Locked in prison

פרק 13

״היי״ חייכתי כשעוז נכנס בדלת ״אלירן לא כאן״ הוספתי והוא חייך והתקרב לעברי מתיישב לצידי על הספה
״אני יודע״ הוא אמר והטיתי את ראשי הצידה ״באתי אלייך״ הוא הוסיף
״באמת? במה זכיתי?״ הופתעתי ודיברתי בדרמתיות מוגזמת
״באתי להגיד לך שאני מצטער על הנשיקה באותו יום״ הוא אמר ונעץ את המבט שלו בי, מחכה לתגובה ממני
״זה בסדר״ נתתי לו חיוך קטן ומרגיע ״עבר״ הוספתי
״יופי״ הוא תופף עם שתי ידיו על היריכיים שלו וקם מהספה וקמתי גם אני
״לאן אתה הולך?״ שאלתי מבולבלת
״אמרתי את מה שהייתי צריך אז אני אלך״ הוא אמר והתכוון ללכת אבל תפסתי ביד שלו ועצרתי אותו
״אל תלך, אני גם ככה לבד פה עד שעומר ואלירן יחזרו אז לפחות תארח לי חברה עד אז״ ביקשתי ועשיתי פרצוף עצוב
״אם את מתעקשת אני אשאר״ הוא חייך והתיישבנו חזרה על הספה
״יופי״ מלמלתי

״תוציאי זה יישרף״ עוז אמר והכנסתי את היד שלי לתוך הכפפה והוצאתי את המגש עם העוגיות מהתנור מניחה על השיש בזהירות
״זה נראה מדהים!״ חייכתי מאושרת שמישהו הגשים לי דודא והכין איתי עוגיות שוקולד צ׳יפס, אחרי מריבות קשות כן?
״השאלה היא האם זה טעים?״ עוז התחכם והרים גבה מושיט את היד שלו אל המגש כדי לקחת עוגיה
״לא אל תיגע ז-״ ״-פאק!!״ הצעקה שלו קטעה אותי והוא הפיל את העוגיה חזרה למגש וניער את היד שלו ״זה חם״ המשכתי את המשפט שהתחלתי להגיד לו לפני שהוא נגע במגש והוא נעץ בי מבט עצבני
״תודה שהזהרת אותי באמת״ הוא מלמל
״איזה בן אדם שפוי ונורמלי מושיט את היד שלו למגש רותח שרק השנייה יצא מהתנור?? וחוץ מזה זה מגיע לך! בגללך כולי קמח״ האשמתי אותו, וזה נכון! הבן אדם שפך עליי את הכוס קמח שהיינו צריכים לשים בקערה בשביל העוגיות ואז עוד הצטער והצטער ואמר שזה היה ״בטעות״
״עכשיו אני שמח ששפכתי אותה עלייך״ הוא אמר והכניס את היד שלו אל מתחת לברז נותן למים הקרים לשטוף אותה
״מה זה הריח הזה?״ הקול של עומר נשמע והסתובבתי מחייכת ומביטה בעומר ואלירן ״מה עשית?״ הוא שאל ״ומה לעזאזל עבר עלייך?״ הוא הוסיף כשראה את גופי ופניי והשיער שלי שמלאים בקמח
״הכנו עוגיות״ חייכתי ומשכתי בידו של עוז מעמידה אותו לידי ״עוז פה גילה כישורי אפייה ממש טובים״ החמאתי לו ודחפתי אותו קצת הצידה ״וגם הרשה לעצמו להיות חצוף ולשפוך על האופה קמח!״ הוספתי נזיפה כשחיוך עדיין על הפנים שחי אבל החיוך שלי נמחק כשהבטתי בפניו של אלירן שהיו כל כך כועסות
״אני אלך״ עוז אמר ותפסתי בו
״חכה! קח מהעוגיות״ התעקשתי ומיהרתי לקחת שקית ניילון קטנה כמו של הסנדוויצים והכנסתי לשם כמה עוגיות ממלמלת קללות כשהחום של העוגיות כמעט שרף לי את היד ״הנה קח״ הושטתי לו את השקית
