Locked in prison

פרק 32

וואן אני אבין לגמרי אם תרצו לרצוח אותי אחרי שנעלמתי לככה זמן בלי להגיד כלום😓
לא שכחתי אותם ולא את הסיפור, הייתה תי תקופה קצת..... קשוחה
אוהבת מלא ומצטערת המון💗♥️😬

״אוח לעזאזל״ מלמלתי כשהבנתי שיש לי לפחות שעה של הליכה עד לדירה וזה עוד אם אני אלך בקצב מהיר, אין לדעת כמה זמן ייקח לי להגיע בקצב ההליכה הנוכחי שלי... סביר להניח עשר שעות..
ואני לבושה בטרנינג. איזה יופי.
״תעצרי״ הקול של אלירן גרם לרגליים שלי להפסיק ללכת והסתובבתי מסיטה בו מתקדם לכיווני ״אני אסיע אותך״ הוא הוסיף
״אני מעדיפה ללכ- בעצם, קח אותי״ התחרטתי כשהבנתי שלא, אני לא מעדיפה ללכת ברגל.
הלכתי אחריו לכיוון המכונית והוא נכנס ונכנסתי גם אני והוא התחיל לנסוע ״מה? טיפול בשתיקה?״ שאלתי מתעצבנת, איך הגענו למצב שהוא עצבני עליי?
״ממש בוגר!״ גיחכתי כשהוא לא ענה ושילבתי ידיים תחת החזה כשהוא לא הסתכל עליי אפילו ונשענתי לצד השני, מפנה את הגב שלי אליו ומסתכלת על הדרך עד לרגע שהוא עוצר לצד הדירה שלי.
אני נאבקת בעצמי ברצון העז לצאת מפה בלי להגיד לו תודה כי הוא עיצבן אותי, לבין הרצון העז שלי להגיד תודה כי הוא הסיע אותי לפה.
״תודה״ לעזאזל!
בן אלף! עדיין לא עונה.
יצאתי מהאוטו שלו וטרקתי את הדלת של האוטו כל כך חזק שאני מופתעת שלא נשבר החלון. ברגע ששמעתי את הדלת שלו נפתחת פתחתי בהליכה כל כך מהירה לכיוון הבית ונכנסתי נועלת את הדלת
״אביב לא לפתוח!״ הזהרתי את אביב שישבה בסלון ולעסה במבה והיא הסתכלה עליי בחוסר עיניין והמשיכה לאכול
עליתי לחדר וסגרתי את הדלת נאנחת. מה אני עושה?
כל עצם בגוף שלי צורחת את השם שלו כל כך חזק, אני לא מצליחה לחשוב בהיגיון.
אולי מקלחת מרעננת תעזור?
יצאתי מהחדר אחרי שלקחתי לי כמה בגדים ונכנסתי למקלחת טורקת את הדלת אחריי, מנסה איכשהו להרגיע את הדבר הלא ברור הזה שגועש בתוכי
הנחתי את הבגדים על השיש לצד הכיור וניגשתי להפעיל את המים, נותנת להם להגיע לטמפרטורה שאני רוצה בזמן שאני מורידה את הבגדים.
הדלת שנפתחה גרמה לי באופן אוטומטי לכסות את כל האיברים החשובים
״אלירן!!״ צרחתי ״צא מפה!״
הוא תפס במגבת שהייתה תלויה מאחורי הדלת ושם אותה סביבי בזמן שהעיניים שלו צורבות אותי
״מה אתה רוצה?״ שאלתי תופסת במגבת ומסדרת אותה שלא תזוז
״תקשיבי לי כי אני אגיד את זה פעם אחרונה״ הוא התחיל והמבט שלו גרם לי לשתוק ולהסתכל עליו מחכה להמשך
״אני אוהב אותך״ הוא הדגיש כל מילה כאילו הוא מנסה לגרום לי להרגיש את זה בצורה ברורה ״אני מצטער על מה שקרה. את האמת שאני לא יודע מה עבר עליי באותו רגע, לא יודע אם זה האלכוהול או משהו אבל זה לא תירוץ, שום דבר ממה שאני יכול להגיד זה לא תירוץ, את צודקת. לא הייתי צריך לעשות את זה.
עשיתי טעות ועל טעויות משלמים. אבל אני לא יכול לאבד אותך אני לא מוכן לאבד אותך.
