בת-כנף

[11] יד ימינה

אוואם נשענה על שולחן העבודה ושלחה את ידיה קדימה, מנסה למנוע מפנטיום להמשיך לעסוק בעבודתו כמו שצריך. למען האמת, זה עבד, כי במקום להתמקד בפיסות הקטנות שהיו לו להבריג יחדיו, הוא היה עסוק בלהעניק לה מבט קצר רוח. "נו, ברצינות." היא התאוננה. "תחזור איתי."

פנטיום הניח את הכלים בידו במקום בטוח על פני השולחן לפני שקבר את ראשו בין הידיים שלו. "לא, די כבר."

אוואם השעינה את סנטרה על גבי השולחן שלה ותפסה את שרוולים של פנטיום באזור מרפקיו, מושכת את מבטו אליה, מבזיק מבין אצבעותיו. "תחזור איתי."

"אני - לא יכול - לשמוע את המילים האלו יותר." סינן בחזרה, קולו מעומעם על ידי ידו.

אוואם לא וויתרה והניחה לעצמה לטלטל אותו, מה שגרם לידיו ליפול ולפנטיום עצמו כמעט להתרסק על השולחן לפני שהצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל שלו. "אז תחזור איתי."

פנטיום טרק את ידיו על גבי השולחן למולו באלימות, הפתאומיות מזניקה את אוואם לכדי ישיבה מתוחה ומבוהלת. "לעזאזל, לעזאזל!" הוא רטן. "בסדר."

ממקום מושבה, ריקס פשוט שמטה את אחיזתה מסביב לעבודתה - שנחתה בקול נפץ על השולחן - ופשוט מחאה כפיים בשמחה. "כל הכבוד, אוואם!" קראה בשעשוע. "תמיד האמנתי בך."

הוא אמנם לא טרח להסתכל לעברה, אבל החמיץ את פניו כמו ילד קטן ועצבני, עיניו הצטמצמו להבעה המרירה הרגילה שלהן ונראה שאפילו מבלי שהוא ישים לב, זה אוויר הצטבר מאחורי לחייו. "ריקס, אם את לא תשתקי, אני נשבע..."

"...או, פנטיום נשבע." היא השתנקה. "אני מבועתת."

"אני אתעלם מזה." והוא כחכח בגרונו לשני רגעים כדי ללכוד את תשומת ליבה של אוואם. "בכל מקרה, הראשון?"

"הראשון?" שאלה. היא קלטה שהישיבה שלה למולו הפכה שפופה והזדקפה, מרגישה פתאום איך כמה אגלי זיעה סוררים זלגו במורד גבה. אה, כמובן, היה שם מאוד מחניק, היא לא יכלה לשקר. מה שכן, כל הדברים האלו בהחלט הוציאו אותה מאיזון, כי עם הדרישה לבקש מפנטיום לבחון אותה... היא לא זכרה פתאום כלום ושום דבר לא משנה כמה חזק ניסתה. "אה... אוי, לגמרי שכחתי אותו."

פנטיום ליחך את שפתיו בעצבנות. "אָאוּנוּם, הזקן."

אה-ה-ה-ה. טוב, מאלום. "בסדר, אאונום. כן, אאונום." היא הנהנה במרץ, מרגישה די טיפשה, עיניה הושפלו אל השולחן. לכל הרוחות, בגלל זה היא הייתה צריכה לעבור על זה ביחד אתו! מה שכן, היא לא הניחה לזה לקחת לה את כל המרץ והכריחה את עצמה לנסות להעלות במוחה את מראהו. "טוב - הוא זקן, ונראה מאוד זקן, כלומר, יותר מדון-טאלום."

מזווית עינה ראתה שפנטיום הנהן, אבל היא סירבה להרים את עיניה אל פניו כדי לא לאבד ריכוז פתאום. "כן, זה מספיק כדי להבדיל אותו. השני?"