ירדתי מהמונית בזריזות אחרי ששילמתי לנהג והשארתי לו טיפ נדיב שגרם לו לבהות בי בפליאה כשהתקדמתי לכיוון השער הגדול והמאיים של הפנימיה, גורר אחרי מזוודה בינונית.
כשנכנסתי לבניין חיפשתי את המזכירות כשלפתע מישהי נתקעה בי ונפלה.
"היי, את בסדר?" שאלתי והושטתי לה יד.
"אני לא בת!" הוא הרים מבט לכיווני והסמיק בכעס, נעזר ביד שלי כדי לקום. הבטתי בו במבוכה, הוא באמת כבר לא נראה לי כמו בת במבט שני:
השיער הבלונד-שטני שלו היה מסודר, באורך לא אחיד בערך עד הכתפיים, עיניים בגוון ירוק-אפור, גוון העור שלו היה די בהיר והוא היה נמוך, הוא לבש ג'ינס בהיר וחולצה לבנה שמעליה קפוצ'ון אפור ושרשרת של יין ויאנג בשחור לבן, ונעל אולסטאר שחורות בגובה בינוני.
"אני מצטער... מי אתה?" עניתי בחצי חיוך.
"אני בילי, זאת השנה השניה שלי פה, אתה חדש כאן?" הוא שאל במבט בוחן.
"כן... אני ג'יימס" עניתי בחצי חיוך.
"היי קייט! חכי לי!" הוא צעק בייאוש למישהי מאחורי ונאנח באכזבה.
"אחותי ברחה עם המזוודות שלי" הוא מלמל בזעף כמו ילד קטן וגרם לי לצחקק.
"זה לא מצחיק!" הוא כעס.
"בוא, אתה צריך לבדוק באיזה חדר אתה, אתה יודע איפה המזכירות?" שאלתי.
הוא המשיך להביט בי בכעס ולבסוף הנהן והתחיל ללכת.
"היי... אני מצטער" אמרתי כשהתקדמנו לכיוון המזכירות בשתיקה מביכה.
"זה בסדר... אני כבר רגיל לזה, באיזה כיתה אתה?" הוא מלמל.
"י'א, ואתה?" עניתי בשאלה.
"אה.." הוא מלמל באכזבה, "אני בט' "
כשהגענו למזכירות כל אחד אמר את השם שלו וקיבל מפתח, מערכת שעות וחוברת דקיקה של הסברים וחוקים.
"אז.. מה מביא אותך לפנימיה למרגלים בשנה השלישית?" הוא שאל כשיצאנו מהמזכירות.
"אממ... סתם זה נראה לי מגניב" עניתי, כמובן שזה שקר, אבל לא יכולתי לספר לו את האמת, כל מי ששמע אותה חשב שאני משוגע. "באיזה חדר אתה?" שאלתי כדי להעביר נושא.
"חדר 25" הוא ענה בהיסוס.
"אה, באמת?" שאלתי בפליאה, "אם ככה, אני אפילו לא צריך ללוות אותך לחדר" חייכתי והוא נראה פתאום לחוץ....
*נקודת המבט של בילי*
כמעט התעלפתי כשראיתי את ג'יימס.
הוא היה די גבוה ומאוד שרירי, אפילו הג'קט השחור שלו לא ממש הצליח להסתיר את השרירים שלו.
השיער השחור שלו היה מבולגן כאילו הוא הרגע קם משינה אבל לא טרח לסדר אותו כי הוא יודע שהוא נראה טוב בכל מצב.
עיני השקד החומות-זהובות שלו נצצו בחיוך שובב והוא היה ממש נחמד.
היה לי קשה לשמור על קור רוח לידו, הוא היה פשוט מדהים.
כשהוא אמר לי שהוא לא צריך ללוות אותי לחדר ניסיתי לכבוש את האכזבה שלי, אבל הוא שם לב לזה.
"מה קרה? אתה לא רוצה להיות איתי בחדר?" הוא שאל.
צחקקתי בהקלה, הייתי בטוח שהוא ילך עכשיו.
'רגע, מה? הוא יהיה אית בחדר?!' נלחצתי.
הוא מושלם מידי, אני לא יכול להיות איתו בחדר.
"אהה לא, אני פשוט.. לחוץ... איבדתי את קייט" פלטתי במהירות.
"קייט? אחותך?" הוא שאל.
"אחותי התאומה. היא מעצבנת" עניתי.
"אוה, הנה אתה סוף כל סוף!" קייט נאנחה בדרמתיות והושיטה לי את המזוודה שלי.
"אומייגאד בילי, זה ממש לא הוגן!" היא צעקה כשמבטה ננעל על ג'יימס.
"אני מסתובבת פה בכל האזור ומחפשת אותך בזמן שאתה מוצא לך חתיכים חדשים ומדהימים ו-" היא התחילה למלמל במהירות ולא הסירה את מבטה מג'יימס המבולבל.
"קייט. סתמי. זה ג'יימס והוא איתי בחדר" אמרתי לה.
"אוו... אתה עם בילי בחדר?! אתה יודע... אם אתה לא בקטע שלו כדאי לך להרחיק ממנו את המיטה שלך" היא ציחקה וג'יימס הביט בה במבוכה.
'תודה רבה באמת, קייט,היית חייבת לספר לו כבר שאני גיי' חשבתי ונעצתי בה מבט נוזף.
"זה בסדר, אין לי שום דבר נגד הומואים, למרות שאני לא כזה.. ." הוא אמר בחיוך מקסים והתקוות שלי התנפצו לרסיסים.
'הם תמיד כאלה... תמיד עד שמישהו מוצא חן בעיני הוא יהיה סטרייט'
"אני שמחה לשמוע" קייט אמרה בטון פלרטטני שגרם לי לרצות להעיף לה אגרוף.
לעזאזל עם זה. קייט מאוהבת בג'יימס.
השותף החדש והמדהים שלי לחדר. והוא סטרייט אז לה יש סיכוי לא רע איתו, בניגוד אלי, השנה הזאת הולכת להיות ממש סיוטית...
YOU ARE READING
ברבור שחור
Genç Kurgu~תודה מראש לכל הקוראים~ **אזהרה: סלאש (ז"א שזה על גייז-בן/בן, אז אם אתם הומופובים תחסכו את זה מעצמכם;) )** ג'יימס בלאק נשלח בשנה השלישית שלו לפנימיה למרגלים, שם הוא מנסה להסתיר את העובדה שגרמה לכולם לחשוב שהוא משוגע: הוא רואה רוחות והרוחות האלה מנסו...