אם רק הייתי יכול לעצור את זה מלקרות הייתי עושה את זה. אין לי דרך אחרת להראות לך כמה אני מצטער חוץ מלהגיד לך את זה אינסוף פעמים.
אני רק רוצה שתדעי שאני אוהב אותך. אני אוהב אותך כל כך שאני מוכן לעשות את מה שאני הולך לעשות, אני לא יודע אם יש לי איזה שהוא פתח לחזור אלייך או לא ובגלל זה עכשיו זאת הבחירה שלך״ הסתכלתי עליו מבולבלת, בחירה שלי?
״אני הולך לצאת מהדלת הזאת״ הוא הודיע
״אם את תעצרי אותי, אני נשבע לך שעד היום האחרון שלי אני אראה לך כמה שאני מצטער, אני אהיה כל מה שתרצי שאהיה, אני אגרום לך להאמין לי שוב.
ואם לא תעצרי אותי... אני מבטיח לך שאני לא אציק לך יותר לא אנסה יותר כלום ולא תצטרכי לראות אותי שוב״ הוא סיים
״אני צריך שתדעי שאני אוהב אותך״ הוא אמר ותפס בפנים שלי ממקד את המבט שלו בשלי ״אני בחיים לא אפסיק, אבל אני לא אשאר אם אני עושה לך רע. אני כל כך אוהב אותך שאני מוכן לשחרר אותך. לא מגיע לך לסבול בגללי״ העיניים שלו הבריקו והוא שיחרר את הידיים שלו מפניי וסובב את הגב שלו אליי מתחיל ללכת בזמן שאני עוד מעכלת את מה שהוא אמר.
הסתכלתי קדימה והלב שלי התחיל לדפוק במהירות ששמתי לב שהוא לא כאן. שיט. מה עשיתי?
אני לא יכולה. אני לא מוכנה לאבד אותו. לא שוב.
מיהרתי לפתוח את הדלת ולצאת מהמקלחת מסתכלת לצדדים ומגלה שהוא לא כאן. אוי לא.
ירדתי במהירות במדרגות ״אלירן!״ קראתי כשהוא כמעט סגר את הדלת עד הסוף ובשנייה היא נפתחה ״חכה״ הוספתי והוא נכנס פנימה סוגר אחריו את הדלת. התקדמתי מכיוון המדרגות לכיוונו ונעמדתי מולו
״אל תלך״ ביקשתי ולקחתי נשימה עמוקה והוא הסתכל אל תוך העיניים שלי
״אוקיי...... זה קצת יותר מידי מוזר בשבילנו, אני והבמבה הלכנו״ אביב אמרה מכיוון הסלון וקמה מהספה יחד עם שקית הבמבה שלה ועלתה למעלה
״אתה לא יכול להכריח אותי לבחור דבר כזה״ התעצבנתי ונתתי לו אגרוף לחזה, ואחריו עוד אחד ועוד אחד ״אני הפגועה פה! לא אתה״ המשכתי ודמעות עיקצצו בעיניים שלי
״אני יודע״ הוא אמר ונתתי לו עוד אגרוף
״אז למה אתה עושה את זה״ לחשתי ואז התקרבתי אליו מכניסה את עצמי לתוך החיבוק שלו
״כי אני אוהב אותך״ הוא לחש כששפתיו צמודות למצח שלי
״אני לא אסלח לך שוב פעם״ אמרתי בשקט
״לא תהיה עוד פעם״ הוא הבטיח והידק את הידיים שלו סביבי
״אני רצינית אלירן״ אמרתי והתרחקתי ממנו קצת והסתכלתי אל תוך העיניים שלו ״עם כמה שזה יהיה לי קשה, פעם הבאה אנחנו לא נחזור לא משנה כמה זה יכאב״ אמרתי מתכוונת לכל מילה ממה שאני אומרת ״לא תהיה פעם הבאה״ הוא התעקש ולפני שהספקתי לחזור על המשפט שלי בפעם השלישית הוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי וכנראה שלא באמת ידעתי כמה חיכיתי להרגיש את השפתיים שלו עד הרגע הזה
״טוב לכי תחזרי להתקלח״ הוא אמר לי לבסוף
״תירגע״ הזהרתי אותו ונתתי לו דחיפה שלא ממש עשתה משהו והסתובבתי ועשיתי את דרכי חזרה למקלחת כשחיוך קטן על שפתיי אבל ההרגשה המגעילה עדיין הייתה שם.