המשכתי לפרוק את המזוודות שלי בשתיקה, נמנע מקשר עין עם קייט או ג'יימס.
הטון הארסי של קייט הדהד בראשי, היא אף פעם לא דיברה אלי ככה וזה כאב.
נשמע כאילו היא ממש שונאת אותי.
בגלל ג'יימס.
נאנחתי בשקט כשהמחשבות האלה הציפו אותי ומיהרתי לנגב דמעה מזווית העין.
'זה לא שווה את זה' אמרתי לעצמי בשתיקה.
"בילי... אתה בסדר?" שמעתי את ג'יימס שואל.
"כן, אני בסדר!" עניתי בכעס.
"תעזוב אותו, הוא עדיין קצת בטראומה מהדם" קייט צחקקה.
"אני לא בטראומה מדם!" צעקתי בכעס.
"כן, בטח" קייט ליגלגה.
ג'יימס צחקק ואני הסמקתי במבוכה.
"קייט פשוט תפסיקי, אוקי?! צאי מהחדר שלי!" התפרצתי עליה.
היא הביטה בי בתדהמה ולבסוף הנהנה ויצאה בהבעה כעוסה, מופתעת ומאוכזבת.
"בילי, מה קרה?" ג'יימס דרש לדעת והתיישב לידי.
החלטתי להתעלם ממנו בדיוק כמו שקייט ביקשה והתיישבתי על המיטה שלי בשתיקה.
ג'יימס עדיין נעץ בי מבט, מצפה שאני אענה לו ולבסוף נכנעתי.
"קייט פשוט יודעת ממש לעצבן ולהביך אותי ולפעמים זה מתפרץ" עניתי, ברור שלא הסברתי לו את הסיבה האמיתית אבל הוא לא שם לב ששיקרתי, יש לו הרבה מה ללמוד אם הוא רוצה להיות מרגל.
"זה בסדר... גם לי יש אח, ולפעמים זה ממש בלתי נסבל אז אני פשוט זורק עליו משהו כדי להשתיק אותו" ג'יימס צחק במבוכה.
"וזה עוזר?" שאלתי בתקווה.
"לא... לא ממש" הוא צחק שוב והפעם הצטרפתי לצחוקו.
"אז לצרוח עליהם יותר יעיל" החלטתי בקול וג'יימס חייך.
"אני חושש שלא, עכשיו אתה צריך להתנצל בפני קייט על ההתפרצות הזאת" הוא גיחך.
"נמאס לי להתנצל בכל פעם, זאת אשמתה אז היא צריכה להתנצל הפעם!" שילבתי ידיים בביטחון ואז הבנתי במבוכה שאני מתנהג כמו ילד קטן.
"בילי, ככה זה אחים... בסוף תמיד סולחים ומשלימים" הוא אמר ברוגע והביט לי בעיניים.
'למה העיניים שלו כל כך יפות?!' חשבתי והסמקתי קלות ממבטו הממושך.
"ג'יימס..?" התחלתי לומר.
"כן, בילי?" הוא שאל והסמקתי עוד יותר כשהוא לא הסיר ממני את מבטו.
"אממ... לא... לא משנה" מלמלתי במבוכה, פשוט אין לי אומץ להגיד לו את זה ככה...
*נקודת המבט של ג'יימס*
בילי מתנהג מוזר, אני חושב שזה קשור לקייט,
ועכשיו נראה שהוא התכוון להגיד לי משהו חשוב והתחרט על זה.
"בילי, אתה יודע שיש לך עיניים יפות?" חייכתי כשהוא המשיך להביט בי.
"אממ... מה?" הוא נראה מבולבל לרגע והסמיק.
"הגוונים של העיניים שלך, הלוואי שגם לי היו כאלה" הסברתי, הוא נראה נבוך.
"אתה יודע שאמרתי את זה גם לאחי הקטן, כן? זה לא אמור להביך אותך" אמרתי בנסיון לשפר את מצב הרוח שלו והמשכתי לפרוק את המזוודה.
"אה.. כן.. ברור" הוא מלמל בחיוך קטן.
"איך קוראים לאח שלך?" הוא שאל כשמצאתי את מה שהתנפץ לי במזוודה, מסגרת של תמונה.
"ארטי" עניתי מיד, "זה הכינוי שלו אבל הוא מעדיף שיקראו לו ככה"
'מתי שמתי במזוודה תמונה שלי ושל ארטי?!' תהיתי לעצמי... זה בטח בטעות, היא בכלל לא שלי.
"ויש לך עוד אחים?" הוא שאל בסקרנות.
"לא, אלא אם אתה מחשיב את קארה שדי עברה לגור אצלינו, ולך יש עוד אחים או אחיות חוץ מקייט?" צחקקתי מעצם המחשבה על קארה
וניקיתי את התמונה מכמה שברי זכוכיות.
"רק אני וקייט" הוא ענה בחיוך עצוב, "קארה היא.. החברה שלך?"
"היא... מה?" עניתי בפליאה, "ממש לא, קארה היא כמו אחותי הגדולה"
"אהה.." הוא מלמל בהקלה וחייך.
"ויש לך חברה?" הוא שאל במבוכה.
"לא, ולך?" עניתי והוא חייך בהקלה.
"ברור שלא, אני הומו" הוא צחקק.
"התכוונתי לחבר" החנקתי צחוק.
"אהה... לא" הוא מלמל במבוכה.
"באמת?" שאלתי בפליאה.
"כן, למה אתה כל כך מופתע?" הוא חייך.
"סתם.. כי... אממ.." מלמלתי כשהוא הביט בשעון.
"ארוחת צהריים" הוא הכריז בחיוך, "בוא, נסיים לפרוק אחר כך"
בילי חייך וגרר אותי אחריו לחדר האוכל...
YOU ARE READING
ברבור שחור
Teen Fiction~תודה מראש לכל הקוראים~ **אזהרה: סלאש (ז"א שזה על גייז-בן/בן, אז אם אתם הומופובים תחסכו את זה מעצמכם;) )** ג'יימס בלאק נשלח בשנה השלישית שלו לפנימיה למרגלים, שם הוא מנסה להסתיר את העובדה שגרמה לכולם לחשוב שהוא משוגע: הוא רואה רוחות והרוחות האלה מנסו...
