סורי שלקח לי זמן.. עומס לימודים וזה>
XOXO
*נקודת המבט של ג'יימס*
"ג'יימס!"
"איך אתה מעז להופיע פה בכלל?!" צעקתי על כריס.
"ג'יימס זה לא אני, אני נשבע!" הוא רץ אחרי.
רגע, רץ? ממתי הם רצים?!
"אני רץ כי אני לא עם רייבן, ואם היא תדע שאני פה היא בטח תתחרפן לגמרי ו-"
"אז זאת עוד אחת מהמזימות של רייבן? כל כך צפוי" צחקתי בבוז, "זה לא יעבוד לכם הפעם"
"בילי יודע שאני דובר אמת, ג'יימס! אתה יודע שעדיין לא בחרתי צד" הוא אמר.
נקודה טובה, תזמון גרוע.
"אפילו אל תזכיר את בילי לידי. אתה גרמת לו להיפרד ממני אתה- אתה גרמת לו להגיע להחלטה הזאת ולחשוב שיותר טוב אם ניפרד!" השתדלתי לא לאבד שליטה לגמרי.
הזכרתי לעצמי לנשום לאט ולייצב את הדופק.
"אני שונא אותך" נשפתי בכעס והמשכתי להתרחק במהירות.
"אתה לא חושב בהיגיון, בלאק" הוא מלמל מאחורי.
"איך אתה מצפה שאני אחשוב בהיגיון עכשיו?! הא? החבר שלי נפרד ממני ואח שלי בבית חולים! ארטי פאקינג בקושי חי וכל זה בגלל החברה שלך, אז תסלח לי אבל אני לא סומך עליך" הטונים שלי קצת נרגעו והשתדלתי שלא להביט בו.
"ג'יימס, אני כבר לא מושפע מרייבן, זאת הסיבה שיותר קשה לי פשוט להופיע כל רגע במקום אחר אז אני צריך לרוץ... אבל אני עדיין יכול לעזור לך" היד שלו ננעלה על המרפק שלי כשהוא סובב אותי לאחור והעיניים שלי פגשו את העיניים שלו.
המגע של היד שלו העביר בי צמרמורת קפואה ונשכתי את השפתיים בכאב.
"איך כווית קור תעזור לי בדיוק?" אמרתי בקול קצת יותר רגוע משהתכוונתי.
"אל תגזים, זה יעלם ברגע שאני אעזוב אותך" הוא חייך.
"מה אתה רוצה?" הרמתי גבה בחשד.
"להיות אחד מכלי המשחק השחורים" הוא הרפה מידי ונעצתי בו מבט מבולבל שגרם לחיוך שלו להתרחב.
"השחמט של רייבן, היא התחילה את המשחק אז ברור שהיא הלבנים מה שמשאיר לך את הכלים השחורים ובהתחשב בשם המשפחה שלך זה די מתבקש" הוא הסביר.
"אמ.. אני לא יכול לסמוך עליך, מצטער" נאנחתי ונכנסתי לחדר שלי, קרסתי למיטה שלי עם הראש על הכרית ונאנחתי.
איזה יום עמוס.
"ג'-ג'יימי..? אתה בסדר..?" בילי גמגם בהיסוס.
"לא" מלמלתי לתוך הכרית.
"היי, מה קרה?" הוא התיישב על המיטה לידי.
"אתה רוצה להתרחק ממני, כריס ורייבן גרמו לארטי להתאשפז בבית חולים" התהפכתי ובהיתי בתקרה. "חוץ מזה, הכל בסדר" אמרתי בחיוך מזוייף.
"אני לא רוצה להתרחק ממך ג'יימי, בחיים לא! אבל אני גם לא רוצה שארטי ימות בגללי" הוא הניח את הראש על החזה שלי וגרם לדופק שלי להאיץ.
"אני לא רוצה שהם יפגעו גם בך" נשכתי את השפה בחוסר ביטחון.
"כריס נראה בסדר, הבעיה האמיתית היא רייבן" בילי אמר בביטחון.
