Locked in prison

פרק 21

״אני לא מאמינה שאת פאקינג מתחתנת״ אדל הביטה בטבעת שעל היד שלי בהלם וחייכתי.
כן כן, אחרי יותר משנה של קשר עם עוז הוא ירד על הברך ושלף טבעת. ואני אשקר אם אני לא אגיד שהיססתי.
״הברך שלי כבר מקבלת נמק, מה את אומרת? מסכימה?״ הוא שאל אחרי כעשר דקות שאני בוהה בטבעת בלי לומר מילה
״א-אהה..״ מלמלתי ויכולתי לראות את המבט הפגוע, המאוכזב, המבויש על הפנים שלו ״כן!״ קראתי והחיוך שעלה על הפנים שלו היה כל כך גדול שפחדתי שהם ייחצו לשניים
״כן.. גם אני לא מאמינה״ מלמלתי מסתכלת על הטבעת ומשחקת איתה
״יואו! צריך לבחור שמלה! לבחור אולם, פרחים לשולחנות, איך תיראה החופה, הצבע של המפיות, של המפות, איזה אורך יהיה השטיח האדום שתלכי עליו, איזה אורך ההינומה, השמלה של השוש-״ ״-אדל!״ קטעתי אותה בהלם ״אל תגרמי לי לבטל לפני שזה התחיל״ אמרתי
״הו לא! את ממש לא מבטלת. אחותי את מתחתנת!!!!״ היא צרחה
״שתהיי בריאה, את עדיין מתלהבת על זה מהבוקר?״ עומר שאל והסתכלתי עליו מושכת כתפיים כאילו אומרת ׳אין מה לעשות תן לה להתלהב׳
היא מתלהבת יותר ממני. אני מתלהבת בכלל?
״לא בכל יום מציעים לאחותי נישואים״ היא אמרה עושה פרצוף
״אני אזוז״ הוא אמר
״לאן?״ שאלנו מתעניינות
״סתם סיבוב״ הוא מלמל ויצא.
״נו! את מתרגשת?״ היא שאלה אותי עם חיוך
״כן״ אמרתי והוספתי חיוך קטן לאמינות ״אני.. אני לא מאמינה עדיין״ הוספתי והיא הסתכלה עליי וחיבקה אותי
״תאמיני חיים שלי, מגיע לך לשמוח״ היא אמרה וכרכתי את ידיי סביבה, שמחה שיש לי אותה בחיים שלי.
״אני שמחה, באמת״ אמרתי מחייכת
״יופי!״ היא קראה ובתזמון מדהים הפלאפון שלי צלצל
״הלו״ עניתי לעוז
״נסיכה שלי״ הוא אמר וחייכתי ״נחשי מה״ הוא המשיך
״מממ זכית בלוטו?״ שאלתי מחייכת
״קרוב״ הוא אמר בקול משועשע ״קבעתי תאריך לחתונה״ הוא אמר והחיוך שלי נמחק ״אלכס?״ הוא קרא כשלא עניתי
״א-אהה כן! וואו! למתי?״ שאלתי מנסה להסוות את ההלם
״עוד חודש וקצת״ הוא אמר
״מה הוא אומר??״ אדל שאלה ושמתי את היד שלי על הלמטה של הפלאפון מרחיקה אותו מעט מהפה שלי
״הוא קבע תאריך לחתונה לעוד חודש״ לחשתי לה והיא חטפה לי את הפלאפון מהיד
״אדל!״ קראתי בכעס
״מה קורה?״ היא שאלה אותו ״כן, אה מעולה. טוב לא צריך אותה אני אדאג להכל. כן כן אני יודעת מה אני עושה, תפסיק לדאוג יהיה טוב. ביי חופר״ היא ניתקה לבסוף את השיחה והושיטה לי את הפלאפון חזרה
״אז אני אחראית על הארגון של האולם של הפרחים ושל הכל, אה ואני ואת נלך שבוע הבא למצוא שמלה״ היא אמרה וחייכתי חיוך קטן
״מעולה״ אמרתי