Locked in prison

פרק 39 - ואחרון

״אז אני מבינה שהכל בסדר״ אמרתי לאדל בזמן שסידרתי את הבגדים בארון והפלאפון שלי היה צמוד לאוזן שלי בעזרת הכתף
״כן.. הגזמתי קצת אפשר לומר״ היא מלמלה וחייכתי
״ממש בקטנה, לא הגזמת בכלל״ הציניות נשמעה בכל מילה שלי
״תגידי מה עם אלירן?״ היא שאלה וגרמה לי לכווץ את הגבות בחשד
״מה איתו?״ שאלתי מקפלת עוד חולצה לערימה ומכניסה לארון
״הוא לא... אמר לך כלום?״ היא שאלה בקול מוזר וסרטים התחילו להתרוצץ לי בראש
״מה הוא צריך להגיד לי?״ שאלתי ובתזמון מושלם אלירן נכנס לחדר
״מה את מסדרת ומנקה ככה? מה פסח כבר הגיע?״ הוא שאל מבולבל
״אלירן לא צריך שפסח יגיע כדי לנקות״ עניתי והוא נשכב על המיטה מביט בי
״את מוזרה״ הוא אמר וגרם לי לצחוק
״מה מוזר בלנקות ולסדר את הארון״ שאלתי
״איפה הוא גדל? בחירייה?? מי מחכה לפסח כדי לנקות״ אדל קראה מהצד השני של הקו
״הארון היה מסודר כבר״ הוא אמר
״כן אבל לא מסודר כמו שאני אוהבת״ עניתי
״יש סוג מסויים של סדר שאת אוהבת?״ הוא שאל מבולבל ״מה זה? שטויות של נשים?״ הוא גרם לי לצחוק כל כך חזק, כן. שטויות של נשים.
״הזכרת לי עכשיו את אמא שלי, גם לה יש את ה׳סדר שלה שהיא אוהבת׳״ אדל צחקה גם
״את מוכנה להגיד לי מה הוא היה צריך לספר לי?״ שאלתי את אדל ואלירן התיישב
״מי זה?״ הוא כמעט ירה חצים מהעיניים והתעלמתי ממנו
״אין לי מושג״ היא מלמלה ורשמתי לעצמי לדבר איתה כשאני אהיה לבד
״מה? הוא יודע שיש לי חבר?״ חייכתי בזמן שחיכיתי לתגובה של אלירן
״אלכס!״ הווריד במצח שלו כמעט התפוצץ
״מה? על מה את- אהה הבנתי, נו איך הוא מגיב״ היא שאלה
״מתפוצץ כמעט״ הסתובבתי לאלירן שעמד קרוב אליי
״אדבר איתך עוד מעט״ ניתקתי לאדל וחייכתי לאלירן שהניח את השתי הידיים שלו על המדף של הארון מאחוריי, כולא אותי באמצע
״מי זה?״ הוא שאל
״אף אחד, סתם התעסקתי איתך״ החיוך שלי גדל והוא התקרב אליי
״לא הצחיק אותי״ הוא רפרף עם שפתיו על שלי
״אותי כן״ חייכתי
״נראה כמה תצחקי שאני אנסה את זה עלייך״ החיוך שלי נמחק והוא גיחך ונתתי לו אגרוף קטן לכתף ״מה? פתאום לא כזה מצחיק?״ הוא שאל וחיבק אותי
״סתום״ חרצתי לו לשון והוא צחק מהדק אותי אליו
״אין לי אף אחת אחרת חוץ ממך וג-״ ״- וגם אם חלילה הייתי מתה, שלא תחשוב לרגע שאני מהאלה שיגידו לך להמשיך הלאה בחיים, הו ממש לא! הרוח שלי תרדוף אותך אם רק תנסה להסתכל על מישהי אחרת!״ קטעתי אותו והוא פרץ בצחוק
״מה מצחיק?״
״אני אוהב אותך פשוט״ הוא הדביק נשיקה לשפתיים שלי ולא יכולתי לעצור את השפתיים שלי מלהימתח לחיוך אמיתי ומאושר
״אתה אוהב אותי?״
״כן״ הוא ענה בלי שנייה של היסוס
״אז קדימה! תעזור לי לארגן״ קרצתי לו והפרצוף המבועת שלו גרם לי כמעט להשתין על עצמי ״טוב אז לפחות תהיה נוכח ותרים את המורל״ וויתרתי
״מורל? לשבת על הרצפה בישיבה מזרחית ולשיר שירים?״ הוא הרים גבה וצחקתי מהמחשבה עליו עושה את זה, כל כך לא מתאים.
״פשוט תהיה כאן״

