Locked in prison

פרק 6

״עומר דיי״ מלמלתי כשהיד שלו פגעה לי בפנים ״עומר״ נאנחתי כשהיד שלו נשארה כרוכה סביבי והסתובבתי פוערת את עיניי כשאני רואה את אלירן. מה לעזאזל?! אה שיט. נזכרתי.
כמה שהוא יפה על הבוקר... הוא נראה כל כך רגוע, עדין, פגיע, מה שלא כל כך מתאים לאופי פח שלו. את האמת שלא כזה נורא לשכב לצידו, אפשר להרגיש מאוד מוגנת לידו, בטוחה. אבל רק לרגע מסכן וקטן.
אני אשקר אם אני אגיד שאני לא נמשכת אליו, מבחינה חיצונית כן?
אני חושבת שאין אישה שלא תימשך למראה החיצוני שלו, הוא כובש.
אבל האופי הורס את היופי.
״תבהי בי עוד הרבה?״ השפתיים שלו זזו
״חשבתי שלא יזיק לנסות להרוג אותך דרך המבט״
״נו? עובד לך?״ הוא שאל כשעיניו עוד עצומות
״לצערי לא״ מלמלתי בכעס, הוא חייב לפתוח את הפה כל הזמן?
״אז כנראה שנועדתי לחיים האלה״ הוא פקח את העיניים ונעץ את המבט שלו בי
״מנסה להרוג אותי דרך המבט?״ התבדחתי כשעיניו לא עזבו אותי לרגע
״לא, סתם בוהה״ הוא פלט ושתקתי, לא יודעת מה לענות ומנסה בכל כוחי שלא להסמיק מזה
״בסדר...״ מלמלתי ״טוב אני צריכה שתקום״ הוספתי, אם עומר יגיע ויראה אותו פה... הלך עליי.
״מה הלחץ?״ הוא שאל מניח את ידו מאחורי ראשו על הכרית
״שום לחץ, לא אוהבת שאתה פה״ הסברתי ״איך באמת הגעת למיטה שלי?״ שאלתי מבולבלת
״טוב את דיי כפית עליי להישאר אחרי שנישקת אותי״ הוא אמר בפשטות ופערתי את עיניי, חייבת להמשיך בהצגה, רק שאת החלק הזה אני הייתי דיי בטוחה שחלמתי... אלוהים מה חשבתי לעצמי!
״הייתי שתויה״ הגנתי על עצמי ושילבתי ידיים 
״נכנס יין יצא סוד״ הוא הביט בי ״האלכוהול עושה את מה שאנחנו מפחדים לעשות כשאנחנו פיקחים״ הוא הוסיף ״אם את רוצה לנשק אותי מה שאת צריכה לעשות זה בסך הכל לבקש״ זווית פיו עלתה לחיוך שחצן ופערתי את עיניי בהלם, אני לא יכולה לשקר ולהגיד שזה לא עבר לי במחשבה אבל הוא חייב להפסיק לעשות מעצמו איזה מלך.
״אני בחיים לא אבקש ממך״ קבעתי
״נחיה ונראה״ זוית פיו עלתה מעט וגילגלתי עיניים
״אני בחיים לא אבקש ממך לנשק אותי״ חזרתי על דבריי שוב בצורה ברורה יותר
״בחיים אל תגידי בחיים״ הוא אמר ונאנחתי מעיפה ממני את השמיכה קמה מהמיטה לוקחת כמה בגדים מהארון ויוצאת למקלחת, מורידה ממני את הבגדים שלבשתי לעבודה אתמול ושוטפת מעצמי את כל הסירחון.

״חכה בסבלנות!!״ צעקתי על אלירן כשהוא דפק על הדלת של המקלחת כמו משוגע
״אני צריך את השירותים! תפתחי כבר!״ הוא קרא מבחוץ וקיללתי אותו בשקט, אלוהים! הוא גבר! שילך ישתין בחוץ ליד השיחים!
