בת-כנף

[27] שהאלים יברכו את הגנרל

היי חברים~

יש עוד שני פרקים לחלק הזה, מה שאומר שפרק 29 יהיה החלק האחרון. בתקווה שהכל יעבוד כמו שצריך, פרק 29 והפרק הראשון של בן האלכימאי יתפרסמו יחדיו ביום ראשון עוד שבועייםD:

נתראה בשבוע הבא^^

~~~

יש רגעים בעולם הזה, שאתה מבין שאתה לבד. אלה לא היו רגעים בודדים, ולא טביעות בודדות בחול האינסופי מסביבם; אלא תקופות שלמות. ימים על גבי ימים של ערפול וכהות. זאת הייתה תקופה מלאה במחשבות, בחרטות, בתהיות. תקופה מלאה בהרבה "מה אם" ו"רק אילו". מחשבות על עולמות מקבילים ושונים, וריאציות שונות של אותן אפשרויות.

חלק בה הרגיש כאילו דאוס מת.

אמה נותרה מקובעת במיטתה, אבל אוואם לא הייתה כמותה, והיא לא יכלה. היא לא יכלה לחכות ולו רגע. ברגע שסיימה לבכות את אביה באותו היום, להתאבל על גופתו, להיפרד ממנו ללא מילים, רק עם דמעות... היא נעה.

ימים רדפו ימים, אנשים רדפו אנשים. פגישות של בני-כנף על גבי עוד פגישות. מחשבות על גבי מחשבות על גבי מחשבות. תוכניות שרקמה במוחה במטרה לייעל את עצמה ולהמשיך לחיות. היא לא יכלה להירדם, היא לא יכלה לנוח, היא לא יכלה להפסיק לזוז. היא ידעה; ברגע שתפסיק לנוע, היא תתפרק.

אז היא לא הפסיקה.

היא בנתה סדנה מחדש. שם, בביתו של דון-טאלום. היא גיבשה מחדש את בני-כנף, תחת פיקודה. היא ביקרה את משפחותיהם האבלות של דואו-פאצ'ס ואדווידאם אמיכוס. היא נעה, נעה נעה נעה בלי הפסקה ובלי הפוגה. בלי לחכות כלל. לא לרגע ולא שניים.

היה מוות באוויר. לא משנה לאן פנתה, היה מחנק אדיר.

ואם היה דבר אחד שעזר לה להמשיך ולפעול בלי הפסקה, היה זה הקיום של שש-דומינייר. הם היו מטרה ענקית, מסומנת על הקיר באדום. היא רצתה למצוא אותם ולפרק אחד אחד, עד שתמצא את האחראי. והיא לא הפסיקה לזוז.

והגנרל?

הו, הגנרל.

הוא מת מצידה ומצד שש-דומינייר.

חלק בה אפילו רצה להגיע אליו לפניהם.

---

היא התנשפה. טיפות קרירות נטפו במורד גופה. שיערה אמנם היה קשור, אבל חלקים רבים ממנו היו דבוקים אל פניה. היא יכלה להרגיש כל אחת ואחת מהן.

היה חום בלתי נסבל בסדנה, כזה שהפך רק גרוע יותר בגלל התנור, שניצב ממש לצידה. שלד הכנף החדש ניצב ממש מעליו, חופשי ליצירתה.

אוואם לא ידעה לפני כמה שעות היא יצאה מהסדנה בפעם האחרונה. היא לא ידעה מה קרה ביום החולף ולא חשבה אפילו פעם אחת על בני-כנף. זה היה היום החופשי שלה, והיא העדיפה למצות אותו בצורה המיטבית: לעבוד.