"קומי חלאה" שמעתי קול קר ונוקשה צועק לעברי. הדלת החורקת נסגרה בטריקה. אני מנסה לייצב את ראייתי בגלל השינה, עוד לפני שזהיתי מי זה, הרגשתי את שיערי נמשך לאחור בכאב.
צרחתי, הרמתי את ידיי אל ראשי כדי להפחית את הכאב. מה הוא רוצה ממני עכשיו? אני מרגישה מותשת ועייפה מה השעה?
"מי את? ומה את רוצה ממני?" שאל רציני, חיזק את אחיזתו בשיערי והתקרב אליי למרחק של אוויר. איך אני יכולה לתאר את המבט הזה שאני רואה עכשיו? קר? עצבני? מתוסכל? אפלולי?
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר" אמרתי בקול שבור
"כוס אמא שלך דברי אמת!" צעק ונרתעתי, הסתכלתי עליו מבוהלת ומפוחדת.
"אני אומרת לך שאני לא יודעת" אמרתי מתחננת אליו שיפסיק, הדמעות עולות אל עיניי, אך הוא לא שווה אותן אז אני מחזיקה אותן
"אני קמתי מחלום" אמר אך לא משחרר את אחיזתו בי "את היית בוא וחייכת אליי ואמרת את שמי, מי את? למה אני חולם עליך?" הוא התעצבן. גם לרועי היה אותו דבר, הוא חלם חלום ואחר כך נזכר בהכל! אז אחרי הכל יש סיכוי? אין מצב הוא חלאה מהלכת על שתיים
"אני נשבעת לך שאין לי מושג" המשכתי לשקר, הוא משחרר את שיערותיי ונאנח בתסכול, מסתובב בחדר עצבני. ברגע ששחרר את אחיזתו בי התרחקתי כמה שאני יכולה.
"כוס רבק, את מכירה אותי, את יודעת עליי משהו, מי את? מה את יודעת עליי?" הוא הפציץ אותי בשאלות. הסתכלתי עליו בהבעה מפוחדת. אני בחיים לא אסלח לו על מה שקרה כאן!
"אני נשבע לך שאני אזיין אותך! דברי כבר!!" הוא צעק בקולי קולות כשלא עניתי. הדמעות נצחו אותי. אין לי לאן לברוח, אין מי שיגן עליי.
"אני באמת שלא מכירה אותך" אמרתי את האמת, מי אתה לידור דיין? איפה לידור דיין שאני מכירה? לאן נעלמת?
הדלת נפתחה בחבטה, נשמעה ירייה מחרישת אוזניים שגורמת לי לסגורי את עיניי מרוב פחד ולקפוץ ממקומי. הוא ירה בי? אבל אני לא מרגישה כאב
"יבת זונה!" שמעתי אותו נאנק בכאב, נופל על הרצפה מחזיק את רגלו הימנית שמלאה בדם.
"את בסדר?" שמעתי קול נשתי, הרמתי את מבטי אל לילי שמחזיקה בידה אקדח. בלי לחשוב פעמים רצתי אליה וחיבקתי אותה
"תודה תדה תודה" אמרתי, יודעת שניצלתי, הם באו להציל אותי! היא תחילה הייתה מופתעת מהחיבוק אך אחר כך החזירה לי חזרה
"בואי, צריך ללכת מהר, שקד בהמשך" אמרה ומושכת אותי אחריה
"מה איתו?" שאלתי מצביעה על לידור המסתכל עליינו במבט רצחני ובכאב
"עוד מעט יבואו עוד אנשים שלנו, הוא נכנס אלינו כבן ערובה" ענתה, זורקת אליו מבט חד ומאיים.
התחלנו ללכת במהירות, אני הולכת אחריה כמו שרוך, לא באמת יודעת לאן. רק מודעת לכך שמכל מקום אפשרי יכול לצאת חייל טריו ולהרוג אותנו. עברנו פניות חדות, כאשר אנחנו צמודות לקיר ומסתכלות ימינה שמאלה. לילי מצטיינת בזה.
"אתה" שמעתי קול נשי, קשה ומפחיד. לילי עצרה במקום, מסמנת לי להיות בשקט, אני מהנהנת לחיוב. היא מציצה אל מקור הרעש, לראות אם זה טריו.
"שקד" שמעתי, קול גברי, רך ומחוספס מעט
"זה רועי" כמעט צעקתי באושר, לילי לא הספיקה להשתיק אותי וחשפתי את קיומי, עם חיוך על פניי מאושרת לראות את רועי ואת שקד, כאשר רואי מולי נועץ בי מבט ללא הבעה ושקד אם הגב אליי לא תורחת להסתכל כדי לזהות אותי.
אני מתחרטת שעשיתי את הצעד המטומטם הזה, ברגע שאני רואה עוד חמישה חיילים עומדים מאחורי רועי ומכוונים אלינו את האקדח.
מה קורה פה? רועי בצד שלנו, למה הוא מכוון על שקד אקדח? הסתכלתי פעורת פה, מרימה ידיים בכניעה. איך?
YOU ARE READING
כוחה של המצלמה
Actionבישראל מתחילה מלחמת אזרחים נוראית ובה שתי קבוצות: המתנגדים ו"טריו" "טריו" הם קבוצת טרור מטעם המדינה הרוצחים את האנשים שמתנגדים לשלטונם. הילי בת ה19 מנסה לברוח מכל קשר לשני הקבוצות. הוריה נרצחו על ידי "טריו" והדבר היחיד שעוזר לה לשרוד זה המצלמה. במצל...
