זה היה עוד יום עבודה רגיל בבית הקפה השכונתי בלב ניו יורק ,חזרתי ברכבת לבית שלי ,האמת לא בדיוק לבית שלי ..
אני שוכרת דירה עם החברה הכי טובה שלי אמילי שאותה הכרתי בקול׳ג .
אמילי הייתה ידועה כחיית מסיבות בתקופת הקול׳ג ואני לעומתה הייתי די חנונית ,הרבה התפלאו מהחברות הטובה שלנו מאחר ואנחנו הפכים גמורים אבל אני מאמינה שהפכים דווקא משלימים זה את זה ואולי בגלל זה הסתדרנו כל כך טוב ,בימים שהיא הייתה יוצאת למסיבות פרועות וחוזרת שיכורה לגמרי אני הייתי קוראת עוד ספר מהספרייה של הקול׳ג או מחזיקה לה את השיער כשהיא מקיאה ליטר אלכוהול ומקשיבה לה כשהיא מייבבת על עוד סיפור עם אקס שהחליט לבגוד בה ,כמובן בלי לומר אמרתי לך למרות שבאמת תמיד אמרתי לה ..
והיא הייתה שם בשבילי כשאמא שלי נפטרה לפני שנה מהמחלה הנוראית ולא היה לי אף אחד שיתמוך בי מאחר ואבא עזב אותנו כשהייתי בת 16 ומעולם לא טרח ליצור קשר מאז, והאמת שחוץ מאמילי מעולם לא טרחתי לספר לאף אחד מה אני מרגישה ,לא כי לא רציתי כי פשוט אני לא מבינה איך זה אמור לעניין מישהו ,אני משערת שיש לזה קשר לנוכח העובדה שאני בת יחידה וגדלתי לעשות דברים באופן עצמאי וללמוד הכל בכוחות עצמי .
״אני פה״ צעקתי לחלל בדירתנו הצנועה בתקווה לתשובה מאמילי -אין קול ואין עונה .
כניראה היא עדין בעבודה, אמילי באה ממשפחה מאוד מבוססת בניגוד אליי אבא שלה מנהל חברת שיווק ואמא שלה אדריכלית וכשסיימה ללמוד שיווק בקולג אבא שלה הכניס אותה לחברת שיווק בתחום הקוסמטיקה ששם היא משווקת את כל החברות הגדולות ביותר בעולם .
נכנסתי להתקלח ולבשתי פיגמה נוחה ותוך כדי שאני לוקחת בננה מקערת הפירות פתחתי את המחשב כמעט כמו אינסטינקט על מנת לבדוק אם יש סוף סוף תשובה מאחד המקומות מהעבודה שאליהם שלחתי מועמדות .
סיימתי תואר בכלכלה ואני מאוד טובה עם מספרים הגשתי קורות חיים לכמה מהמקומות הטובים ביותר בניו יורק ואני מחכה כבר מספר שבועות לתשובה .
נכנסתי למייל וראיתי לשם שינויי הודעה חדשה שהיא לא פרסומת מיותרת להורדת שיער בלייזר ,אלא זימון לראיון אישי באגף ניהול הכספים אצל ״חברת בראון״ מבין חברות ההייטק הטובות בניו יורק ,למען האמת הגשתי מועמדויות להרבה מקומות וחברת בראון הייתה האחרונה שציפיתי לתשובה ולא כי אני ממעיטה בעצמי כי פשוט היא כל כך נחשקת שלא טיפחתי את ציפיותיי .
המשכתי לעיין בהודעת המייל וצמרמורת עברה בגופי כשראיתי שהראיון הוא ביום שני הקרוב בשעה 8:00 ומי שמנהלת את הראיון תיהיה לא אחר מאשר ג׳ני אולסון -מנהלת מחלקת אגף הכספים של חברה בראון .
מיד הקלדתי את שמה בויקיפדיה מנהג סימפטי שאני עושה לכל בן אדם שאינני מכירה ב100 אחוז וראיתי שיש לה תואר ראשון ושני בכלכלה ומנהל באוניברסיטת ״סטנפורד״ ירדתי קצת למטה לחיים אישיים וראיתי שבן זוגה העכשווי הוא לא אחר מאשר דוויד בראון שאותו כל בן אדם שמתעניין בעסקים או מחשבים מכיר לבן אדם יש 30 בנייני הייטק מפוזרים בעולם נכנסתי אליו וראיתי שאת חברת בראון -בניו יורק (שלשם אני הולכת להתראיין) מנהל בנו הצעיר ריקארדו בראון ושהוא נראה ממש טוב ..לא מתאים נעמי אולי הוא יהיה הבוס שלך
״על מה את מסתכלת שובבה ״ קפצתי ללחישתה של אמילי מאחורי אוזני ״ הבהלת אותי ,אפילו לא שמעתי שנכנסת ״ התלוננתי
״כן מתוקה כי היית כל כך עסוקה בלבהות בריקארדו ההורס ״ היא אמרה בלעג
״את מכירה אותו ?״
״כל מי שחיה בניו יורק מכירה אותו נעמי ״ היא אמרה כאילו זה מובן מאליו
״אני לא הכרתי אותו ..״
״את מיוחדת נעמי את הבחורה היחידה בערך בגילנו שלא עוקבת אחרי צהובונים ״ היא גלגלה את עיניה
״ כי לא מעניין אותי כל הרכילויות המיותרות האלה חיפשתי אותו נטו כי יש סיכוי שהוא יהיה הבוס שלי״
התגוננתי
״וואו וואו וואו עצרי הכל , הבוס שלך ?? הבוס שלך ?״ היא חייכה חיוך רחב ״זה אומר שחזרו אליך מבראון ?״
״זה בדיוק מה שזה אומר ״ החזרתי לה חיוך לחוץ
״נעמי זה מדהים ״..