״אתה עושה פיפי ויוצא!״ הזהרתי אותו
״נו״ הוא האיץ בי ואם לא הפחד שהוא ישבור את הדלת הייתי משאירה אותו בחוץ שישתין על עצמו
״אבל תחכה כמה שניות לפני שאתה נכנס״ הוספתי ויצאתי מהמקלחת כשמרכך על כל השיער שלי ופתחתי את המנעול ונכנסתי בזריזות חזרה לחתוך המקלחת מחזירה את הווילון למקום והדלת נפתחה
״זריז״ האצתי בו והפעלתי לי חזרה את המים שוטפת את השיער ולא יכולה שלא לפחד שהוא יחליט להציץ פתאום ״אלירן?״ קראתי בשם שלו אחרי שסגרתי את המים וסיימתי להתקלח ואף אחד לא ענה אבל בכל מקרה הושטתי רק את ידי החוצה לוקחת את המגבת ומכניסה אותה למקלחת כורכת אותה סביבי ״אלירן?״ קראתי שוב בודקת שהוא לא כאן ופתחתי את הווילון וראיתי שריק ויצאתי מהמקלחת והורדתי את המגבת מנגבת את עצמי והדלת נפתחה
״קראת ל-״ הוא נעצר באמצע ועיניו ננעצו בי
״צא!!!!״ צעקתי והרמתי את המגבת עליי מכסה את כל החלקים החשופים והוא הביט בי לעוד שניה ויצא במהירות ואני בטוחה שכרגע אי אפשר היה להבדיל ביני לבין עגבנייה
״אלוהים ישמור!״ מלמלתי לעצמי וכיסיתי את פניי בידיי והתלבשתי
״אני לא התכוונתי״ אלירן אמר ברגע שיצאתי החוצה ״פשוט שמעתי שקראת לי״ הוא המשיך ללכת אחריי בשקט ״יש לך גוף יפה״ הוא הוסיף פתאום ונעצרתי והוא נעצר גם
״בוא פשוט נשכח מזה בסדר?״ ביקשתי משתדלת שלא להביט בו ״נשכח שהחלק המביך הזה קרה, ואני יותר מאשמח אם לא תספר לאף אחד״ הוספתי ועיניי זזו לכל מקום חוץ ממנו ״פשוט, אל תדבר על זה, בכלל!״
״למה את כל כך מובכת אנ-״ ״-כי אולי ראית אותי ערומה?!״ קטעתי אותו ועיניי נפגשו עם שלו ״מה אתה עושה?״ שאלתי בהלם כשהוא הוריד במהירות את החולצה והמכנס
״משתווה, את מובכת כי ראיתי אותך ערומה אז תר-״ ״-לא צריך!״ קטעתי אותו ותפסתי בשתי הידיים שלו לפני שהם הורידו את התחתונים שלו ״את בטוחה שאת רוצה שאני אעצור כאן?״ הוא שאל בהרמת גבה שחצנית וקיללתי את עצמי על כך שעם כמה שבא לי להעיף לו סטירה בא לי גם לנשק אותו. שוב.
״את רק צריכה לבקש״ הוא אמר וכיווצתי את גבותי בבלבול
״מה?״ שאלתי
״אמרת הרגע ׳בא לי לנשק אותו שוב׳ ״ הוא אמר ושיחררתי את האחיזה שלי מהידיים שלו ולקחתי צעד אחורה ואז עקפתי אותו נכנסת לחדר שלי ומקללת את עצמי כל כך הרבה פעמים
כאילו אני יכולה להיות יותר מטומטמת מזה?
״גם אני רוצה״ הוא נכנס לחדר ונעמד מולי
״גם אתה רוצה מה״ שאלתי נאנחת, מתחננת שהוא ילך וייתן לי לבכות מבושה לבד כבר
״לנשק אותך״ הוא אמר ומצמצתי מספר פעמים, קצת בהלם מהישירות שלו ״אוקיי... רק חבל שלא אכפ-״ השפתיים שלי הרגישו חמימות מוכרת מכה בהם והוא ניצל את ההלם שלי כדי לדחוף את הלשון שלו לתוך הפה שלי ונאנקתי כשידי מסתבכת בין השיערות שלו והצמדתי אותו אליי  לא מצליחה להסתפק
הידיים שלו תפסו במותניים שלי מצמידות אותי והייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי לא לנתק את השפתיים שלנו אחת מהשנייה וידיו תפסו בשולי החולצה שלי ומשכו אותה אל מעל ראשי ושפתיו נצמדו חזרה והוא חזר לתפוס במותניים שלי והוא התקדם קדימה גורם לי ללכת אחורה עד שרגלי נתקעו במיטה במיטה והתיישבתי עלייה כששפתיו לא זזות משלי ונשכבתי על המיטה והשפתיים שלו עברו לחלק נשיקות קטנות לאורך צווארי וידיו תפסו במכנסיים שלי והורידו אותם למטה ושפתי התחתונה נכלאה בין שיניי כשהוא עלה וריחף מעליי וקימרתי את גבי נותנת לו לשחרר את החזייה ו-
״את מפילה אותו!״ הוא קבע והבטתי בו בהלם
״איך אתה יכול להגיד דבר כזה?!״ הבטתי בו בשוק, לא מזהה כבר את מי שעומד מולי ״תומר זה הילד שלך, שלנו! זה יצור חיי שאתה מבקש ממני להרוג!״ ניסיתי להסביר לו
״או שאת מפילה אותו או שאת שולחת אותו לאימוץ אחרי הלידה״ הוא החליט והדמעות לא איחרו מלהגיע לעיניי
״אתה שומע את עצמך? אני לא מזהה אותך כבר, איפה תומר שהכרתי בשנה וחצי האחרונה״ הקול שלי רעד והוא הביט בי דרך עיניים קרות
״אני אמרתי לך מה האופציות, אני לא מגדל אותו איתך ולא נשאר איתך״ המילים שלו חתכו אותי מילה אחר מילה
״ת-תעצור!״ ביקשתי מאלירן וידיו עצרו, מחזיקות בסוגר החזייה שלי הפתוח ועיניו ננעצו בשלי
״את בסדר?״ הוא שאל כשעיניי החלו לדמוע וידיו סגרו את החזייה שלי חזרה וכיסיתי את פניי בידיי בוכה לתוכן, לעזאזל, חשבתי שהתגברתי על זה כבר.
