Locked in prison

פרק 1

״עומר! אני מנסה ללמוד פה! זה לא הזמן לעצב מחדש את החדר שלך״ נעמדתי בפתח הדלת של החדר של עומר בכעס מופגן והבטתי בו גורר את המיטה שלו לצד השני של החדר
״אמרתי לך שאני מסדר בשביל אח שלי״ הוא התיישר והביט בי וצימצמתי עיניים בבלבול, על מה הוא מדבר?
״מה? מה קשור אח שלך?״ שאלתי
״אה רגע.. לא אמרתי לך?״ הוא שאל וגירד בעורף שלו ״אח שלי השתחרר מהכלא והוא צריך מקום לזמן הקרוב״ הוא אמר גורם לי לשלב את ידיי תחת חזי ורגלי תופפה על הרצפה בעצבנות
״זה נראה לך כמו מעון שיקום לאסירים?!״ שאלתי בכעס כשקולי עולה אוקטבה ״איך לא סיפרת לי את זה?! אתה לא חושב שאני אמורה לדעת כשהשותף שלי מתכנן להכניס עוד אדם לתוך הדירה?״ הקול שלי התחיל להיות מהיר וכבר הרגשתי את הצורך במשאף שלי
״היי, הכל יהיה בסדר, תירגעי״ הוא דיבר בעדינות והתקדם לעברי ״זה פרט קטן ששכחתי בסך הכל לספר״ הוא הוסיף והעצבים געשו בתוכי
״פרט קטן?!!״ השתדלתי שלא לצעוק ״עומר! בקושי שנינו מצליחים להסתדר בנינו בדירה הזאת ואתה רוצה להוסיף גורם שלישי?״
הנשימות שלי הפכו למהירות ועומר עקף אותי בזריזות ולאחר מספר שניות חזר ודחף לפי את המשאף ולחצתי עליו, מרגישה את האוויר חודר לריאות שלי בצורה מסודרת ואוטומטית נרגעתי.
הדירה שלנו היא דירה לא גדולה אבל גם לא קטנה, היא ממוצעת ושני אנשים בהחלט יכולים לגור בה בנחת. יש לנו מטבחון שמולו נמצא הסלון ודלת הזזה שקופה לכיוון המרפסת הקטנה שבה נכנסים שני כיסאות בסך הכל, יש לנו שני חדרים באותו הגודל, אחד שלי ואחד של עומר והם נמצאים אחד מול השני, הדלת שלי נמצאת בדיוק מול הדלת שלו וליד שני החדרים באמצע נמצאת המקלחת.
דירה נחמדה בסך הכל, וגם השכר נורמלי.
הבעיה היא לא הדירה אלא הסידור זמנים בנינו, הזמן שבו כל אחד נכנס למקלחת ונמצא במטבח ומכין אוכל ובקיצור, בעיות של לוח זמנים בין שנינו, עכשיו מה יקרה כשאח שלו יגיע? אני אגיד לכן מה יקרה, אני אשתגע! הדירה תהפוך לדיר חזירים!
״קודם כל, תפסיקי לעשות מזה עניין, זה בסך הכל זמני עד שהוא יוכל לשכור דירה בעצמו״ עומר אמר ועיניו הירוקות הביטו בעיניים הכחולות שלי בחיוך וקיללתי את זה שאני לא מצליחה לכעוס עליו להרבה זמן.
״לעזאזל איתך עומר״ נאנחתי בתבוסה והוא חייך וכרך את ידיו סביבי מחבק אותי ומרים אותי באוויר ״לא נסחפת קצת?״ שאלתי מצחקקת ״קדימה תוריד אותי״ ביקשתי והוא הניח אותי על הרצפה מדביק נשיקה ללחי שלי
״את המלכה שלי״ הוא אמר והעפתי את שיערי מעבר לכתף בהתנשאות
״תמשיך תמשיך״ אמרתי בחצי חיוך והוא צחק
״סתמי״ הוא אמר ודחפתי אותו
״טוב סדר לו זריז למה כל הגרירות האלה שלך על הרצפה מפריעות לי ללמוד״ האצתי בו וחזרתי לחדר שלי שנמצא בדיוק דלת ממול.
ומיהרתי להגיע לפלאפון שלי שצלצל והרמתי אותו ובשנייה שבאתי לענות השיחה התנתקה. והתיישבתי על המיטה מחייגת חזרה לאדל
״למה את לא עונה לי בצלצול הראשון?!״ קולה הצווחני של אדל חדר לאוזן שלי והרחקתי את הפלאפון מהאוזן מעט
״הייתי מחוץ לחדר״ הסברתי
״זאת לא סיבה״ היא קבעה ״פעם הבאה חסר לך ואת לא עונה על הצלצול הראשון!״ היא איימה וחייכתי
״כן המפקדת״
״יופי, אז עכשיו, אחרי שהבהרנו את הכל, תתארגני!! אנחנו יוצאות היום!״ היא הכריזה
״אני לומדת״ ביטלתי את כל מה שהיא אמרה והיא נחרה בבוז
״תפסיקי ללמוד! את כבר קיבלת תואר ראשון! לא צריך יותר״ היא ניסתה להוריד אותי מהעניין וגילגלתי עיניים
״זה לא נגמר כאן אדל, יש עוד תארים״ הסברתי ״ככל שיש לי יותר תארים המשכורת שלי בעבודה בעתיד תהייה גבוהה יותר ואני אוכל להתקבל ליותר מקומות עבודה״ המשכתי להסביר לה
״בלה בלה בלה! קדימה אלכס! בואי נהנה מהנעורים שלנו כל עוד הם עדיין כאן״ היא אמרה בדרמתיות האופיינית לה וחייכתי
״בסד-״ ״-יששש!!!״ קריאות השמחה שלה קטעו את הסכמתי
״אבל!״ הדגשתי וקריאות השמחה שלה נעצרו ״אחר כך אני לא רוצה לשמוע ממך על יציאות במשך שבוע שלם!״ הזהרתי אותה וידעתי שלמרות ששבוע זה קצת, זו עדיין משימה בלתי אפשרית בשבילה.
״בסדר בסדר מה שתגידי! עכשיו תתארגני!״ היא האיצה בי
״וחסר לך ואת מתלבשת כמו נזירה גם הפעם״ היא הזהירה אותי וגילגלתי עיניים
״אני בספק שקיימות נזירות שמתלבשות כמוני״ מלמלתי
״קיימות! ואת ההוכחה להן!״ היא צעקה לתוך הפלאפון ״טוב תתארגני ביי!!״ היא אמרה וניתקה ונאנחתי נשענת אחורה על גב המיטה, איך כל פעם אני מסכימה ליציאות האלה?