Locked in prison

פרק 14

״אני לא מבינה מה הבעיה?״ שאלתי את אדל בזמן שישבתי על השיש בבית שלה והיא עמדה לידי שעינייה מרוכזות במלפפון שהיא חותכת וברגע שסיימתי לדבר היא עצרה והביטה בי בהלם
״את רצינית? את לוקחת את הצד שלו?״ היא שאלה המומה והתאפקתי שלא לצחוק לה מול הפרצוף
״אין פה צדדים דולי, בסך הכל הוא לא רצה לישון פה עוד יום, אני לא רואה בזה בעיה״ הסברתי מושכת כתפיים והיא נאנחה והניחה את הסכין
״אני דביקית מידיי?״ היא שאל בחשש והסתכלה עליי בחוסר ביטחון
״את פשוט את. ועומר אוהב אותך ככה, אז תפסיקי לחשוש״ קיפצתי מהשיש ונעמדתי מחבקת אותה
״אני מאוהבת בך״ היא הידקה את הזרועות הדקיקות שלה סביבי
״יופי עכשיו תמשיכי להכין לי אוכל! ושיהיה מכל הלב״ דחפתי אותה ממני והיא הביטה בי מרימה גבה ״בבקשה?״ הוספתי בחיוך חמוד
״יש לך מזל שאני שמחה בגללך, לא הייתי רוצה לדקור את מקור השמחה שלי״ היא אמרה וחזרה לחתוך את המלפפון ודפיקות נשמעו בדלת והיא הפנתה את מבטה אליי אומרת לי בעצם ׳לכי תפתחי את הדלת!׳ ונאנחתי הולכת אל הדלת ופותחת אותה
״תומר?״ הקול שלי רעד בזמן שהבטתי בפנים המוכרות מידיי ולא לקח יותר מידיי זמן בשביל שאני אטרוק את הדלת בפרצוף שלו ואנעל אותה ורצתי למטבח ״אדל!״ קראתי לה מרגישה שאני עומדת לחטוף התקף והיא עזבה את הסכין ונעמדה מולי מנסה לתפוס את המבט שלי אבל העיניים שלי לא הפסיקו לזוז ממקום למקום
״מה קרה?״ היא שאלה בלחץ
״ז-זה ת-תומר״ גימגמתי והחזה שלי עלה וירד בקצב מהיר והיא רצה לעבר התיק שלי ושפכה אותו על השולחן תופסת במשאף שלי ורצה חזרה אליי מכניסה אותו לפי ולחצתי עליו נושמת כמו שצריך
״נזכרת שוב פעם בתומר?״ היא שאלה והנדתי בראשי
״הוא פה. בדלת״ אמרתי והיא פערה את עינייה בהלם ולאחר מכן הופיע בהן זעם ״אני אראה לו מה זה!״ היא אמרה בשיניים חשוקות ותפסתי ביד שלה לפני שהיא הלכה לדלת
״אדל, מה אם הוא יתחיל לדבר איתי עלייה ולשאול שאלות?״ שאלתי בחשש
״אין לו שום זכות לדעת״ היא קבעה ונשארתי דוממת במטבח בזמן שהיא הלכה להתעמת איתו.
זה לא קורה לי שוב. למה הוא ממשיך לחפש אותי?!
ברגליים רועדות הלכתי לשולחן שעליו כל תכולת התיק שלי ולקחתי את הפלאפון ובידיים רועדות חייגתי לעומר
״חיים שלי!״ הוא ענה ויכולתי לשמוע את החיוך שלו
״עומר״ הקול שלי יצא כיבבה
״מה קרה?!״ יכולתי לשמוע שהוא נעמד
״הוא פה״ לחשתי מפחדת שאם אדבר חזק יותר הוא ישמע אותי  ״תומר פה״ הוספתי בשקט
״איפה זה פה? איפה את?!״ שמעתי אותו נאבק במשהו ויש סיכוי שהוא מתלבש כרגע אני חושבת..
״אני אצל אדל״ אמרתי
״אני בא״ הוא אמר וניתק והנחתי את ידיי על אוזניי כדי לא לשמוע את הריב הקולני בין תומר לאדל שקורה כרגע.
״תגידי לה שתבוא לפה!״ תומר צעק והלב שלי דפק במהירות מטורפת
״אתה ממש לא נכנס!״ היא צעקה והגוף שלי אוטומטית לקח צעד אחורה ״צעד אחד לתוך הבית ואני מתקשרת למשטרה״ היא הוסיפה ולקח כדקה שתיים היא הופיעה מולי במטבח
״הוא הלך״ היא אמרה והקלה שטפה את גופי והדלת שנפתחה פתאום גרמה לשתינו להידרך אבל נרגענו כשאלירן הופיע ועיניו פגשו את שלי ועומר הגיח ממאחוריו ועטף אותי עם ידיו וחיבקתי אותו חזרה עוצמת עיניים כשהראש שלי מונח על הכתף שלו
״את בסדר?״ הוא שאל בדאגה ותפס בפנים שלי ממקד את מבטו בשלי מנסה לקרוא אותי ושידלתי חיוך והינהנתי, משקרת לכולם בלי בושה.
״אני בסדר״ חייכתי ויכולתי לראות שהוא נרגע וכך גם אדל אבל כשחיפשתי אחר אלירן הוא לא היה שם. איפה הוא?
״דקה אני באה״ עקפתי את עומר וחיפשתי אותו בעיניים שלי ופתחתי את הדלת של הבית מגלה אותו עומד בחוץ שעיניו נעוצות בכביש הריק
״הנה אתה..״ נעמדתי לצידו ותפסתי ביד שלו משעינה את ראשי על הזרוע שלו