״הכאבתי לך? את לא רצ-״ ״-זה לא אתה״ קטעתי אותו בקול רועד מבכי ״ז-זה כלום, אני בסדר״ משכתי באפי ״אתה יכול לצאת?״ ביקשתי והוא שתק וקם ויצא והתיישבתי על המיטה וקמתי ניגשת אל השידה ולקחתי את הפלאפון והתקשרתי לאדל
״חיים שלי״ היא ענתה ויכולתי להבין מהקול שלה שהכל טוב
״מ-מתי את חוזרת?״ שאלתי מושכת באפי ומשתדלת שלא לפרוץ בבכי
״מחר, מה קרה?״ הקול שלה הפך למודאג והנחתי את היד שלי על הפה מנסה לעצור את היבבות כדי שהיא לא תשמע
״נזכרתי בתומר״ לחשתי בקול רועד
״הבן זונה הזה, הוא לא שווה את הדמעות שלך חיים שלי, הוא העבר, הלכנו ממנו זהו זה נגמר״ הכעס שלה נשמע חזק וברור
״אני צריכה חיבוק״ הרגשתי כמו ילדה קטנה, אבל אני צריכה את זה.
״אמא שלי אמורה לחזור עוד מעט ואני באה, בסדר? אני פשוט לא יכולה להשאיר את אבא שלי לבד״
״טוב״ לחשתי
״אני אגיע, אני מבטיחה!״
״אני אדבר איתך עוד מעט״ ניתקתי והיבבות כבר ברחו מבין שפתיי, אני צריכה אותה, את עומר, מישהו.
״מ-״ נעצרתי כשידיים נכרכו סביבי והסתובבתי לכיוון אלירן
״אני פה״ הוא נשמע כמו אדם אחר לגמרי אבל זה לא עניין אותי, כרכתי את ידיי סביבו ובכיתי, כמו ילדה קטנה.
״משאף״ ביקשתי חנוקה כשהבכי כבר חנק אותי ואלירן שיחרר את האחיזה שלו ומיהר להביא את המשאף וזה כבר הרגיע אותי ולקחתי נשימות עמוקות ורגועות ועצמתי עיניים
״מי זה תומר?״ אלירן שאל פתאום ונעצתי את עיניי בשלו
״מ-מה״ גימגמתי, מאיפה הוא שמע על תומר
״בגלל זה בכית״ הוא אמר
״מאיפה אתה יודע״
״שמעתי אותך בפלאפון״ הוא הסביר
״זה כלום, סתם שטויות״ מלמלתי
״זה לא סתם שטויות אם את בוכה ככה״ הוא התעקש והסתובבתי מפנה את הגב שלי אליו ומוחה את הדמעות בשקט ולפתע נהיית מאוד מודעת לעובדה ששנינו בהלבשה תחתונה ושמקודם כמעט שכבנו והסמקתי
שאלוהים יעזור לי, מה אני עושה??
״אני בסדר״ אמרתי לבסוף משפילה את ראשי למטה אל רגליי ומקשיבה לשקט עד שהידיים שלו תפסו בי וסובבו אותי אליו
״אני חדר ליד אם את צריכה משהו״ הוא אמר ושיניי תפסו בשפה התחתונה שלי והינהנתי והוא הביט בי לכמה שניות ולאחר מכן הסתובב והלך