בת-כנף

[8] מסקנותיו של אב אוהב

היי חברים! אז כפי שאתם יודעים החלפתי כריכה שבוע שעבר, מקווה שאתם מחבבים אותהP: בהזדמנות זאת אני רוצה להודות על כמעט שש מאות צפיות נכון לזמן שאני כותבת את ההודעה הזאת ומאה הצבעות! יאי. אני שמחה. תודה, כולם3> מקווה שתמשיכו לקרוא ולהינות מהסיפור הזה, הוא האהוב עלי בהחלט.

נתראה בפרק הבא, ומקווה שתהנו מהפרק הנוכחי3>

~~~

מארק, פאול ופן התרוצצו על המיטה שלה. למען האמת, זה הפך למנהג כזה. הם היו מאוד נמרצים - ולמען האמת, יותר נמרצים לקראת הלילה, מה שגרם להם לפלוט קולות שלא עזרו כל כך לשינה של אוואם, אבל זה היה חמוד - והיו להם כל כך הרבה אנרגיות שהם היו צריכים להוציא בדרך כלל, שזה גרם לאוואם להתרגל לרדוף אחריהם ותוך כדי לנסות לנהל את ענייניה השגרתיים. למשל, באותו הרגע, היא ניסתה להיעזר בהם כדי להגיע למסקנה מאוד חשובה: הקבוצה העילית והמסווגת של אנשי-כנף שניסתה להקים. עברו כמעט שתיים עשרה שעות מאז המבחנים, והיה לה מושג לגבי שני חברים שלא כללו אותה עצמה, וחברה אחת שלא נבחרה מראש - היא, פנטיום, דון-טאלום להשגחה, וריקס. כן, זה היה קשה. לאחר הפגנת הכישורים של אמש, אוואם מצאה את עצמה יותר אובדת עצות מכשהייתה קודם לכן. לעזאזל, המחקר שלה היה כל כך יסודי, שהוא גרם לה להיכנס למקשה. היא בהחלט הצליחה למצוא שבעה אנשים מוכשרים מעבר למילים, וכל אחד מהם היה מוכשר בתחומיו ובדרכו... וזה היה יותר מידי כישרון לנהל. עם זאת, הם היו קבוצה גדולה מידי, והיא לא יכלה לנהל מצב בו עשרה אנשים נמצאים בנגישות למידע מסווג. אז, כן, שמונה אנשים היו עדיפים על עשרה.

וכאן נכנסו מאפאפן, כפי שקראה לשלישיית העכברים. היא כתבה את שמות המתמודדים על קרעי ניירות, פיזרה אותם על המיטה שלה, וניסתה לראות איך מאפאפן יגיבו. בינתיים הם הגיבו די טוב לפתק של ריקס, ובזמן שמארק ופאול חלפו מסביבם במרץ, פן החליט שהוא רוצה להתיישב על אחד מהם. אוואם הטתה את ראשה כדי לקרוא את האותיות הכתובות ו...כיווצה את הגבות שלה. דווקא הוא? היא המהמה. "אה, אתה אוהב אותו? כן?" שאלה, לא בטוחה מה לחשוב. "אני דווקא חשבתי שסוֹלדוֹלוֹר פחות הסגנון." כלומר, כן, סולדולור בהחלט היה גבר צעיר ומוכשר, אבל הוא כנראה האחרון שהייתה חושבת עליו. אם כי... היו לו הרבה איכויות. "כן, אני באמת חושבת שהוא פחות יתאים... או שלא? אתה יודעים, במבחן השלישי הוא הפתיע אותי לחלוטין."

פן הרים את ראשו וזקף לעברה מבט תהומי ומבולבל. כן, הוא היה עכבר, אבל זה לא אמר שהוא לא יכל לא להבין את אוואם ברמה גבוהה.

היא הייתה גאה בעכבר הקטן והמבולבל שלה.

ובדיוק ברגע בו השפילה את עיניה לעברו והסתכלה עליו, שוקעת במבט הקטן והחכם שלו, קרה משהו מבהיל כמעט, כזה שמשך ממנה קריאת הפתעה: קול הלימה על הדלת שמילא את החדר והקפיץ אותה במקומה, גורם לה לזקוף את ראשה לחלוטין.