״תודה״ הוא חייך ונתן לי נשיקה בלחי ומלמל לאלירן סליחה וביי והלך
״יצא לכם טעים דווקא״ עומר גרם לי לנתק את מבטי משל אלירן ולהסתובב לעברו
״דווקא? מה זה אמור להביע! אני אופה מעולה״ שמתי את שתי ידיי על המותניים והבטתי בו בולס את העוגיות ״איך זה לא חם לך?״ שאלתי
״אני חסין מהכל, שום דבר לא מכאיב לי, גם לא חום״ הוא התרברב ותפסתי בכף שהייתה לידי על השיש וזרקתי עליו ״איי!״
״העיקר שאתה חסין מהכל ושום דבר לא מכאיב לך״ חייכתי ״טוב אני הולכת להתקלח״ הוספתי ויצאתי מהמטבח מתקדמת למקלחת ופתחתי את הדלת אבל יד שהונחה עלייה דחפה אותה חזרה והיא נסגרה ולקחתי נשימה עמוקה והסתובבתי מביטה באלירן ״מה״ שאלתי
״תתרחקי מעוז״ הוא ציווה וחייכתי מניחה את שתי ידיי על הלחיים שלו ״למה את מחייכת?״
״אני אוהבת שאתה מקנא״ עליתי על קצות אצבעותיי מניחה נשיקה קטנה על השפתיים שלו
״אני לא. פשוט תתרחקי ממנו בסדר?״ הוא נשמע לרגע מתחנן אבל רק לשנייה
״אני אחשוב עלייך״ טפחתי עם ידי על הלחי שלו והוא תפס בפנים שלי והצמיד את השפתיים שלו לשלו ״תיזהרי ממני״ הוא הזהיר אותי כששפתיו מברישות את שלי
״אוי כמה שאני פוחדת״ חייכתי אבל דחפתי אותו מייד כששמעתי את עומר קורא מהמטבח שהן ממש טעימות ושאני צריכה להכין עוד ונזכרתי שהוא כאן ושהוא לא יודע. מנסה לא להזכיר לעצמי מה יקרה אם הוא ידע.
״אלירן. לא פה״ הזהרתי אותו וזזתי פותחת את הדלת של המקלחת נכנסת לשם וסוגרת אחריי מביטה בהשתקפות שלי במראה שמלאה בקמח ״את צריכה לספר לו! את היית רוצה לדעת כזה דבר אז קדימה. גם ככה במוקדם או במאוחר את תצטרכי לספר״ דיברתי להשתקפות שלי ואז בהיתי בעצמי למספר שניות, גילגלתי עיניים והורדתי את החולצה שלי שמלאה בקמח וזרקתי לצד ליד הקיר והורדתי את המכנסיים זורקת גם אותם לצד החולצה וכך גם עם החזייה והתחתונים ונכנסתי למקלחת נעמדת מתחת לזרם ומסיטה את הווילון מכניסה את עצמי לתוך בועה של רוגע ושקט
סגרתי את המים והבטתי את הווילון הצידה ולקחתי את המגבת מנגבת את כולי ואז עוטפת אותה סביבי ולוקחת עוד אחת ועוטפת איתה את השיער שלי ויוצאת מהמקלחת ישירות לחדר שלי
״מה הוא עשה פה בעצם?״ הקול של אלירן הקפיץ אותי ברגע שנכנסתי לחדר והסתובבתי מביטה בו נשען על הקיר והנחתי את היד שלי על הלב שלי שפעם במהירות מהבהלה
״מה? מי?״ שאלתי מבולבלת
״עוז״ הוא שאל וגילגלתי עיניים מתקדמת לארון ומוציאה משם בגדים ומניחה אותם על המיטה ״למה אתה נתפס עליו כל כך? הוא חבר שלך לא?״ שאלתי והתיישבתי על המיטה ליד הבגדים כשהיד שלי מחזיקה במגבת שלא תיפול חלילה
