Locked in prison

פרק 7

אך ורק בגלל שאתן מדהימות ואני אוהבת לקרוא את התגובות שלכן החלטתי להעלות עוד שני פרקים😘

״אדל!״ נזפתי בה עצבנית ״אמרתי לך שלא! הוא ניסה לנשק אותי אז באוטו והתרחקתי, אין לי כוח לראות אותו״ המשכתי לנסות להסביר לה למה ערן, מאיר ולידור לא יכולים לבוא לשבת אצלי בדירה
״מאוחר מידי, כבר הזמנתי אותם והם בדרך״ היא חרצה לי לשון ונאנחתי
״את בחיים לא מקשיבה לי״ מלמלתי ועומר נכנס בדלת ואדל חייכה חיוך ענקי כשהוא התקרב אלייה וחיבק אותה וחייכתי גם אני, כל כך שמחה לראות את שניהם ביחד.
״התגעגעתי אלייך״ היא אמרה ועיוותתי את פניי
״הוא הלך לחצי שעה״ הזכרתי לה
״אז מה! זה הרגיש כמו נצח״ היא אמרה
״לא חשבתי שאת מהבנות זוג האלה״ מלמלתי בכוונה שהיא תשמע והיא סובבה את פנייה אליי בשאלה ״הדביקות״ חייכתי אלייה
״אני לא דביקה! נכון שאני לא?״ היא פנתה לעומר והוא חייך
״דביקה או לא, אני אוהב את זה ואותך״ הוא אמר והיא נתנה לו נשיקה עדינה וחייכתי
״טוב הגיע הזמן להגיד שלום גם לי אתה לא חושב?״ שאלתי גורמת לו להפנות את תשומת ליבו אליי ולהבין שיש עוד אדם בחדר והוא בא אליי וחיבק אותי חזק וחייכתי ״יופי״
״זה בטח הם!״ אדל חייכה אליי כשדפקו בדלת ונאנחתי מגלגלת עיניים
״מי?״ עומר שאל אותי
״ידידים שלה שיא התעקשה להזמין לכאן״ הסברתי וחייכתי כשהם נכנסו אל תוך הדירה והשתדלתי שלא להביט בעיניים של ערן כשהוא נכנס.

״אז.. מה קורה?״ ערן מלמל ברגע שהוא התיישב על הכיסא השני במרפסת
״הכל בסדר, מה איתך״ עניתי, לא יכולה שלא להרגיש במבוכה בינינו
״סבבה״ הוא ענה והיה שקט של כמה שניות ארוכות
״דירה חמודה״ הוא אמר לאחר השתיקה
״תודה (?)״ כיווצתי את גבותיי בספקנות, לא יודעת אם זאת מחמאה או לא ״שמעתי שהתקבלת ללימודי משפטים״ עיניי נפגשו עם שלו והופתעתי לגלות שהוא נעץ את מבטו בי כל הזמן הזה
״כן״ הגאווה נשמעה כל כך ברורה בקול שלו ״עבדתי כל כך קשה בשביל להתקבל״ הוא הוסיף וחייכתי
״אני שמחה שהתקבלת, ככה אם איי פעם אני אצטרך עורך דין יש לי למי לפנות״ קרצתי לו והוא חייך וקידם את הכיסא שלו לעברי, רק שלא ינסה לנשק אותי שוב, זה יצור יותר בושות ממה שיש כבר עכשיו
״ב-״ ״-בואי רגע״ אדל קטעה את ערן כשהיא פתחה את הדלת של המרפסת והקלה שטפה אותי ומיהרתי לקום מהכיסא שולחת לערן מבט מתנצל ונכנסת לבפנים
״מה״ שאלתי והיא תפסה ביד שלי ומשכה אותי לכיוון החדר שלי וטרקה את הדלת אחרי שנכנסנו ״מה יש לך מוזרה״ גיחכתי
״יש משהו שלא סיפרת לי?״ היא שאלה והניחה את שתי ידייה על מותנייה, תופסת את תנוחת האמא הכועסת
״לא יודעת... יש משהו שלא סיפרתי לך?״ שאלתי מבולבלת
״מתחשק לך אולי להסביר לי, למה מייקל סקופילד ניסה לשרוף את ערן דרך המבט שלו מהרגע שהוא יצא למרפסת אלייך?״ היא שאלה
״מה״ שאלתי מבולבלת
״מה ששמעת!״ היא ענתה ״קורה משהו בינך לבינו?״ היא שאלה
״א-אהה לא״ מלמלתי ״אבל-״ ״-אה הא! יש אבל!״ היא קטעה אותי מרימה אצבע למעלה כאילו עלתה על תעלומה מסתורית
״יצא ש.. התנשקנו פעם או פעמיים״ לחשתי לה והיא פערה את פייה ואת עינייה והביטה בי המומה ״וכמעט כמעט כמעט כמעט ואני מדגישה אדל!!!! כמעט! שכב-״ ״-אההה!!!!!״ היא צרחה וסתמתי אוזניים ועומר פתח את הדלת בבום