״אני יודעת אני לא מאמינה לזה בעצמי אני כל כך לחוצה הראיון ביום שני הקרוב ״ מלמלתי נלחצת יותר מרגע לרגע .
״היי היי נעמי״ אמילי חיבקה אותי חיבוק מוחץ
״אני בטוחה שהכל יהיה בסדר את עבדת ולמדת כל כך קשה כל הזמן הזה ,במיוחד אחרי ..״אמילי עצרה לרגע והסתכלה עליי לרגע מעט חוששת
ידעתי מיד למה היא מתכוונת ולכן אני משערת שהיא לא המשיכה ,אחרי מות אימי הרגשתי שחרב עולמי ..
הדבר שהיה הכי קרוב אליך שידע הכל עליך ושסמכת עליו הכי ,כבר לא כאן .
המוות של אימי היה צפוי מראש גילו לה את המחלה יחסית בשלב מתקדם ,אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע הזה שאתה יודע שהיא כבר לא תיהיה כאן .
מיד לאחר מות אימי שקעתי בתקופת מבחנים זה היה 4 חודשים לסיום התואר והדרך הבטוחה ביותר עבורי להתמודד הייתה לשקוע לתוך החומר בזבזתי שעות על גבי שעות בחדר הקטן לומדת ולומדת ,אמילי מאוד דאגה לי בתקופה הזאת ולאחר ארבעה חודשים איטנסיבים סיימתי בהצטיינות את התואר , והעניקו לי תעודת הצטיינות בטקס הסיום שהייתי עושה הכל כדי שאמא שלי תיהיה נוכחת ..
לא העסקתי את עצמי בזה יותר מידי ומיד אחרי שסיימנו אני ואמילי עברנו לגור יחד .
״ את יודעת מה אני חושבת ״ אמילי אמרה בחיוך שובבי
״ אוי לא אמילי עם הטון הזה אני לא רוצה לדעת ״
״אוי שתקי נעמי אני חושבת שאנחנו צריכות לחגוג !״
״אבל כבר די מאוחר ויש לשתינו עבודה ואנחנו נהיה עייפו..״ מלמלתי בעייפות
״שקט ,את קיבלת זימון שחיכית לו כמה שבועות טובים ,בין אם תתקבלי -מה שאני בטוחה שיקרה ובין אם לא זו אחלה סיבה למסיבה ״ היא אמרה בהתלהבות .
״ עכשיו תדביקי חיוך ולכי תלבשי משהו יפה אולי תמצאי לך איזה בחור ״ היא קרצה מה שגרם לי לגלגל את עיני הבחורה מכירה אותי כבר שנים והיא יודעת שאני בחיים לא אזרום עם מישהו שאני לא מכירה בבר, אבל זה אף פעם לא מונע ממנה לציין את זה ..
היה לי זוגיות בקולג של שנה עד שהוא החליט גם לעזוב אותי כמו אבא משום מה האנשים האנשים הכי חשובים בחיי עוזבים אותי ..אני מקווה שאמילי לא תעזוב אותי ..
״נעמי זה לא הזמן למבטים המוזרים שלך כשאת חושבת עמוק מידי ,תתחילי להתארגן ״
היא מכירה אותי יותר מידי טוב
״כן המפקדת ״ הצדעתי לה והלכתי לכיוון החדר לחפש מה ללבוש .
אולי אני פשוט צריכה קצת לזרום ,ערב בבר מה כבר יכול לקרות ..?
אהובים ,אשמח אם תצביעו תגיבו את דעתכם האישית ..
~אוהבת ~. ❤️
YOU ARE READING
My boss - הבוס שלי
Romansaנעמי קליין בת ה23 היא בחורה טובת לב ,תמימה ועקשנית . על אף כל הקשיים שעברה בחייה כשאביה עזב אותה כשהייתה בת 16 ומות אימה מהמחלה הארורה היא לא ויתרה לעצמה . כשנעמי מסיימת את התואר שלה בכלכלה היא עוברת לגור עם החברה הכי טובה שלה ועובדת בבית הקפה שכונ...