״חבר. מה הוא עשה פה?״ הוא שאל שוב ועיניו ננעצו בשלי ולא שיחררו
״הוא בא לבקש סליחה״ הסברתי וקמתי מהמיטה מורידה את המגבת מהשיער שלי מניחה אותה על המיטה והולכת לשידה שלי לוקחת משם את המסרק ומסרקת את השיער מביטה באלירן דרך המראה עומד מאחוריי
״סליחה על מה?״ הוא שאל והנחתי את המסרק חזרה על השידה והסתובבתי לעברו נשענת על השידה ומביטה בו יודעת שהוא יגיב בצורה מוגזמת
״על הנשיקה ההיא באותו יום״ הנמכתי את הקול שלי עם כל מילה וכפי שידעתי הוא כולו נדרך והמבט שלו הפך לרצחני
״אני אהרוג אותו״ הוא סינן בעצבים
״היי היי!״ הרגעתי אותו ״בסך הכל בא לבקש סליחה על מה אתה מתעצבן כל כך?״ התקדמתי אליו והוא נאנח מעביר את היד שלו בשיער בעצבנות
״את באמת לא רואה?״ הוא שאל ותפס במותניים שלי
״רואה מה?״ שאלתי מבולבלת וחייכתי כשהוא נישק בדיוק את הנקודה מתחת לאוזן שלי
״הוא רוצה אותך״ הוא לחש מנשק את הצוואר שלי ולקח תוך כדי צעדים קדימה
״הוא לא״ מחיתי והוא נישק את קו הלסת שלי וגבי נתקע בקיר
״הוא כן, את פשוט תמימה מידיי בשביל לראות את זה״ הוא אמר והשפתיים שלו פגשו את שלי והלשון שלו חדרה לפי והידיים שלו הצמידו אותי אליו והיד שלו ירדה מהמותן שלי אל שולי המגבת ועלתה לאט לאט אל בין רגליי ונאנקתי אבל תפסתי ביד שלו לפני שהיא הגיעה לשם.
״אלירן!״ חייכתי וניתקתי את השפתיים שלו משלו גורמת ליד שלו לזוז ממני ״אני צריכה להתלבש״ זזתי ממנו והוא תפס בי עוצר אותי ומושך אותי אליו מצמיד אותי לקיר ״מה -״ השפתיים שלו נצמדו לשלי ועצרו את המשך המשפט שלי וחייכתי אל תוך הנשיקה תופסת בעורף שלו ומצמידה אותו אליי
״אתה מעצבן״ מילמלתי אל תוך הנשיקה והיד שלו תפסה במגבת שלי ושיחרר אותה ״אלירן!!״ צווחתי ומיהרתי לתפוס במגבת ולהחזיר אותה למקום הראוי שלה סביבי לפני שהוא הספיק לראות משהו ״ מה אתה חושב שאתה עושה״ דחפתי אותו עם היד שלי והוא חייך נצמד אליי ומצמיד את הזיקפה שלו אליי גם כן
״תביני מה את עושה לי״ הוא לחש אל האוזן שלי ויכולתי להרגיש את הבל פיו החמים והשפתיים שלו נגעו לא נגעו באוזן שלי וגרמו לכל החושים שלי להתערפל
״דחיית סיפוקים אלירן! תלמד״ אמרתי לו שכולי אדומה וסמוקה ממה שקרה הרגע, לא יודעת למה אני לא מסוגלת שהוא יראה אותי חשופה לגמרי.
״טוב צא אני צריכה להתלבש״ הסתכלתי עליו והרמתי את ידי מצביעה לכיוון הדלת והוא גילגל עיניים ויצא סוגר אחריו את הדלת ונאנחתי מתיישבת על המיטה ומכסה את פניי עם ידיי.
כל עצם בגוף שלי אומרת לי שזה בסדר אבל הדחף הפנימי שלי הוא להתרחק ממנו, לא לתת לאף אחד להיכנס שוב בין הדלתות של הלב שלי, כדי שאני לא אפגע שוב.