מה את? מתנגדת?"
אני לא יענה, אני לא יענה לשום שאלה שישאל, הוא לא מכיר אותי? לא זוכר אותי? מי עשה לו את השטיפת מוח הזאת?
"מה קרה? נגמרו מילות העוקץ?" שאל, העצבים שלי עלו, זה בכלל לא לידור שאני מכירה
"אני אשאל את השאלה שוב" אמר מסתובב בחדר ואז נעצר, חודר אל תוך עיניי עם עיניו הירוקות "מי את?"
אני לא יענה, אני מתאפקת לא לענות, לא לצאת עליו, לא להראות לו את הדמעות שזועקות בתוכי לפרוץ.
הוא נאנח "הסבלנות שלי לאט לאט נגמרת.. לא יהיה לי ברירה אלא להוציא את המידע בעינויים" הפחד רק גובר יותר ויותר, אך אני מנסה להסתיר זאת ונשארת עם הבעה אדישה "איך שאת רוצה.." אמר ויצא מהחדר. הוצאתי את כל האויר שהיה בתוכי בנשיפה אחת. זה לא לידור, זה כאילו מישהו שולט לו במוח.. אבל מי?
לי ושקד בטוח יבואו לחפש אותי, אסור להם לבוא לפה!!!
הדלת נפתחה שוב, רק שהפעם נכנסו עוד שתי חיילים ביחד עם לידור, אחד מהם אני מכירה, רועי. הוא הסתכל עליי במבט חסום רגשות, כאילו הוא לא מכיר אותי, בדיוק כמו לידור. מי עשה את זה?
אחד מהם -זה שאני לא מכירה- הכניס כיסא והושיבו אותי עליו בכוח, כאשר הוא קשר את ידיי מאחורי הכיסא
"תראו אותה" אומר לידור, אני מסתכלת עליו במבטי שנאה "היא פשוט זועקת לרחמים" החיוך הדבילי שלו מוצא את דרכו שוב
"אני בחיים לא אחשוב אפילו לבקש ממך רחמים!" אמרתי בקול נוקשה, מסתירה את הכאב בקולי.
"נחייה ונראה" אמר מתיישב מולי עם כיסא "נתחיל בשאלה קלה יותר, מה שמך?"
"הילי" עניתי, ראיתי את חיוך הניצחון שלו. לא ממש לא נכנעתי לו, אני לא אדבר יותר מידיי..
"ילדה טובה" אמר, דאמממ אני שונאת אותו "איך את מכירה אותי?" על זה לעומת זאת, אני לא יענה.. הוא הבין זאת ואמר "רוי תתחיל" האיש שקראו לו רוי, שרירי ומפחיד, זה שהושיב אותי בכוח על הכיסא וקשר את ידיי, עושה צעד קדימה, שולף מחולצתו סכין חדה
"במה להתחיל המפקד?" שאל רוי בקול כבד
"הממ.." לידור מתקרב אליי, עושה עצמו חושב, אחר כך מעבירו את ידו על לחיי ומיד אחרי על שיערי השחור, הארוך והחלק "השיער שלך מאוד חלק ויפה, לא חשבת על לתרום אותו אולי? תתחיל בשיער שלה" לא מחכה לתשובה ממני
לאאא! השיער שלי! תמיד אהבתי אותו ארוך חלק ויפה, לא רציתי לחלוק אותו עם אף אחד! אני שומעת מאחורי את הסכין החותכת את שיערי, אני עוצמת את עיניי ונושכת את השפה שלי
"אוי, מסכנה, לא נורא הוא יתארך לך כבר" אמר לידור מנסה לנחם אותי. פתחתי את עיניי והמבט שלי לא נותק מעיניו של לידור, כל כך הרבה שנאה דלף מעיניי מה שגרם לו לצחוק "רועי תסתכל עליה, היא מפחידה קצת" אמר בציניות, לעומתו רואי לא צחק, ונשאר עם אותה הבאה מההתחלה.
"נעבור לשאלה אחרת" אמר הסתכלתי על הרצפה בו ראיתי את שיערי השחור מפוזר. "מה ידוע לך על המתנגדים? מה התכנית שלהם?"
"זה לא נשמע כמו שאלה אחת.." אמרתי
"רוי" לידור אמר, רוי היה מאחורי, כך שלא כל כך יכולי לדעת מה הוא מתכוון לעשות, עד שהרגשתי חתך עמוד בידי, את הדם היוצא החוצה והרגשתי עד כמה הדם הנוזל שורף, מה שגרם לי לצעוק מבין שיניי
"אישה עונה על תשובות, זונה חוטפת את מה שמגיעה לה" אמר לידור
לאחר סידרת התעללויות וחתכים ממושכים בידיי, הם הספיקו כאשר הבינו שאני לא מתכוונת לענות להם, הייתי קרובה לעילפון עקב שטיפת הדם שיצאה ממני, הרי הם צריכים תשובות לשאלות, ממי יקחו אם לא אני? הם שיחררו אותי סוף סוך מהכיסא הלא נוח
אחרי כמה דקות שבהם חיכיתי כדיי להיות בטוחה שאף אחד מהם לא יחזור, התישבתי על הרצפה בפינת החדר ופרצתי בבכי שקט וכואב. ניסיתי לספור את מספר הסריטות שיש לי בידיים אך הדם הקשה עליי. אפילו הם לא חשבו על לטפל בפציעות.. המחשבות התרוצצו אל לי ושקד, והבכי רק התחזק, אני לא רוצה שיעברו את הסבל הזה, אך אני מכירה את שניהם ויודעת שהם יבואו לחפש אותי..
פתאום שמעתי קולות מחרישים אוזניים מכיוון הדלת שנפתחה לאט לאט, לא הספקתי לנגב את דמעותיי והוא נגלה לפניי.
YOU ARE READING
כוחה של המצלמה
Actionבישראל מתחילה מלחמת אזרחים נוראית ובה שתי קבוצות: המתנגדים ו"טריו" "טריו" הם קבוצת טרור מטעם המדינה הרוצחים את האנשים שמתנגדים לשלטונם. הילי בת ה19 מנסה לברוח מכל קשר לשני הקבוצות. הוריה נרצחו על ידי "טריו" והדבר היחיד שעוזר לה לשרוד זה המצלמה. במצל...