״טוב קדימה!!״ אדל כמעט העיפה אותי לאלף עזאזל כשהיא האיצה בי והתחילה ללכת מהר יותר
״הלו! העיניים שלי פאקינג מכוסות גברת! אם את לא רוצה שאני אדחוף לך איזה משהו מרגיע לתחת אז תנשמי עמוק ותלכי לאט״ התחלתי לאיים והיא האטה את הקצב כמעט מייד
״ואו, לא צריך להיות כל כך רעה״ היא מלמלה
״את מוכנה להסביר לי מה כל כך סודי שמצריך כיסוי עיניים?״ שאלתי
״היי. זה המקום הסודי שלי, אני לא רוצה שתראי את הדרך ותרוצי לספר לאלירן ותתחילו לחלל את המקום היפייפה הזה״ היא ענתה
״סוג של מדרגה, תיזהרי״ היא הזהירה ועשיתי מה שיכולתי כדי לעבור בשלום את המסלול מכשולים הארור הזה שהיא מכריחה אותי לצעוד בו
״אני שניה מלהוריד את הכ- היי היי! אל תעזבי אותי!!״ קראתי כשהיד שלה הפסיקה לאחוז בי ״אדל!! אני אמות וזה יהיה על הידיים שלך״ קראתי בקול ואף אחד לא ענה ״גם כן קוראת לעצמה חב-״ המילים נבלעו על השפתיים שלי כשהורדתי את הכיסוי עיניים והבטתי קדימה
אלירן עמד שם, לבוש בחליפה מהודרת, שסביבו מלא נרות, פרחים מפוזרים על הרצפה, שטיח ארוך ואדום שבקצה אחד הוא עומד ובקצה השני אני, ושלט. שלט ענקי גדול שאי אפשר לפספס עם השאלה הכי מרגשת שיש ׳התינשאי לי?׳
לא הייתי צריכה יותר מכמה שניות של הסתכלות כדי שדמעות יעלו לי לעיניים וברגליים רועדות התחלתי ללכת לכיוונו.
״אלכס״ הקול שלו גרם לצמרמורת לעבור לי בגוף ״מהרגע הראשון שראיתי אותך היית מעצבנת בטירוף, משוגעת, קולנית, מתווכחת על כל דבר, אוהבת להיות הראשונה במקלחת וחוטפת התקפי אסטמה סדרתית. אבל זה לא מנע ממני מלהתאהב בך, לרצות להיות חלק מהחיים שלך, לרצות שאת תהיי חלק מהחיים שלי״ הקול שלו רעד מעט ודמעה ברחה לי מהעין
״אני אוהב אותך יותר ממה שאת יכולה לתאר ואני לא יכול לדמיין רגע אחד בלעדייך, אני רוצה לבלות איתך כל דקה נוספת מהחיים שלי.
אז אלכס ביילטון, אהבת חיי״ הוא אמר והלחיים שלי נשטפו מהדמעות ברגע שהוא ירד על ברך אחת ״התינשאי לי?״ הוא פתח קופסא קטנה של טבעת ויהלום ניצנץ החוצה
״כ-כן״ גימגמתי בבכי והושטתי לו את היד הרועדת שלי והוא תפס אותה, ייצב אותה והשחיל את הטבעת אל האצבע שלי ונעמד, מצמיד אותי אליו ומנשק אותי.
״עכשיו זהו. אין לך לאן לברוח״ הוא חייך אל תוך הנשיקה וחיזקתי את האחיזה שלי בו, מאוהבת עד כלות הנשמה