Locked in prison

פרק 4

השינה שלי הייתה נפלאה יחסית עד הרגע שהאוויר הפסיק להיכנס לריאות שלי והנשימות שלי נהיו קצרות ומהירות בניסיון להכניס מעט אוויר לריאות ועיניי נפקחו וקמתי מהספה מנסה לנשום אבל לא מצליחה וקמתי מהספה ומעדתי נופלת לרצפה בבום וניסיתי לקום, אבל יותר מזה, ניסיתי לנשום.
״פאק! אלכס!״ עומר קרא ונעלם ולאחר מכן חזר יחד עם המשאף שלי ודחף אותו לפה שלי ולחץ, ממלא את הריאות שלי באוויר, אבל משום מה זה לא כל-כך עזר
״ע-עומר״ קראתי ותפסתי בחולצה שלי מארגפת את ידי יחד איתה באזור הריאות שלי ומתפללת להצליח לנשום, עבר מלא זמן מאז שחוויתי התקף אסטמה בלילה שהעיר אותי.
הוא דחף לפי שוב את המשאף ולחץ והפעם זה כן עשה את העבודה
״תודה לאל״ הוא מלמל כשהנשימות שלי נהפכו לארוכות והוא חיבק אותי
״הייתי בטוחה שזה לא יחזור שוב״ מלמלתי והוא הידק אותי אליו
״בסדר, אני פה תמיד״ הוא אמר וחייכתי חיוך קטן וחיבקתי אותו
״כנראה שלישון בשקט אני כבר לא אצליח״ אמרתי וקמתי מהרצפה ואחריי גם עומר קם ״כנסי תישני אצלי במיטה״ הוא הציע ושללתי את זה בהנדת ראשי לשלילה
״לא צריך״ מלמלתי והלכתי למטבח מכינה לעצמי נס שיחמם אותי קצת
״בטוחה?״ הוא שאל ליתר ביטחון והתקרב לכיוון המטבח
״כן כן, לך לישון חיים שלי״ אמרתי לו מחייכת כדי לתת לו להבין שזה בסדר גמור
״בסדר״ הוא אמר ונשק לקודקוד הראש שלי ״לא שאלתי, למה חזרת? רבתן?״ הוא שאל והנדתי בראשי
״אבא שלה עבר תאונה והיא הייתה חייבת ללכת לשם״ הסברתי
״אני מקווה שהכל יהיה בסדר״ הוא אמר ונתתי לו חיוך קטן והוא הלך חזרה לחדר שלו ואני יצאתי אל המרפסת יחד עם הכוס נס החמימה והתיישבתי על הכיסא מרימה את רגליי אל הכיסא השני שממול ומשלבת אותן עליו ולוגמת מהנס שלי שעיניי נעוצות בשמיים ואני חושבת על ההורים שלי זכרונם לברכה ועל תומר

״אין סיכוי בעולם!״ הוא קבע והביט בי בגועל, פעם ראשונה שהמבט הזה נמצא בעיניים שלו ומופנה אליי ״אבל -״ ״- אין סיכוי! מה את לא מבינה?״ הוא קטע אותי ואסף את כל הדברים שלו מהחדר ״אני אכחיש כל קשר אלייך״ הוא המשיך, לא מבין עד כמה המילים שלו פוצעות אותי, כמו סכינים שחודרים לי לעור ולא יוצאים

רעש הדלת נפתחה גרם לי להפסיק לחשוב על תומר וסובבתי את ראשי רואה את אלירן בפתח של המרפסת והורדתי את הרגליים שלי מהכיסא מאפשרת לו לשבת והוא התיישב שם מביט קדימה
״למה נכנסת לכלא?״ שאלתי פתאום אחרי דקות ארוכות של שקט והמבט שלו הופנה אליי בחדות גורם לי להתכווץ בתוך הכיסא שלי
״לא עניינך״ הוא אמר ולא ניתק את המבט החודרני שלו ממני וגלגלתי בגרוני וקמתי מהכיסא ״לאן?״ הוא שאל.
