פרק 25

27 2 2
                                    

"הגיע הזמן לצאת לקרב" אמרתי כשנכנסתי לחדר בית החולים בו רועי ושקד נמצאים. הופתעתי לגלות ששקד לא התרחקה ממנו והיא יושבת בכיסא ממש לידו. אך כשראתה אותי התרחקה ממנו קצת.

בדיוק כמוני, עדיין יש לה רגשות כלפי האדם שהיא אוהבת, למרות כל המעשים שיצר.

"היי רועי איך אתה מרגיש?" שאלתי, הנימוסים שלי כבר נעלמו?

"מצוין, הרופא אמר שכבר מחר אני יוכל להשתחרר" ענה בחיוך רחב, ואפשר לראות את ההתרגשות בפניו.

"אוקי תקשיבו" התחלתי, התיישבתי לצד רגליו של רועי אך נמנעת מלהפריע לו "אנחנו חייבים להתקדם עם כל הקטע של הפלישה, חייבים להציל את החיילים התמימים שהטריו מגייסים"

"מה זאת אומרת?" שאלה שקד לא מבינה אותי.

"הבנתי מלידור, או יותר נכון... איך להסביר את זה?" מלמלתי לעצמי

"מה?" שקד דחקה בי

"לידור אמר שטריו מייצרים להם דרך חיים חדשה... בואו נגיד שהם לא חושבים כמו שבן אדם שפוי היה חושב...."

"מה זאת אומרת? למה את מדברת ברמזים תמיד?!" שקד התעצבנה קצת.

רועי שם את ידו על ידה שמטקטקת בעצבנות על ברזל המיטה, ובכך מרגיע אותה.

"הוא דוגל בכך שאישה אוהבת שינויים ובכך הקשר לא נשמך לאורך זמן אלא רק לזיין ולזרוק..." עניתי באדישות, על הדרך מגלגלת עיניים מרוב שזה כל כך טיפשי!!! מי אמר שבחורה אוהבת שינויים? כאילו כן, היא אוהבת שינויים אך כשמגיע גבר הוא אחד ויחיד... כמו לידור.

אחחחח תפסיקי להכניס אותו לכל דבר! אמרתי לעצמי

"רועי?" שקד שאלה מהססת מעט, מרחיקה את ידה מידו כאשר הבינה מה טריו הכניסו לו למוח.

"אני נשבע לך שאני לא כזה, לא הייתי מאמין בזה, לא הייתי הולך לשיעורים האלה... הגעת אליי לפני השיעורים האלה" אמר בחיוך. אך כמובן ששקד משחקת אותה הבחורה הקשה, מה שלא באמת נכון כי בתוך תוכה אני יודעת שהיא התגעגעה אליו

דלת חדרו של רועי נפתחה ולילי נכנסה לחדר מחוייכת. למה? למה היא עושה לי את זה?

התרחקתי ממנה כמה שיותר, אני לא רוצה לתת לה רושם מוטעה. אני יודעת שהיא לא האשמה פה, אך מעציב אותי שהיא התנהגה רגיל.

"היי לכולם" אמרה "איך אתה מרגיש רועי" 

"מצויין, מחר ישחררו אותי" 

"וואו גדול!" אמרה בהתלהבות, היא ושקד העבירו מבטים אחת לשניה, מנסות להגיד משהו שלא הצלחתי לפענח..

לילי סימנה לה לשלילה עם הראש... באיזה מין שפה הן מדברות? ולמה הן מסתירות את זה ממני?

לילי נתקה ממנה את המבט ועברה להסתכל עליי 

"הילי, נראלי כדאי שתלכי לדבר עם לי, הוא מחכה לך בחדר" אמרה והרכינה ראש

"לאן? לחדר שלי ושל לי? לחדר שבו הזדיינתם?" שאלתי בארסיות. היא הרימה את מבטה אליי, פגועה ולא מבינה.

"אני יודעת עליכם" אמרתי "התמזמזת עם החבר שלי בחדר שלי... מה חשבתם? שתסתירו את זה כל כך הרבה זמן?"

"א... אני... לא.."

"את לא מה? לא התכוונת? אל תשקרי לי" עניתי בזלזול. זה פגע בה, ראיתי את זה דרך העיניים שלה, אבל בי זה יותר פוגע, כי היא הייתה לצידי כל הזמן הזה! איך את יכולה לעשות דבר כזה לחברה שלך?

"הילי," שקד קמה ממקומה מנסה להרגיע את המצב "תנשמי קצת, יש אמת מאחורי כל זה" 

"אמת? איזה אמת?" התפרצתי "רגע, ידעת מזה? ידעת שהיא..." ועוד בגידה. הדמעות מצטברות בעיניי.

"רועי תגיד לי שלא ידעת כלום כי אני נשבעת שאם עוד אחד ידע אני אתפוצץ" 

"נשבע לך, לא ידעתי כלום" אמר מרים ידיים למעלה לאור כניעה.

יש לי כל כך הרבה שאלות, ואני רוצה את כל התשובות עליהן, אבל במקומן יצא לי שאלה אחת

"למה?" שאלתי בתסכול "למה אתן?"

"הילי" שקד פתחה "אין מלחמה בלי שקרים"

"אין שלום בלי אמת"  השלימה אותה לילי. הן חייכו זו לזו

נשמתי נשימה עמוקה, חושבת על מה שנאמר הרגע.

הן צודקות, אם אני לא אשמע מה יש ללי לומר אני לא אגלה בחיים. חייב להיות לזה הסבר.

אם שקד יודעת על זה והיא להגנתה של לילי, בטוח שיש לזה הסבר הגיוני.

"איפה הוא נמצא?" שאלתי שוב ליתר ביטחון

"בחדר שלכם" ענתה לילי וראיתי את הדמעות שמצטברות בעינייה. זה לא אשמתה, היא לא התכוונה לפגוע בי.

"סליחה, לא התכוונתי להגיד את מה שאמרתי.." ניגשתי אליה מביאה לה חיבוק חם

"א.. אני מצטערת הילי... אני חשבתי שאת יודעת"אמרה מחבקת אותי חזרה. כאשר הדמעות כבשו אותה.

יצאתי מהחדר, משאירה אותם לבד והולכת לכיוון לי. הגיע הזמן לדעת מי נגד מי במילחמה הזאת.

והגיע הזמן שנארגן את הפלישה, אם לא כל הגברים ידגלו בדרך חיים חדשה ומטומטמת... כמו דרך החיים של לידור.

ועוד פעם הכנסתי אותו למחשבות שלי. 

הן אדם אתה לא רוצה לצאת לי מהראש!?

בהתחלה שברת אותי, אחר כך ריסקת אותי מיד אחר כך הרסת אותי ואתה מאוד קרוב ללהרוג אותי!

הצלחת שלושה נסיונות? כל הכבוד.

נראה אם תצליח את הרביעי.

-----------------------

היושששש❤❤

אני ידעת שאני בעייתית ואין לי העלהה קבועה... 

אני מעריכה את זה שאתן סבלניות.

תודה לכן😘

כוחה של המצלמהWhere stories live. Discover now