ברבור שחור

פרק 20: "איזה התערבות?"

וואו כבר פרק 20!!
הוא קצת קיטשי><"
אז הוא מוקדש לנוני ונעה ובסטי ואמ... כל הקוראות המקסימות שמגיבות ומעודדות אותי להמשיך 3>
XOXO

*נקודת המבט של ג'יימס*

"...יכול להיות שחלקים מהזיכרון שלו נפגעו" אחד מהרופאים הסביר לנו כשהוא הכניס אותנו לחדר .

הכל היה לבן וריקני, הסדינים הקירות והרהיטים.

על המיטה הלבנה נח הגוף הקטנטן של בילי, השיער הבלונד -שטני שלו היה פרוע והחזה שלו עלה וירד בקצב אחיד, נראה כאילו הוא סתם ישן בשלווה.

"יכול להיות? אתם לא יודעים?" שאלתי בחוסר סבלנות.

"נדע בוודאות רק כשהוא יתעורר" הרופא הסביר.

"אבל... הוא בסדר?" ליז וקייט שאלו בדאגה.

"אל תדאגו, הוא יהיה בסדר" אמרתי להן בטון מעודד וחייכתי.

הוא יהיה בסדר. הוא חייב להיות בסדר.

"ג'יימס.." בילי מלמל בשקט.

"אני פה, בילי בוי" התיישבתי על המיטה לידו והבטתי בו, חייכתי כשהבנתי שהוא מלמל מתוך שינה.

"אני חייבת לחזור ללימודים, תסתדרו פה בלעדיי, נכון?" ליז שאלה בהיסוס.

"גם אני צריכה ללכת... נשאיר אתכם לבד" קייט קרצה, "בלי שטויות, תזכור שהוא רק בן חמש עשרה וכמעט התאבד"

"קייט!" הלחיים שלי התחממו והיא פשוט צחקקה ויצאה מהחדר עם ליז.

בילי התכרבל בשמיכה והתהפך כשהן יצאו, ממשיך למלמל דברים לא ברורים.

הנחתי את ראשי על הכרית לידו והבטתי בו.

הוא התעורר והביט בבלבול מסביבו.

"איפה אני?" הוא מלמל וצרח בבהלה כשהוא הבחין בי.

"מה אתה עושה פה?" הוא שאל והסמיק.

"אתה זוכר מה קרה?" שאלתי.

"ניסיתי להתאבד... אבל אם אתה פה... זה אומר שגם אתה..?" הוא הביט בי בבלבול.

"לא, אני לא מת, וגם אתה לא, אנחנו בבית חולים" אמרתי ברוגע.

"למה לא נתת לי למות? בכל מקרה לא אכפת לך" הוא לחש בעייפות ועצם עיניים.

"אני לא רוצה לחיות, אין לי בשביל מה לחיות ויותר טוב לכולכם בלעדי אז למה לא נתת לי ליפול פשוט?" הוא אמר במאמץ והביט לי בעיניים בציפייה.

"זה לא נכון בילי, תחשוב עליי ועל קייט... אנחנו צריכים אותך!" עניתי בביטחון.

"זהו...? זה הכל? כי זה לא יגרום לי להצטער על זה שניסיתי להתאבד" הוא אמר באכזבה ודמעה הופיע בזווית עינו הימנית.