בת-כנף

[18 א'] דורות

היי חברים, העלאה בהפתעה! החלטתי שבגלל שבאמת עבר מלא זמן אז באמת אין טעם לחכות עד חמישי. אז פרק 18 יצא ע נ ק י ברמות, וכדי לא להעמיס עליכם יותר מידי החלטתי לחצות אותו לשני חתיכותP: חלק ב' יפורסם ממש בהמשך מחר בשעות הבוקר^^

~~~

הנר שניצב על שולחן האוכל בין שניהם חשף את הסיטואציה בצורה מאוד בוטה: פנטיום נעץ את מבטו לעברה בזעזוע, עיניו התרחבו עם כל מילה נוספת שהיא אמרה, מביעות היטב כמה מופתע ומבולבל הוא היה במקביל מהגילויים החדשים. כעת כשהיא סיימה להסביר לו את מה בדיוק קרה בזמן שהיא פרצה לתוך החדר של טריבוס בגסות, הוא פשוט נותר לנעוץ לעברה מבט נחרד ואחז בספל העץ שלו בחוזקה. "דאוס האדיר."

אוואם התרווחה אחורה במושבה, מהנהנת קלות, ידיה נשענות ביציבות על גבי שולחן חדר האוכל שלהם, אצבעותיה טופחות עליו בקצב מסודר. עיניה עקבו אחרי הלהבה המרצדת על גבי הנר הבודד והגבוה. כן, היא הבינה היטב את התגובה של פנטיום: אנגיס וטריבוס. "אני יודעת."

הוא שילב את ידיו בטורדנות. "אני לא מאמין ש - "

" - אני יודעת." היא שבה והנהנה בתסכול. ככל שהבנה אחת עקבה אחרי אחרת, התחוור לה לגלות יותר ויותר כמה זה אמר בשבילה: אנגיס היה נגדה, אנגיס לא סבל אותה, אנגיס לא בטח בה. לצערה, הסתבר באותו הרגע שהסיכויים לא להתגלות הפכו באותו הרגע הרבה יותר מזעריים, והסכנה הפכה חמורה בהרבה, במיוחד עם דון-טאלום ואביה, שניהם ניצבים על הכוונת. למען מאלום הארור, דברים לא נראו טוב בכלל בשבילה.

"דאוס." הוא נשף ברוגז. "מה עושים?"

"אני לא יודעת." היה כל מה שהיא יכלה להשיב. זה... זה היה מטריד מעבר למילים. הבשורה הזאת הביאה עמה כמה פיסות של מסקנות בעייתיות ואפשריות מידי. "זה שאנגיס כל כך קרוב לאחד הדומיניירים זה רע ונורא."

ובתפנית פתאומית, אחרי כמה רגעים של שתיקה אובדת עצות, פנטיום עיווה את פניו ברוגז וסינן: "ומה לגבי התועבה שלהם?"

אוואם קפאה במקומה והעניקה לו מבט צדדי בלבד. היא הרגישה איך הגוף שלה התאבן והתמלא בטינה פתאומית לכיוונו. היא אכן לא תמיד הייתה המעריצה הכי גדולה של פנטיום, אבל מעולם היא לא מצאה את עצמה מלאה כל כך ברגש שלילי כלפיו. "מה לגביה?" היא שאלה בזהירות.

"הם - זה מגעיל." הוא הדגיש בטון קשה, אבל פניו התרככו ברגע שהוא כנראה שם לב להבעה על פניה. לאוואם, מניגוד אליו, לא היה יותר מידי מושג איך ההבעה על פניה ומאחורי עיניה נראתה בדיוק, אבל לו הייתה מסיקה, היא הייתה משערת שהיה להן קשר לכמה נבגדת היא הרגישה פתאום. "מה?"

"סבתא שלי הייתה כזאת." היא הסבירה בשקט, גורמת לעיניו להתרחב בתימהון לעומתה. היא לא זכרה את סבתא שלה טוב במיוחד, בהתחשב בעובדה שהיא מתה זה לא מעט זמן, אבל תמיד היו לה זיכרונות מגברת אדיבה מאוד עם לב גדול ופתוח שתמיד הייתה זמינה לכל בקשותיה ורצונותיה. היא בהחלט לא אהבה את הצורה בה פנטיום הכליל את סבתא שלה ודומיה באותה חבילה קטנה ומכוערת. "בבקשה תימנע מלדבר ככה."