״מה קרה?!״ הוא שאל מביט לכל הכיוונים
״כלום היא סתם חולת נפש״ הסברתי ״דקה אנחנו יוצאות״ הוספתי והוא סגר את הדלת נאנח וממלמל משהו לא מובן
״אמרתי כמעט אדל! עצרתי את זה״ הסברתי
״למה?! מה את משוגעת?! תראי איך הוא נראה, זה בכלל אפשרי לרצות לעצור דבר כזה איתו?״ היא שאלה המומה
״תתפלאי״ עניתי
״מעניין מה הוא יעשה אם תתנשקי עם מישהו אחר״ היא חייכה ויכולתי לראות את הגלגלים במוח שלה זוממים משהו
״מה שזה לא יהיה שאת חושבת עליו, ממש לא!״ הזהרתי אותה והיא רק חייכה אליי והתקדמה ליציאה מהדלת ״אדל!״ קראתי בקול מזהיר ויצאתי אחרייה והיא התיישבה על הספה לצד עומר ותפחה את המקום לצידה, בינה לבין ערן ״אלכס בואי שבי״ היא קראה לי ולקחתי נשימה עמוקה לפני שחייכתי והלכתי לשבת שם
״הכל טוב?״ ערן שאל אותי בשקט בזמן שכולם דיברו ופיצחו גרעינים ותוך כדי גם ראו טלוויזיה וסובבתי את ראשי אליו
״כן, למה שלא יהיה?״ עניתי
״סתם״ הוא מלמל ורכן לכיוון האוזן שלי וציחקקתי כשהאוויר שהוא פלט מהפה הכה בצוואר שלי ודגדג אותי והתרחקתי קצת
״מה?״ הוא שאל עם חיוך על פניו
״סתם זה דגדג אותי״ הסברתי והוא התקרב לאוזן שלי שוב
״רוצה נצא רגע למרפסת?״ הוא שאל ורק חשבתי איך אני מעיפה אותו ממני בנחמדות
צליל הזכוכית הנשברת גרם לי לקפוץ וסובבתי את ראשי מביטה באלירן שעמד במטבח ״סעמק״ הוא קילל כשעיניו נעוצות בשלי ואז הוא הביט ברצפה, כנראה במה שנשבר
״אני אלך לנקות שם״ שיחררתי את עצמי מהשיחה עם ערן וקמתי מהספה והלכתי למקלחת מביאה מגב וחזרתי למטבח
״זוז״ אמרתי לאלירן והוא הביט בי
״אני לא צריך את העזרה שלך, את יכולה לחזור לחבר שלך״ הוא אמר וחטף מהיד שלי את המגב
״אמרתי זוז נכון?״ שאלתי בכעס וניסיתי לחטוף ממנו את המגב אבל הוא הפעיל את אחיזת הברזל שלו על המגב ״תביא לי כבר״ התעצבנתי
״קחי תנקי לבד״ הוא שיחרר את האחיזה במגב ועקף אותי לקח כמה מהפיצוחים שהיו על השולחן בסלון והלך לחדר של עומר.
הו לא! אני ממש לא מתכוונת לנקות את הבלאגן שלו! חוצפן!
זה מה שהוא עשה! הוא תימרן אותי כדי שאני אתעקש לנקות וככה הוא לא יצטרך לעשות את זה.
״ממש לא!״ נכנסתי לחדר של עומר ״לך תנקה את מה שעשית״ ציוויתי עליו וזרקתי עליו את המגב
״את מטורפת?!״ הוא קם באיום ושילבתי את ידיי תחת חזי
״יכול להיות, עכשיו לך תנקה את מה ששברת״ קבעתי והוא נעמד מולי
״את משוגעת״ הוא אמר והזעפתי פנים
״ואתה... אתה!״ אמרתי בכעס והוא התקדם עוד צעד וזרק לידיים שלי את המטאטא ופערתי את פי ״אתה פשוט!״ הרמתי את היד שלי כדי לסטור לו אבל הוא תפס אותה ומשך בה, גורם לי להתקרב אליו
״חצוף!״ העצבים געשו בתוכי ולפני שהבנתי מה קורה הידיים שלי נכרכו סביב צווארו כשהשפתיים שלו הוטחו בשלי, היד שלו תפסה בעורף שלי בזמן ששלי הסתבכה בין השיערות שלו ונאנקתי כשהשפתיים שלו תפסו בשפה התחתונה שלי ומשכו אותה מעט וכשהוא שיחרר אותה הצמדתי אותו אליי ואז דחפתי את עצמי ממנו מביטה בשפתיים הנפוחות שלו מהנשיקה
״זה לא פוטר אותך מלנקות״ אמרתי ודחפתי את המטאטא לידיים שלו
סובבתי את גבי אליו ויצאתי מהחדר של עומר והוא טרק אחריי את הדלת. לא הוא חולה נפש!
״מטומטם!״ קראתי לו בכעס
״משוגעת!״ הוא ענה לי ורקעתי עם הרגל ברצפה והלכתי לסלון
״זה רגיל אצלם״ שמעתי את עומר מסביר לכל מי שישב בסלון מבולבל ממה שהלך כאן
״אח שלך פשוט אדם מעצבן, אגואיסט, דפוק וחסר נימוסים ! נמאס לי ממנו כבר!״ אמרתי לעומר בכעס
״לא כי את ממש בן אדם נפלא ומודל לחיקוי״ הקול של אלירן נשמע מאחוריי ונעלתי את הלסת שלי מכריחה את עצמי להתעלם ולא לענות
״כל זה בגלל כוס שנשברה?״ מאיר שאל מגחך ושתק אחרי שנייה והסתכלתי על עיניו שפנו לכיווני אבל לא הביטו בי והבנתי שאלירן כבר בטח נותן לו את המבט המאיים שלו וגילגלתי עיניים
״כן, אתה מבין את מה אני צריכה לסבול?״ עניתי לו, יודעת לעובדה שזה יעצבן את אלירן
״אוקיי, טוב נראה לי שנפזר את החגיגה״ אדל מחאה כף וקמה מהספה ״פעם הבאה נקבע אצלי״ היא מלמלה וכולם קמו ״אתה״ היא הצביעה על ערן וידעתי שהיא מתכננת משהו ״תישאר פה רגע, אני צריכה לדבר עם חברים שלך״ היא ביקשה והוא הינהן וחייך מביט בי והכרחתי את עצמי לשדל חיוך והוא קם מהספה וצעד אליי
״בואי רגע, אני רוצה להגיד לך משהו״ הוא אמר ותפס ביד שלי והתקדם איתי לכיוון החדר שלי והתפללתי שהוא רק יגיד לי משהו ולא ינסה לעשות משהו.
׳תעזור לי׳ אמרתי בלי קול לכיוון עומר והוא רק חייך כאילו אומר לי ׳בעיה שלך, תתמודדי׳  וקיללתי אותו בשקט והמבט שלי הצטלב בשל אלירן לרגע ונאנחתי כשנכנסנו לחדר שלי
״את מוצאת חן בעיניי״ הוא אמר והופתעתי מהישירות המהירה שלו
״אוקיי...״ לחשתי, לא בטוחה איך לצאת מהמצב הזה בנחמדות
״ממש מוצאת חן בעיניי״ הוא הוסיף והתקרב אליי קצת ״ממש״ הוא לחש ורכן לעברי, אוי לא שוב.
הדלת שנפתחה גרמה לו ולי לזוז אחורה אחד מהשני ואלירן עמד שם ואם מבטים היו יכולים להרוג סביר להניח שערן לא היה בין החיים כרגע
״חברים שלך קוראים לך״ הוא אמר לו וערן חייך אליי ופי נמתח לחיוך קטן ומזויף והוא התקדם אליי ושנייה לפני ששפתיו פגשו את שלי הוזזתי את פניי והוא נישק לי את הקצה של השפתיים,  והוא נתן לי עוד חיוך לפני שהוא יצא מהחדר ועכשיו אלירן נכנס לחדר סוגר אחריו את הדלת
״מה אתה רוצה?״ שאלתי והוא נעמד מולי
״שתפסיקי את זה, עכשיו״ הוא אמר וכיווצתי את גבותיי מבולבלת
״להפסיק את מה?״ שאלתי
״את זה, אני יודע שאת לא באמת רוצה אותו, אז את יכולה להפסיק לנסות לגרום לי לקנא״ הוא אמר והרמתי גבה בהלם וגיחכתי לא מאמינה
״אתה שומע איזה שטויות אתה מוציא מהפה?״ שאלתי צוחקת ״אתה באמת חושב שאני מנסה לגרום לך לקנא?״ הגנתי בראשי כלא מאמינה
״תתעורר!״ אמרתי והקשתי באצבעות שלי מול הפנים שלו ״לא כל מה שנעשה בעולם הזה סובב סביבך אדון אלירן״ המשכתי
״ולא כל דבר שאני עושה קשור אליך״ הוספתי
״את עושה את זה בכוונה עכשיו?״ הוא שאל ונאנחתי לא מבינה מה הוא רוצה ממני והוא לקח צעד קדימה ועיניי נעצמו ברגע שהריח שלו חדר דרך האף שלי ו-לעזאזל! זה משבש לי את כל קו המחשבה עכשיו!
״לא״ לחשתי מביטה בשפתיים שלו וכאילו הן קראו את מחשבותיי הן התקרבו וריפרפו מעל שלי, נוגעות לא נוגעות ו-פאק כמה שזה משגע
״נו״ האצתי בו והוא חייך מצמיד את השפתיים שלו לשלי סוף סוף
״אז מעכשיו תפסיקי לעשות את זה״ הוא אמר וניתק את השפתיים שלנו
״את מה?״ שאלתי לא מבינה ״אני לא מבינה מה לעזאזל הבעיה שלך״ מלמלתי
״את״ הוא אמר וגרם לי להרים את העיניים ולהביט בו ״את הבעיה שלי״ וברגע אחד כל העצבים עלו לי
״יופי! לך תשאיר מכתב בתיבת התלונות אני אקרא אחר כך ואפיק ממנו לקחים, עכשיו צא!״ החוותי בידי לכיוון הדלת והוא מלמל משהו לא מובן ויצא מהחדר.
וואי כמה שהוא משגע אותי!