"אני חושב שהיית צריך להקשיב לי בהתחלה, כשאמרתי לך להתרחק ממני, אם היית מקשיב לי כל זה לא היה קורה. אם לא היינו נפגשים-" זה נפלט לי לפני שהספקתי להבין מה אני אומר והפרצוף הנדהם והפגוע של בילי גרם לטמפרטורה לצנוח בכמה מעלות.
"אוי לא. לא. בילי לא התכוונתי ל-" התחלתי לומר.
"אל תנסה אפילו להתנצל, אני יודע בדיוק למה התכוונת ואתה לגמרי צודק" הדמעות בצבצו בזוויות עיניו והוא השתדל לעצור אותן,
"זאת אשמתי, אם לא היית פוגש אותי כל זה לא היה קורה"
*נקודת המבט של קייט*
"בילי!" קראתי בבהלה כשראיתי אותו רץ החוצה, העיניים שלו אדומות וזרם של דמעות ירדו במורד לחייו.
בלי לומר מילה הוא פשוט חיבק אותי חזק.
"היי קטנצ'יק, אתה מוחץ אותי" אמרתי ופרעתי את שיערו בחיבה.
"מצטער קייטי.." הוא מלמל והרפה קצת מהחיבוק.
"היי, זה בסדר" חייכתי וחיבקתי אותו בעדינות.
"רוצה לספר לי מה קרה או שנלך לחדר שלי ונדבר שם?" שאלתי בדאגה.
"זה בסדר.. לא קרה כלום" הוא ענה, הדמעות המשיכו לזרום.
"כל עוד זה גרם לאח הקטנטן שלי לבכות זה לא בסדר, בוא ותספר לי מה קרה הפעם עם ג'יימס" התנתקתי מהחיבוק והובלתי אותו לחדר שלי.
"לעזאזל קייטי, אנחנו תאומים" הוא כמעט חייך.
כשהגענו לחדר התיישבנו על המיטה שלי ובילי ניגב את הדמעות בשרוולו.
"ג'יימס מצטער על זה שנפגשנו והוא מאשים אותי במה שקרה לארטי" הוא הסביר.
"וואו.. זה ממש לא מתאים לו, מה בדיוק הוא אמר?" שאלתי, מופתעת.
"אני חושב שהיית צריך להקשיב לי בהתחלה, כשאמרתי לך להתרחק ממני, אם היית מקשיב לי כל זה לא היה קורה" בילי מלמל והתחיל לבכות שוב.
"הוא לא התכוון לזה בילי, הוא בטח פשוט מבולבל ממה שקרה עם ארטי ופגוע מזה שנפרדת ממנו, זאת היתה סתם פליטת פה טיפשית" ניסיתי להרגיע אותו.
"תודה קייט" הוא חייך בין הדמעות.
"בכיף, אני תמיד פה אתה יודע... אין כמו אחים" חייכתי.
"תאומים הכי שווה" הוא צחק וגרם לי להרגשת דז'ה וו.
"בסוף הכל יסתדר בילי, ואולי אפילו תמצא מישהו אחר..." החיוך שלי התרחב.
"אהה.. אולי..." הוא אמר בהיסוס.
"לך לישון, כבר מאוחר" חייכתי ונתתי לו נשיקה על המצח.
"כן אמא" הוא ענה בטון של ילד קטן וגרם לי לצחקק בשקט כשהוא יצא מהחדר.
'ג'יימס בלאק..' חשבתי כשכיביתי את האור ונשכבתי במיטה.
'מה הסיפור שלך?'
YOU ARE READING
ברבור שחור
Novela Juvenil~תודה מראש לכל הקוראים~ **אזהרה: סלאש (ז"א שזה על גייז-בן/בן, אז אם אתם הומופובים תחסכו את זה מעצמכם;) )** ג'יימס בלאק נשלח בשנה השלישית שלו לפנימיה למרגלים, שם הוא מנסה להסתיר את העובדה שגרמה לכולם לחשוב שהוא משוגע: הוא רואה רוחות והרוחות האלה מנסו...
