My boss - הבוס שלי

פרק 9

~נקודת מבט של נעמי~

יצאתי מהמעלית מקומת קרקע לכיוון חדר האוכל שם ראיתי המון עובדים שמעולם לא ראיתי יושבים ונהנים מהאוכל חלקם הביאו טייקאווי או מהבית וחלקם אוכלים את מה שההסעדה מביאה ,לפתע שמתי לב במישהו קורא לעברי ״נעמי בואי שבי איתנו ״ זה היה ג'ון הוא חייך אליי חיוך רחב וחייכתי אליו בחזרה התקדמתי לעבר השולחן ושם ראיתי את ג'ון ועוד שתי בנות שסקרו אותי מכף רגל ועד ראש והתלחששו בינם לבין עצמן.
התיישבתי איתם וחייכתי אליהם ״תכירו בנות זאת נעמי היא באה לכאן לכספים אבל לבינתיים היא עובדת עם ריקארדו״
שניהם פתחו את עיניהם ולמען האמת פחדתי שהעניים שלהם יצאו מהמקום ״נעמי תכירי זאת שרלוט ״הוא הצביע לעבר הבלונדינית שנראתה כאילו היא לאט לאט מתחילה להתאושש ״וזאת אוולין ״ הוא הצביע לברוטינית שעדיין הייתה ניראת בשוק ״נעים מאוד ״אמרתי וחייכתי אליהן
״אהמ אז נעמי את לא ניראת מהטיפוס שבדרך כלל עובד אצל ריקארדו כמזכירה פרטית ״ שרלוט אמרה בוחנת אותי בהדיקות
״אהמ אני לא יודעת איזה טיפוס הוא בדרך כלל מעסיק כמזכירה אבל למען האמת זה זמני ״  אמרתי בביישנות . אני לא מבינה מה כל כך מפתיע שאני עובדת אצלו כמזכירה פרטית במיוחד שזה זמני !
״למה לא מלכתחילה לשים אותך בכספים?״ אוולין שאלה
״הוא רוצה לראות שאני מתאימה לתפקיד קצת רגיש כרגע במחלקת כספים ״ אמרתי מרגישה קצת לא בנוח מכל השאלות
״פחחח ׳מתאימה לתפקיד׳ אני יודעת טוב מאוד איזה התאמה הוא מחפש וזה לא רק להביא לו קפה ולסדר לו פגישות אבל מעניין כי את לא ניראת ..״ היא אמרה ואז הפסיקה ..לא ניראת מה ? מופקרת שתזרום איתו ? כי אני לא ! רציתי לצעוק הרגשתי פגועה מהקלילות בה הן אמרו את הדברים ..
״אני גם חושב שאת לא ניראת בכלל ״ ג'ון אמר ״זה למה זה מפתיע נעמי״
הוא ניסה לעדן את הדברים אבל זה עדיין פגע בי העובדה שיכול להיות שריקארדו העסיק אותי בשביל זה והעובדה שכל המשרד חושבים כך מפחיד אותי .. למרות שאני בכלל לא הטעם של ריקארדו ראיתי עם איזה בנות הוא יוצא ורובן מאוד קלילות פתוחות גבוהות ונראות כמו דוגמניות צמרת לא הגיוני שזה בשביל זה הוא מעולם לא עשה משהו שגרם לי להרגיש לא בנוח ולמרות שהמבטים שלו מרתיעים אותי ושהוא מאוד מאיים הוא די עזר לי גם אז בבר וגם עכשיו עם העבודה .
״שמעי אין בזה בושה אם היה לי הזדמנות הייתי מזדיינת איתו בלי למצמץ״ שרלוט אמרה לפתע ״הוא חתיך למות אני מבינה אותך״  אוולין צחקה
הרגשתי שאני מאדימה ״אנחנו לא .. אני לא..״
״זה עוד מעט יגיע מותק ,את לא תצליחי לעמוד בזה ראית איך הוא ניראה ?״ שרלוט נפנפה אותי
״זה לא מעניין אותי איך הוא נראה ״ אמרתי פגועה ״אני באתי למחלקת כספים ואם הוא רוצה שאעבוד לפני כמזכירה אז אני אעשה את זה אבל לא שום דבר אחר שהוא לא בגדר התפקיד ״ הרגשתי שהדמעות שלי עומדות לרדת ״אני צריכה ללכת ״ אמרתי להם במהירות לקחתי את הסנוויץ שלי וקמתי אני פשוט אלך לאכול במשרד חשבתי לעצמי ״נעמי חכי ״ ג'ון אמר לי
״זה בסדר במילא עוד שנייה נגמר לי ההפסקה ״
״אני מצטער על ההערות שלהן הן לפעמים קצת חסרות טאקט ובורות ״ הוא אמר וגירד בראשו
״זה בסדר ,באמת..״ אמרתי לא מביטה בו
הלכתי לכיוון המעלית הרגשתי שהדמעות יוצאות מעיני בלי שליטה ..בטח כל המשרד חושב שאני איזה מופקרת כי אני המזכירה הפרטית שלו ..יצאתי מהמעלית לכיוון המשרד עם הסנוויץ שלי השעה הייתה 13:55 ונותר לי רבע שעה לאכול את הסנוויץ נכנסתי למשרד מנסה לא למשוך תשומת לב כדי שריקארדו לא יראה שאני בוכה .
  ״הקדמת נעמי ״ ריקארדו אמר מיד .לא עניתי לו ופשוט נכנסתי למשרד שלי אכלתי את הסנוויץ ויבבתי בשקט ,למה פשוט לא יכולתי להתקבל לכספים ולהגיע כמו כל בן אדם נורמאלי? למה הכל בדרך הקשה ?הכל מסובך ומעצבן ונעמי את גם במחזור ! הדמעות זלגו מעיני והרגשתי שאני שוב אדומה .
לפתע הדלת נפתחה וריקארדו נכנס הוא היה נראה מעט מודאג ״מה קרה נעמי ?״
״כלום ״ אמרתי לו מבלי להביט בו
״נעמי לפחות אל תשקרי באת לאכול את ארוחת הצהריים שלך כאן ואת כולך נפוחה ואדומה מדמעות ״ ריקארדו אמר מביט בי
בלעתי את רוקי לא יודעת אם מתחשק לי לשתף אותו אבל מצד שני מההכרות שלי עם ריקארדו הוא עקשן והוא בטח לא יעזוב עד שלא אתן לו תשובה ..
״היו שתי בנות מהקפיטרייה שקצת צחקו מהעובדה שאני המזכירה שלך הן חושבות שאני ואתה .. זאת אומרת שאני כאן כי אנחנו ..כי אתה רוצה.. ״לא הצלחתי לסיים את המשפט והאדמתי כולי ״הן הופתעו שאני המזכירה הפרטית החדשה ואמרו שבדרך כלל הן שונות ו..הן חושבות שאני איזה מופקרת״ התחלתי להילחץ והדמעות זלגו שוב מעיני
ריקארדו הביט בי ארוכות הוא בחן אותי כמה שניות שהרגישו כמו נצח ״מה שמן של הבנות ?״ הוא שאל
״למה ?״ שאלתי
״אני לא צריך בנות בורות כאלה בבראון אני אפטר אותן עוד היום!״
״ לא .. בבקשה לא ..הן יבינו שזה קשור אליי וחוץ מזה זה לא הנקודה ״ אמרתי
״הבנתי את הנקודה נעמי ,הנקודה היא שאכפת לך ממה אנשים חושבים יותר מידי ״
״אני פשוט לא רוצה שיחשבו שאני מופקרת ״
הוא גיחך משועשע והביט בי ״נעמי את האחרונה שאפשר לחשוב עליה כמופקרת ״
״ אבל משום מה ישר ששומעים שאני המזכירה הפרטית שלך עושים לי פרצופים ״ אמרתי בתסכול
״אז תתעלמי מהם שיזדיינו עם מה שהם חושבים  ״ הוא אמר הרמתי את מבטי אליו הוא הביט בי במבט רציני נשכתי את שפתיי הלוואי וזה היה כל כך פשוט להתעלם ממה שאנשים חושבים עלייך ..
״אל ״ הוא אמר
״אל מה ?״ הבטתי בו
״תפסיקי לנשוך את השפה שלך ״ הוא הסתכל עליי  במבט רציני והרגשתי את עצמי נאדמת עזבתי את השפה ונתתי עוד  ביס מהסנוויץ מובכת לחלוטין הוא המשיך להביט בי ומבט משועשע על פניו
״מה?״ שאלתי עם האוכל עדיין בפי
״את משעשעת כשאת מובכת ״ הוא חייך חיוך מעושה
״אני לא מובכת ״ שיקרתי
״אמרתי לך כבר שאני מעריך כנות נעמי״ הוא המשיך להביט בי
״אוקיי אולי אני קצת מובכת ,אני לא אוהבת שמסתכלים עליי כשאני אוכלת״ מילמלתי
״אני לא חושב שבגלל זה את מובכת ״ הוא אמר ממשיך להביט בי .לעזאזאל איתו.
לפתע הפלאפון שלו התחיל לצלצל והוא מיד ענה ברצינות ויצא מהחדר .
הוצאתי נשימה שלא ידעתי שהייתה תקועה בי , איך הוא תמיד גורם לי להרגיש מובכת כל כך ..אני חייבת להשתלט על עצמי !אסור לי להראות שאני מושפעת ממנו הוא בטח רגיל לזה ואני הולכת להוכיח לכל המשרד הזה כולל לו שלא אכפת לי מה הסטיגמה על המזכירות הקודמות שלו ..או איך כולן נופלות בפח שלו לי זה לא יקרה .

יצאתי מהמשרד שלי אחרי שסיימתי לארגן לריקארדו את כל הפגישות לשבוע הבא ולשלוח מייל לכל מנהלי המחלקות השונים של בראון לקראת האירוע המתוקשר של ריקארדו על הבעלות החדשה של ׳אדיסון׳  הייתי גאה בעצמי הספקתי הכל בפחות משעתיים ובנוסף הייתי בפגישת העסקים הראשונה בחיי וסיכמתי את כל הנקודות החשובות בלי בעיה כל הנקודות זכות האלה כמעט גרמו לי לשכוח את מה שהיה היום בקפיטריה ולמען האמת הייתי גאה בעצמי  .
התקרבתי לכיוון השולחן של ריקארדו והוא היה נראה עצבני
״איך אפשר לעזור אדוני ?״ שאלתי מעט חוששת ריקארדו יודע מזג מהו ומעט פחדתי לפנות אליו שלא יתפרץ עליי
הוא הביט בי וכאילו קרא את מחשבותיי ״הכל בסדר נעמי אין לך ממה לחשוש ״
״רק רציתי לומר ששלחתי לכל מנהלי המחלקות הזמנות לאירוע וסיימתי לארגן את הלוז שלך לשבוע הבא ושלחתי את החוזים של הפגישה של היום לאדיסון ״  אמרתי מקווה שהוא ישחרר אותי השעה כבר 16:10 ולמען האמת אני מתה ללכת הביתה היום הראשון שלי תודה לאל עבר בהצלחה אבל אני מותשת .
״משוחררת נעמי ״הוא אמר בקרירות
תיקתקתי עבודה בפחות משעתיים מה עם כל הכבוד ? טוב הגזמתי מה עם תודה ? משהו ? הבטתי בו בהלם
הוא שם לב שלא הלכתי והרים את מבטו מהמחשב אליי הוא שם לב לפניי ההמומות ואמר בקרירות
״אני יכול לעזור ?״
״אהמ לא המשך יום נפלא אדוני ״ אמרתי ברוגז ופניי בטח העידו על כך
הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש ואמר ״גם לך נעמי ״ וחזר לעסוק במחשב כאילו כלום לא היה .
לעזאזאל איתו בכל פעם שאני חושבת שהוא לא כזה נורא הוא חוזר להוכיח את עצמו ומתנהג כמו מניאק אמיתי לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהמשרד לכיוון הבית .

כל מה שאני רוצה עכשיו זה מקלחת טובה ופרינדס .
יצאתי מהבניין של בראון ועליתי על הרכבת שמעתי קצת מוזיקה וירדתי בתחנה המוכרת מול בניין ביתי ,עליתי אל הבית ולהפתעתי ג׳ונתן ואמילי ישבו בספה וראו פרינדס לעזאזל עכשיו גם פרינדס ירד מהפרק ..
״אומיגאד נעמי !!,איך היה היום הראשון בעבודה ? איך היה לעבוד ליד הביג בוס החתיך שלך?״ היא קפצה בהתרגשות וחיבקה אותי ג׳ונתן ישב שם מובך כשהביט בי מכף רגל ועד ראש ״היה טוב ממש ו..קשה ״
״הוא עושה לך חיים קשים אה? ״
״הוא בסדר ,הוא קצת קשוח אבל לאט לאט לומדים להסתדר ״ חייכתי אליה
אמילי הביטה בגונתן ואמרה ״הילדה שלנו גדלה היא עובדת כמזכירה הפרטית של ריקארדו עד שיעבירו אותה למחלקת כספים!״
״ידעתי שתתקבלי ״ גונתן חייך אליי מובך
״תודה ״ אמרתי מנסה לחייך אליו את החיוך הכי פחות מזוייף שלי ״טוב אני אלך להתקלח ״אמרתי
״טוב נעמי אני אכין ארוחה טעימה לקראת היום הראשון שלך ואחר כך נמשיך בפרינדס״ היא אמרה בהתרגשות
״יאייי״ אמרתי מנסה להיראות נרגשת למרות שלמען האמת ממש חששתי לשבת כולנו יחד על הספה מעניין אם היא תשים לב למבוכה המעשית שיש בנינו .