לא עניינך! ״לבפנים, סיימתי לשתות״ תירצתי
״הכוס שלך חצי מלאה״ הוא ציין והבטתי בכוס שבאמת הייתה חצי מלאה
״כן... לא בא לי יותר״ הסברתי וחייכתי חיוך מסכן וקטן לפני שנכנסתי לתוך הדירה והלכתי למטבח שופכת את הנס שנשאר לכיור ומניחה בתוכו את הכוס, שש בבוקר, אני חייבת מקלחת.
נכנסתי למקלחת סוגרת ונועלת את הדלת ומתחילה להתפשט אחרי שהפעלתי את המים וברגע שהם הגיעו לטמפרטורה שרציתי נכנסתי לעמוד תחתם, נותנת להם לשטוף ממני את העייפות.
״רגע!״ קראתי כשדפקו בדלת של המקלחת וכרכתי את המגבת סביבי ופתחתי את הדלת מחייכת לעומר ויצאתי מהמקלחת והסתובבתי כשהוא קרא לי ״מותר לך להעביר מגב על הרצפה את יודעת״ הוא הציע
״תירגע! אתה דפקת כמו משוגע אז לא היה לי זמן״ אמרתי והוא עשה פרצוף וסגר את הדלת ונכנסתי לחדר ישירות לכיוון הארון והוצאתי לעצמי בגדים וידיי תפסו במגבת באופן אוטומטי כשהדלת נפתחה
״לא לימדו אותך לדפוק לפני שנכנסים?!״ שאלתי בכעס את אלירן שעמד בפתח הדלת
״יש אוכל״ הוא אמר
״בסדר, צריך משהו?״ שאלתי מרימה גבה בשאלה והוא נכנס לחדר סוגר אחריו את הדלת ולחץ התחיל לכרסם בתוכי כשהוא הגיע אליי
״נתחיל מזה שהטון דיבור שלך לא מוצא חן בעיניי ו-״ ״-הו באמת? האם יש טון מסויים שהוד מעלתו רוצה שאני אשתמש בו כשאני פונה אליו?״ שאלתי בציניות קוטעת את המשך המשפט שלו והיד שלו הונחה על דלת הארון ככה שאני כלואה בין הארון לבינו
״את מעצבנת אותי ילדונת, יותר מידיי ואני ממליץ לך להירגע״ הקול שלו נשמע מאיים והוא לא עלה על לחישה ואני אשקר אם אני אגיד שלא הרגשתי מפוחדת והנשימות שלי הפכו להיות מעט מהירות, לא משהו ברמה של התקף.
״בסדר, אם אתה מבקש כל כך יפה״ נתתי לו חיוך מזוייף והוא רכן לעברי ועצרתי את הנשימה שלי לרגע כשהוא הניח את הפה שלו צמוד לאוזן שלי ״יופי״ הוא לחש והתרחק מעט ושפתיו היו סנטימטרים שפורים משפתיי ולרגע הייתי בטוחה שהוא ינשק אותי לפי איך שעיניו היו נעוצות בשפתיי
״יופי״ לחשתי ונבהלתי מאיך שעיניו ננעצו בעיניי ברגע שפתחתי את פי והוא התרחק ממני בבת אחת וזרק לי מבט אחד לפני שהוא סגר אחריו את הדלת כשהוא יצא
פאק. מה קרה כאן הרגע?
צלצול של הפלאפון הקפיץ אותי ומיהרתי לענות לאדל
״הוא בסדר״ אלה היו המילים הראשונות שהיא אמרה ברגע שעניתי
״תודה לאל!! אני כל כך שמחה בשבילך חיים שלי, איך את?״
״לא ישנתי כל הלילה״ היא אמרה ושמעו על הקול שלה עד כמה היא מותשת ועייפה
״את נשארת שם?״ שאלתי
״כן, אני אשאר אצל ההורים שלי עד שאבא יוכל לחזור מהבית חולים״ היא ענתה ופיהקה
״תלכי לישון חיים שלי, תדברי איתי כשתתעוררי״
״בסדר, אני אוהבת אותך המון״ היא אמרה וחייכתי
״גם אני אוהבת אותך, תמסרי להורים שלך ולאליה את געגועיי״ אמרתי מזכירה את אח שלה
״אמסור״ היא אישרה וניתקנו והתלבשתי בזריזות ויצאתי מהחדר לקחת לעצמי מים לפני שאני נכנסת למשטר למידה של בוקר ונתקלתי בגוף קשה ברגע שיצאתי
״סליחה״ מלמלתי
״היי את לא זאת שקיבלה התקף בפעם קודמת?״ הוא שאל והביט בי וחייכתי במבוכה כשנזכרתי שהוא אחד מאלה שהיו בחדר עם אלירן כשצעקתי עליו על המוזיקה והוא זה שהלך לקרוא לאדל. בושות.
