ברבור שחור

פרק 27: " אם תצטרך לברוח מפושעים הם לא יחכו שתחליף מכנסיים"

אני לא מאמינה שכבר פרק 27!! ~התרגשות~
ויותר מ2k צפיות! וואו*~* אני בשוק.
אז.. החלטתי לשים פלשבאק של ג'יימס כי אני נחמדה וישלי מצברוח טוב, וגם כי אני אוהבת אתכן כלכך^^"
XOXO

*נקודת המבט של ג'יימס*

בילי לא מדבר איתי כבר כמעט חודש, וזה הרבה יותר קשה בסופי שבוע כשהוא נמצא רוב הזמן בחדר וכמובן שגם אני, יש לי הרבה מה להשלים מהשנתיים שלא הייתי פה והמחשבה היחידה שמנחמת אותי היא שעוד יומיים חוזרים הביתה לשבוע, זה גרם לי להיזכר בסיבה שאני פה..

~פלשבאק (נקודת מבט כללית) ~

"אמא! קיבלנו את המבחנים היום!" ג'יימס רץ לסלון בהתרגשות.

"לא עכשיו ג'יימס,אני עובדת, לך לחברים ואני אראה את המבחן שלך אחר כך" היא מלמלה באדישות וחוסר סבלנות והרימה ראש לרגע שהספיק לה לראות את המבט המאוכזב בפניו של בנה, השיער הבהיר שלו היה מבולגן ועיניו נצצו בהתרגשות.

"אבל אמא, קיבלתי את הציון הכי גבוה בכיתה!" דמעות נקוו בעיניו כשהיא התעלמה ממנו והתרכזה במסך המחשב ולבסוף הוא יצא החוצה ורץ ברחובות השוממים, לא שם לב לאן הוא הולך.

הוא נעצר מול נער שנראה מבוגר ממנו, אבל הגובה שלהם היה כמעט זהה, הוא חייך חיוך שטני כשהבחין בבהלה והבלבול בפניו של ג'יימס.

"היי בלונדי, מה ילדון שמנת מפונק כמוך עושה בשכונה כזאת?" הוא גיחך וגרר אותו אחריו.

"א-אני.. הלכתי לאיבוד?" ג'יימס מלמל בפחד והתחיל לרעוד כשאגרוף חזק נשלח לפניו וגרם לו לצעוק בכאב ולהתכווץ.

"עזוב אותו, ריי, אולי הוא יוכל לעזור לנו" נער גבוה עצר אותו.

"ג'ק, אתה בטוח?" הוא שאל בפליאה והרפה מאחיזתו בג'יימס.

"רק פעם אחת, כן" ג'ק חייך ורכן לפניו.

"איך קוראין לך, ילדון? ובן כמה אתה?" הוא שאל את ג'יימס בחיוך ידידותי.

"ג'-ג'יימס בלאק, אדוני, אני כמעט בן ארבע עשרה" הוא ענה והשפיל מבט.

"אוקי בלונדי, אתה יכול להירגע, יש סיכוי שלא נהרוג אותך" ג'ק חייך.

"ס-סיכוי?" ג'יימס גמגם והתכווץ כשגל כאב נוסף עבר בפניו.

"כן, זה תלוי.." ריי חייך בזדוניות.

"במה?" הוא שאל.

"אם תעזור לנו בלי לעשות בעיות לא נפגע בך" ג'ק ענה באדישות והפנה לכיוונו סכין חד...

~סוף פלשבאק (בחזרה לנקודת המבט של ג'יימס)~

התנערתי מהזכרונות כשהשיר באוזניות שלי התחלף לשיר שתאם את מצב הרוח שלי: