כוחה של המצלמה

פרק 9

דחפתי את המצלמה ללי, הוא מיד תפס אותה כדי שלא תיפול. רצתי אל הילדה והתכופפתי אליה
"היי" אמרתי בלחישה היא הרימה את ראשה, עניה החומות נוטות לשחור התבוננו בי, אך מיד אחר כך היא דחפה אותי והתרחקה אחורה כמה שיכלה עד שהתנגשה בקיר. אף אחד לא רואה אותנו במזל..
"תתרחקי ממני!" היא אמרה בקול מפוחד, הפנים שלה היו שטופי דמעות
"היי, אני בצד שלך, הכל בסדר" אמרתי מתייצבת ועושה צעד אחד לקראתה, אך ראיתי שהיא פחדה ופשוט נשארתי במקום מתיישבת מולה.
"רוצחים!" אמרה, הדמעות שוב עלו לה, היה לה קול ציפציף חמוד.
"היי, אני לי, זאת חברה שלי" לי התקדם אלינו והתיישב לידי, היא הסתכלה לתוך עיניו
"אל תרצח אותי, בבקשה" היא מיד הסתירה את פניה עם ידיה ועצמה עיניים
"לא אני לא ארצח אותך, חס וחלילה" אמר לי התקדם אליה מהר והביא לה חיבוק, זאת הייתה ההזדמנות שלו. בהתחלה היא נרתעה אך אחר כך היא התרפתה והתחילה לבכות
"הכל בסדר" אמר לי מלטף לה את הראש "אם חשבת שאני המפקד את טועה, רק במקרה יש לנו את אותם עיניים"
הוא הסתכל עליי ואני עליו, לא יודעת מה לעשות.. אני לא טובה עם אנשים בוכים, במיוחד לא עם ילדים..
אני לא מבינה איך הוא לא אוהב את העיניים שלו?! הן מזכירות לי את החבר שלי! כל כך!! כל פעם שהוא מסתכל עליי אני נמסה העיניים שלו שוחפות אותי
"למה היא בוהה בך?" שאלה הילדה את לי, הם התנתקו
"מה? אני.. לא, לא בהיתי" התחלתי לגמגם ולהסתכל לכל מקום אפשרי חוץ מהעיניים שלו, הרגשתי את הדם עולה ללחיים שלי
"ועכשיו היא הפכה לאדומה.. מי זאת?" שאלה
"היי, אני הילי" אמרתי בחיוך והסתכלתי אליה
"איך קוראים לך?"
"אדל" אמרה "מי אתם?"
"בדיוק כמוך, מתנגדים" אמר לי, היא הסתכלה עליו מבולבלת
"אני לא מתנגדת? מה זה אומר בכלל? מתנגדת מפני מי?"
"איפה ההורים שלך?" התעלמתי ממנה ושאלתי, פניה הפכו שוב לעצובות, והבכי חזר
"הילי!!" אמר לי וחיבק את אדל שוב. גלגלתי עיניים מחכה שהיא תפסיק לבכות אבל היא לא..
אני מתקדמת אליהם מנתקת את החיבוק שלהם ומחזיקה לאדל בכתפיים ככה שהיא מסתכלת עליי ואני עליה
"בכי לא יעזור לך ילדה! בכי זה לחלשים, בכי זה לאנשים שרוצים רחמים. אם תבכי לא תוכלי לנצח" אמרתי במבט רציני. היא הפסיקה לבכות, ידעתי שזה עצבן אותה, והיא לא רצתה להראות לי שהיא חלשה
"הילי!!! עברת את הגבול!" אמר לי ניתק אותי ממנה ומשך אותי רחוק ממנה, ככה שלא תוכל לשמוע אותנו
"מה הבעיות שלך?" שאל
"מה עשיתי?" עניתי בתמימות
"היא ילדה!"
"וזה אומר שמותר לה לבכות?"
"הילי" שמעתי אותה, היא מתקדמת אלינו "אני מאמינה שגם לך יצא לבכות.. אנחנו באותה סירה" היא מושיטה יד אליי, מאתגרת אותי, אני אוהבת את זה אז אני לוחצת את ידה
"בת כמה את?" שאלתי
"10" ענתה
"ההורים שלך חינכו אותך טוב" אמרתי, יודעת שהמילה 'הורים' יעלו לה זכרונות ויגרמו לה לבכות. אבל היא עצרה את הדמעות
"וההורים שלך חינכו אותך רע" ענתה. אוקי, היא מעצבנת אותי! עד להורים שלי!! באתי לפתוח את הפה כדי לענות לה אבל לי סתם אותו עם כף ידו
"תחכי פה אנחנו כבר באים" אמר לה ומשך אותי
"את משוגעת!!" אמר כשהיינו במקום בו היא לא תוכל בכלל לשמוע, או לראות אותנו
"מה אתה רוצה? היא אתגרה אותי" אמרתי
"היא קטנה!! את פאקינג בת 19" התייפחתי בעצבים
"היא יחסית בוגרת לגילה.." מלמלתי והוא שמע
"בדיוק, אז גם את תהיי בוגרת לגילך!" אמר
לאחר כמה רגעים של שקט אמר "תגידי" הוא נראה נינוח יותר ורגוע "אדל צדקה? בהית בי והסמקת?" חיוך משועשע עולה על פניו
"לא!!" אמרתי עוד פעם מסמיקה והוא צחקק

---------------
היי לכן❤
הפרק הבא תגלו מי הוא החבר שלה, איךהוא נראה, איפה הוא היה הכללל!! וזה יהיה במוסף להכל גם פרק עצוב ומפתיע
מקווה אתן נהנות
תודה😘