Locked in prison

פרק 19

״עוז!״ צעקתי מהמטבח והוא הופיע אחרי מספר שניות ״איך יודעים שאתה היית במטבח?״ שאלתי אותו והוא הרים גבה בשאלה
״הכיור מלא בכלים, הרצפה עם פירורים, השיש מלוכלך, המקרר חצי פתוח, השולח-״ ״-טוב טוב בסדר הבנתי! אני אסדר״ הוא קטע את הרשימה המאוד ארוכה של הוכחות שמעידות על כך שהוא זה שהיה במטבח.
אז.. מה חדש?
טוב, עברתי דירה, כרגע אני משכירה דירה יחד עם עוז ועוד שותפה בשם אביב, עומר ואדל עברו לגור גם קרוב אלינו אחרי תקופה שהם נשארו בדירה הישנה ואדל הצליחה לשכנע את עומר להתאפס על עצמו ולהתאושש.
כואב? כמו הגיהנום!
געגועים? שורפים לי את הלב.
אבל אני לא יכולה לעצור, אני לא יכולה. אז עברתי, כדי להתחיל שוב פעם מחדש, רק שהפעם אני לא מוחקת את אלירן מהראש או מהלב שלי, הוא עדיין כאן, ותמיד יהיה.
עברו כבר יותר מתשעה חודשים מאז ה.. מקרה..
״יופי! פעם הבאה חסר לך וזה יהיה ככה״ איימתי עליו והוא התקדם אליי מניח את הידיים שלו על המותניים שלי ונצמד אליי
״למה? מה תעשי לי?״ הוא שאל וחייכתי
״סוד״ לחשתי והוא נתן לי נשיקה מהירה ״לא ממליצה לך לנסות אותי״ הוספתי והוא חייך מצמיד את השפתיים שלו לשלי שוב
אה כן... אני ועוז? טוב זה קצת מוזר, הזוי, לא הגיוני בעליל ואולי אפילו.. לא מכבד(?) אבל זה פשוט קרה.
הוא היה לצידי יותר ממה שכולם היו, ישב לידי בלילות כשקמתי בלי יכולת לנשום, עזר לי להתמודד עם הסיוטים שלי, האכיל אותי, עזר לי להתפקס, לקום, ולהמשיך קדימה.
״וואו וואו, יש חדר בשביל הדברים האלה!״ אביב נכנסה למטבח
״סתמי״ עוז אמר לה והצמיד את השפתיים שלו לשלי שוב וצחקתי כשהיא עשתה קולות הקאה מזוייפים ודחפתי את עוז ממני
״כאילו את וטובי לא מתמזמזים לפעמים״ אמרתי מזכירה לה את חבר שלה
״אחותי, קודם כל אנחנו לא ׳מתמזמזים׳ סבתא, ודבר שני אנחנו עושים את זה במקום שאף אחד לא רואה, אחרי הכל אף אחד לא רוצה לעמוד באמצע ולהחזיק את הנר את יודעת, וגם אני לא מעוניינת להיות בתפקיד״ היא אמרה וצחקתי
״את לא תהיי״ הבטחתי לה
״או יופי, טוב לדעת״ היא אמרה ״היי פיספסת נקודה״ היא אמרה לעוז והצביעה על השיש והוא זיכה אותה באצבע משולשת וצחקתי.
השניים האלה לא יודעים לדבר בלי לריב.
״זזנו?״ היא שאלה אותי והינהנתי חוטפת את התיק הקטן שלי מהכיסא
״לאן?״ עוז שאל
״לקניון, אנחנו נפגשות עם אדל״ אמרתי והוא התקדם אליי מניח נשיקה עם השפתיים שלי וחייכתי כשאביב עשתה קולות הקאה ועוז הרים לה אצבע משולשת תוך כדי הנשיקה
״תהני חיים שלי״ הוא אמר ויצאנו מהדירה
״אתם זוג מגעיל״ היא אמרה וצחקתי
״היי!״ אמרתי כאילו נעלבתי
״טוב סליחה צודקת, את מדהימה, הוא מגעיל״ היא תיקנה את עצמה
״הוא לא״ מחיתי
״מה שתגידי״ היא אמרה ותפסה ביד שלי חוטפת את המפתחות של האוטו שלי ורצה למושב של הנהג ״אני נוהגת!״ היא קראה
״שיט״ מלמלתי ״ללכת להביא את הקסדה והמגנים?״ שאלתי והיא עשתה פרצוף וצחקתי נכנסת לאוטו ״תירגעי צחקתי״
״אני נוהגת מדהים״ היא החמיאה לעצמה
״ממש.. וואו, שירבו נהגים כמוך״ אמרתי בהגזמה
״סתמי״ היא חרצה לי לשון וצחקתי ומיהרתי לתפוס בוו שמעל הדלת של האוטו כשהיא התחילה לנסוע ״לא נסחפת בכלל״ היא אמרה אחרי שזרקה מבט לכיוון שלי
״מצטערת, הרגל״ תירצתי והורדתי את היד בודקת שהחגורה מהודקת היטב על הדרך

