פרק 32:

486 40 3
                                    

אז.. נוני עזרה לי קצת עם הפרק הזה(היא כתבה את החלק של רייבן חוץ מכמה תוספות קטנות שלי), אני בסוגשל מחסום כתיבה שמתחיל לעבור אז אני מצטערת שלא כתבתי המון זמן... מקווה שעדיין נשארו קוראות..:)
תודה למי שלא נטשה וכמובן שהפרק מוקדש לנוני במיוחד 3>
נ.ב. זה אחד מהפרקים האחרונים אז תתעודדו כי בקרוב זה יגמר! סליחה על ההקדמה הארוכה..
XOXO

*נקודת המבט של רייבן*

הרפיתי מידו של כריס וראיתי את הרחמים על פניו. לא אכפת לי. אני עוד אנקום, ולא אכפת לי מהרחמים שלו, אני יכולה להסתדר לבד. אף אחד לא יעמוד בדרכי אל הנקמה.

להיות רוח בצד שלנו זה דבר פשוט, רגשות ורצונות בדרך כלל מיותרים אז אין לי שום רגש או רצון חוץ מהרצון לנקמה, וזאת הסיבה שאין שום דבר בעולם שיצליח לעצור אותי.

~3 שנים קודם לכן (נקודת המבט של רייבן)~

נכנסתי לחנות, לבשתי את הסיכה שהצהירה שאני עובדת פה וחיכיתי. אנשים נכנסו ויצאו עד שנכנס מישהו שהיה נראה לי מוכר במעט. זה היה בחור בלונדיני עם חיוך עקום במקצת שהעביר את היד ברפרוף על הספרים, יצאתי ממקומי מאחורי הדלפק וניגשתי אל הנער עמדתי לגעת בכתפו כשהוא הסתובב במהירות לפני שנגעתי בכתפו אפילו. בלעתי את הרוק וחייכתי חיוך מנומס "אתה צריך משהו אדוני?" הנער ניגש אליי ואמר "כן, הייתי רוצה לקנות את זה" הנהנתי וניגשתי לקופה "זה יוצא 107 פאונד" הוא משך את הספר מידי, "יודעת מה? אני חושב שאני אקנה את זה בהזדמנות אחרת" והלך.

*נקודת המבט של ג'יימס*

"אפשר... לנסות לשכנע אותה שפשוט תוותר על זה?" הצעתי בייאוש.

"לא!" האחות המתה של כריס ביטלה מיד את האפשרות, "עם רוחות כמו רייבן אי אפשר לדבר בהיגיון"

"אז מה נעשה?" התיישבתי על המיטה בכבדות ושלפתי ספר מהמדף שמעלי.

"אני לא יודעת, זה קצת בעייתי כשארטי יודע עלינו כי כל עוד הוא מסוגל לראות את רייבן היא מסוגלת להשפיע עליו.... רגע, זהו, יש לי!" היא צווחה בהתרגשות ונופפה בידיה.

"מה?" הרמתי עיניים מהספר האקראי והבטתי בה בציפיה.

"אנחנו נגרום לארטי לשכוח כל דבר שקשור לרוחות ואז רייבן לא תשפיע עליו!" היא ענתה בהתרגשות.

"את רוצה.. לפגוע לו בזיכרון?" הרמתי גבה, זה לא יכול להיות עד כדי כך פשוט.

"רק בזה שקשור לרוחות, הזכרון שלו צריך להיות בנוי בצורה הגיונית ואמינה... למשל, אם הוא לא יודע על רוחות הוא בטח חושב שאתה קצת משוגע, אבל זה עדיין ארטי אז הוא אוהב אותך למרות הכל" היא מלמלה.

"לא! אנחנו לא נעשה את זה!" עניתי, ארטי הוא היחיד במשפחה שלא חושב שאני משוגע.

"אז אתה לא רוצה להציל אותו? כי זאת הדרך היחידה לשמור את שניהם בחיים" היא אמרה בפליאה וידעתי שהיא צודקת.

ברבור שחורWhere stories live. Discover now