״כן״ מלמלתי וצחקוק מובך ברח מבין שפתיי
״מרגישה יותר טוב?״ הוא שאל וחייכתי לאישור
״מה אתה עושה פה? שבע בבוקר״ שאלתי מבולבלת, למה שהוא יבוא לכאן בשעה כזאת מוקדמת?
״חזרתי מאיפשהו ואלירן אמר שהוא ער אז כבר באתי״ הוא חייך אליי חושף שורה של שיניים לבנות וישרות
״אה״ פלטתי בשקט
״לא שאלתי, איך קוראים לך?״ הוא נשען על הקיר והביט בי
״אלכס״ אמרתי את השם שלי
״קיצור של אלכסנדרה״ עומר אמר מאחוריי והסתובבתי נותנת לו אגרוף ישירות לכתף ״אני מזהירה אותך!״ איימתי עליו
״אמרתי אלכסנדרה? התכוונתי רק אלכס״ הוא מיהר לתקן ואחז בכתף שלו ״שתהיי בריאה מה לקחת? סטרואידים?״ הוא שאל ונאנח בכאב
״אל תקרא לי אלכסנדרה!״ הזהרתי אותו
״נושא רגיש השם שלך?״ חבר של אלירן שאל והסתובבתי לעברו
״בכלל לא, השם הוא אלכס, רק אלכס״ אמרתי
״עוז״ הוא אמר את השם שלו
״שם יפה״ מלמלתי והוא חייך
״מה אתה עושה? בוא לפה״ הקול העמוק של אלירן נשמע ועוז התייצב והתקדם לאלירן כאילו הוא חייל שקיבל הוראה מהמפקד שלו
״הוא באמצע לדבר איתי אתה לא רואה?״ שאלתי בכעס מסתובבת לכיוון אלירן
״כמו חתול ועכבר שניכם״ עומר מלמל ״לא רוצה לראות״ הוא הוסיף והלך אבל עיניי נשארו נעוצות בעיניים של אלירן בזעם
״לא אכפת לי״ הוא ציין והסתובב מפנה את הגב שלו אליי והתאפקתי שלא לבעוט בו
״חזר מהכלא עם אופי פח״ מלמלתי לעצמי והסתובבתי נכנסת לחדר והרגשתי יד חזקה תופסת בי ומסובבת אותי בכוח והבטתי בפנים המאיימות של אלירן
״מה אמרת?״ הוא שאל בשיניים חשוקות ונאנקתי בכאב כשהיד שלו שתפסה במפרקים של ידיי התהדקה סביבם
״אמרתי שיש לך אופי פח!״ חזרתי על מה שאמרתי בביטחון ובקול רם יותר, שישמע ויפנים
״אני מציע לך לשקול מילים לפני שאני באמת לא אצליח לשלוט בעצמי״ הוא הזהיר ולקח צעד קדימה והפנים שלו היו כמעט וצמודות לשלי
״ב-בסדר רק תשחרר!״ דרשתי ונאבקתי באחיזה שלו אבל הוא לא שיחרר ״ת ע ז ו ב !!״ הדגשתי כל אות והבטתי בו עם אש בעיניים וכמה הצטערתי כרגע שמבט לא מסוגל להרוג, ככה אלירן יכל לא להיות פה
״תראה, לא מעניין אותי שאתה אסיר לשעבר, אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה אבל אתה נמצא בתוך הבית שלי! אני אמרתי לך כבר ואני אגיד את זה שוב, אני הסכמתי שתיכנס לכאן! אז אם לא נעים לך הטון שלי ולא מוצא חן בעינייך אופן הדיבור אתה מוזמן ללכת מכאן! אתה לא מפחיד אותי וא-״ כל הנאום הקולני והרועש שלי נקטע ברגע שהוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי ועיניי נפערו בהלם