״אמרתי לך״ אביב לחשה לי באוזן כשישבנו בבית קפה בקניון ודיברנו ואביב התערבה איתי שאדל לא יכולה להגיד שלושה משפטים שלמים בלי להזכיר את המילה כאילו והחנקתי צחוק
״מה מצחיק אותך?״ אדל שאלה והסתכלתי עלייה
״כלום כלום״ אמרתי במהירות
״אז בקיצור הבנתן? הוא מתנהג לא לעניין נכון? כאילו מה הקטע שלו, אני אמרתי לו שהצבע הזה לא מתאים לחדר והוא בכל זאת קנה אותו, כאילו מה אתה עושה?״ היא המשיכה לדבר וכבר לא יכולתי ופרצתי
בצחוק
״את צוחקת עליי כאילו?״ היא שאל והצחוק שלי רק התחזק
״לא לא לא״ הנדתי בראשי לשלילה במהירות שהחיוך עדיין דבוק לי לפנים ״אלכסנדרה ביילטון״ היא אמרה את שמי המלא באזהרה והפרצוף שלי התעוות למשמע השם המלא שלי
״אל תקראי לי ככה!״ הזהרתי אותה והרמתי אצבע מזהירה
״אלכסנדרה?״ אביב שאלה בקול חנוק מצחוק ויריתי לעברה גיצים מהמבט שלי והיא התיישבה במושב ועצרה את הצחוק
״טוב זזנו?״ אדל שאלה והינהנתי מרימה את היד שלי ומסמנת למלצר שלנו שיביא לנו חשבון וכשהוא הינהן הורדתי את היד והוצאתי את הארנק מחייכת אליו בנחמדות כשהוא הביא לנו את החשבון וכל אחת שמה כסף והוספתי גם טיפ וקמנו מהשולחן הולכות לכיוון האוטו
״היי את!״ אדל קראה לי לפני שנכנסתי לאוטו עם אביב והסתובבתי אליה ״תבואי אלינו, השטויות שלך חסרות לי ולעומר״ היא אמרה והינהנתי ״אני אבוא אני מבטיחה״
״ו..חוץ מזה״ היא התחילה לדבר ״מה..איך הולך איתך ועם עוז?״ היא שאלה
״אמממ בסדר אני חושבת, טוב לי איתו״ אמרתי והיא חייכה מחבקת אותי ״אני מאושרת כשטוב לך״ היא אמרה והידקתי את החיבוק שלי איתה
״אין חברות כמוך אדל, את המשפחה שלי״ לחשתי לאוזן שלה
״ואת המשפחה שלי״ היא לחשה לשלי וחייכתי משחררת את החיבוק
״אני אדבר איתך אני אבוא השבוע״ הבטחתי ונכנסתי לאוטו מסתכלת עלייה מתקדמת לאוטו שלה
״תורידי אותי אצל טובי״ אביב ביקשה
״אין בעיות גבירתי״ אמרתי וקרצתי לה והיא גילגלה עיניים בחיוך
״רק בלי שטויות הא?״ הוספתי בקריצה נוספת
״טוב אבא״ היא מלמלה
״מקודם הייתי סבתא, עכשיו אני אבא, מה אני אהיה אחר כך? דודה? אח?״ שאלתי והיא חייכה
״סתמי״ היא אמרה ולחצתי על גז ברגע שיצאנו מהחניון של הקניון
״דברי יפה לאבא שלך!״ הזהרתי אותה והיא צחקה
״מצטערת אבא, נפלט לי״ היא תירצה
״אבא סולח...... הפעם״ אמרתי וחייכתי

״חזרתי״ נכנסתי לדירה בצעקה וסגרתי את הדלת קופצת כשידיים נכרכו סביבי וחייכתי כשהוא נצמד אליי מאחורה
״התגעגעתי אלייך״ הוא מלמל והוזיז את החולצה שלי מעט ונישק את הכתף החשופה שלי והטיתי את ראשי הצידה מחייכת
״הלכתי לארבע שעות בסך הכל״ אמרתי
״ארבע שעות יותר מידי״ הוא לחש כנגד העור שלי וסובב אותי מטיח את השפתיים שלו בשלי וכרכתי את הרגליים שלי סביב המותניים שלו כשהוא הניף אותי והידיים שלי נכרכו סביב הצוואר שלו
״מממ אכלת שוקולד?״ שאלתי מחייכת אל תוך הנשיקה והוא הימהם כתשובה חיובית ״טעים מאוד״ לחשתי והרגשתי את הרוך של המזרון של המיטה שלי בגב והוא עלה מעליי מטפס על המיטה
הידיים שלו נכנסו מתחת לחולצה שלי ו-״יש לי פיפי״ עצרתי אותו וקמתי מהמיטה מניחה נשיקה חטופה על שפתיו ונכנסת לשירותים סוגרת ונועלת אחריי את הדלת ונשענת עלייה ואז מתקדמת לשירותים ומתיישבת, נותנת לשלפוחית שלי לצאת.
יצאתי מהשירותים ועוז בדיוק סיים שיחה בפלאפון ״מצטער חיים שלי אני חייב לזוז״ הוא אמר בקול מתנצל והתקדם אליי נותן לי נשיקה
״אני אחזור יותר מאוחר״ הוא אמר לפני שיצא מהחדר ונאנחתי הולכת לדלת נועלת אותה ומושכת את המפתח כדי שגם הוא וגם אביב יוכלו להיכנס וחוזרת לחדר מחליפה בגדים לפיג׳מה, מורידה את האיפור ועולה למיטה לישון