"אז הבנת את זה עכשיו?"
אוואם שילבה את ידיה, פולטת אנחה ארוכה. "בערך." עיניה שוטטו ברחבי החדר, עתה בוחנות כמו שצריך את שני האנשים השכובים בחדר; אישה מבוגרת וגבר צעיר יותר, שבהחלט נראו דומים זה לזו, שניהם אפורי שיער - אם כי בשיערו של הגבר היו שזורות שיערות חומות פה ושם, בגוון דומה לזה של פנטיום - עם תווי פנים דומים למדי אלה לאלה, וגם לפנטיום עצמו. בדומה לפנטיום, לשניהם היו פנים במבנה ארוך יותר; אם כי מניגוד אליו לא עטו שיער פנים, מה שרמז היטב על זה שדאגו לטפח אותם. שיערה הארוך של האישה היה קשור שעה ששל הגבר קצוץ לחלוטין. עוד דבר שהזכיר את פנטיום היה המבנה של האף הסולד והצר והשפתיים המלאות שלהם. הם היו מאוד דומים אלה לאלה, מספיק כדי שאוואם לא תיאלץ לשמוע עליהם בפירוש כדי להבין. "לא ידעתי שאנשים יכולים לא לחיות אבל לא למות."
פנטיום הנהן ולמרות שבמחשבה אחורנית, אוואם הניחה שמה שאמרה היה טפשי למדי בעיני מי שראה את זה כמובן מאליו, הוא אפילו לא נראה כאילו המחשבה חצתה את דעתו. במקום, הוא הושיט את כפות ידיו הגדולות קדימה, לעברה, מחווה לעברה תנועה - מטה. "יופי." אמר בטון זהיר. "עכשיו את יכולה להוריד את הצינור?"
"אה." אוואם אפילו לא חשבה על זה, ורק לשמוע את זה גרם לאחיזה שלה מסביב לצינור להפוך הדוקה יותר.
"אה?"
"טוב." היא אמרה לבסוף, למרות שחלק בה אמר לה לא לעשות את זה.
"יופי." הוא נשף. "לאט לאט, זה בסד - "
" - פנטיום?" ולפני שאוואם הורידה לחלוטין את הצינור, דמות חדשה נכנסה לחדר וגרמה לאוואם לזקוף את הנשק המאולתר באחת, בוחנת בתדהמה עוד אדם שהיה דומה באופן מופתי לשאר חברי משפחת אמביגווה - בין אם היו על השולחן, או ניצבו למולה. היא הייתה קטנת קומה, צעירה שגילה לא עלה על שתיים עשרה, לבטח. מניגוד לפנטיום העיניים שלה היו גדולות וריסיה סבוכים, אבל היא רכשה כמעט את כל שאר המאפיינים שגרמו לה להיות דומה לו; מבנה הפנים הארוך, האף הצר והשפתיים המלאות. גם היא הייתה חומת שיער, זה היה ברור גם בחשכה. הם היו... דומים באופן מפחיד. הצעירה, שניצבה לצד פנטיום, התייצבה לצד פנטיום ולפתה את כותונת הלילה שלה בחשד הולך וגובר שעה שעיניה הכהות בחנו את אוואם בזהירות. "מה קורה פה?" שאלה, קולה גבוה ודק.
אוואם פלטה נשימה כבדה ומופתעת, מתקשה מחדש, שפתיה נפערות בהפתעה. "מה למען מאלו - ?"
" - זאת אחותי, אל תתחילי לתקוף." הוא קטע אותה, מעיף לעברה מבט רגוע ומובן מאליו.
"זאת- זאת אחותך?" היא כיווצה את גבותיה, בוחנת אותה כאילו הייתה יצור בלתי מזוהה לפני שהפנתה את מבטה בחזרה אליו, חלק בה משוכנע שפנטיום שיחק עם הראש שלה למרות שלא היה בזה שום היגיון כשחשבו על זה ברצינות. "ממתי יש לך אחות?"
YOU ARE READING
בת-כנף
خيال علمي•הושלם• אחרי מלחמת העולם השלישית, היעלמותן של המצאות רבות וקריסה של הפרויקט ליצירת חיי נצח, תעופה הייתה הלהיט של המאה השלושים. כלומר, תעופה אישית, פיזית. אנשים הרגישו משום מה שזה מקום נאות להתנחם בכך שהם לא יוכלו באמת לחיות לנצח. אוואם אודיום לא היי...
