ברבור שחור

פרק 6: "בהצלחה מחר, אתה תזדקק לזה"

בסוף השתחררנו מוקדם אז החלטתי להעלות אותו עכשיו, לא ממש עברתי על הפרק אז אם יש בעיות/הערות/הארות/משהו לא מובן אפשר ורצוי לפנות אלי בכיף;)

XOXO

נועה❤

~~~~~~~~~~

*נקודת המבט של ג'יימס*

ברור שאני לא יכול לספר לבילי, אבל אולי קייט..?

לא. אני לא רוצה שזה יקרה גם לה.

מה שקרה לקארה הספיק, אולי זה היה אפילו יותר מידי.

'הלוואי שיכולתי לספר לבילי' חשבתי בידיעה שזה הדבר היחיד שממש אסור לי לעשות, כל עוד בילי לא ידע הוא בטוח.

אם אני אגלה לו והוא יאמין לי הם יוכלו לפגוע גם בו, והם ללא ספק רוצים לפגוע בו.

הגעתי למסדרון שבו נמצא החדר שלי וניסיתי לחשוב למי כריס ורייבן התכוונו.

במי הם יכולים לפגוע חוץ מקארה?

"אני חושב שכן" הוא ענה לשאלתי אחרי כמה דקות של שקט, האכזבה שבקולו כמעט גרמה לי לספר.

את שאר הדרך המשכנו בשתיקה ולרגע בכלל שכחתי שהוא שם, עד שהגענו לחדר וקייט הביטה בנו בבלבול.

"קרה משהו?" היא שאלה.

"מה את עושה פה?" בילי שאל בקרירות.

"מבקרת בחדר של האח התאום שלי..?" היא גילגלה עיניים בגיחוך.

"צאי מפה, קייט" הוא סינן בכעס.

קייט נעצה בי עיני כלבלב אבל החלטתי להשאיר את זה בין שניהם ולא להתערב ולבסוף היא יצאה מהחדר.

"אתם צריכים להשלים בילי, אחים תמיד משלימים" אמרתי לו.

בילי נאנח ביאוש והתיישב על מיטתו.

"אל תתערב בזה, ג'יימס" הוא ענה בשקט.

משכתי בכתפי וסיימתי לפרוק את המזוודה ולסדר את הבגדים בארון.

"וואו... אתה ממש מסודר!" בילי צחק בשקט.

"אה... כן, לפעמים" חייכתי ולקחתי מגבת ופיג'מה קצרה.

קיללתי בליבי את קארה שהכריחה אותי לקחת פיג'מה וגילגלתי עיניים.

'היא טוענת שזה לא בסדר או לא מנומס לישון בבוקסר או אפילו סתם בגדים אקראיים' נזכרתי בתירוץ שלה והשתדלתי שלא לגלגל עיניים כשנכנסתי למקלחת....

*נקודת המבט של בילי*

ניסיתי לשנוא את ג'יימס, באמת שניסיתי, אבל אני פשוט לא יכול.

אני לא יכול אפילו להתעלם ממנו, כי החיוך שלו גורם לי לחייך גם.

לעזאזל איתו.

למה הוא לא יכל להיות קצת פחות מושלם?!

התכרבלתי בשמיכה שלי כשהוא נכנס למקלחת ושקעתי במחשבות עד שהוא יצא, די מהר, והשיער הכהה שלו טיפטף מים בכל החדר.

תודה לאל. הוא עם פיג'מה. אני לא רוצה לחשוב איך הייתי מגיב אם הוא היה יוצא מהמקלחת בלי חולצה, בטח הייתי מסמיק מאוד וממלמל משהו מטופש. או יותר גרוע...

"יש לך איזה עצה בשבילי למחר? ליום לימודים הראשון?" הוא שאל בחיוך.

"אממ... לא ממש, אבל תישן טוב, היום הראשון לא קל" מלמלתי ועצמתי עיניים.

"למה לא קל?" שאלתי.

"האימון הראשון תמיד מוזר ומבלבל" עניתי בצחוק שקט ונזכרתי בסימולציה(הדמיה) הראשונה שלי.

רצתי בשקט ובקלילות בבניין מוזר שמעולם לא הייתי בו.

"יותר מהר, טמבל" שמעתי באוזני את הלחישה של קייט, מכשיר קטן באוזן שלי ושלה עזר לנו לתקשר.

"איפה את?" גילגלתי עיניים.

"אני לא יודעת להסביר אבל אני שומעת אותם" היא לחשה.

שמעתי כמה יריות וקייט צעקה.

רצתי לשם במהירות, לא חשבתי שאני בכלל מסוגל לרוץ ככה תוך כדי שניסיתי לכוון את האקדח שלי לכיוונם.

יריה ראשונה מפספסת את המטרה.

היריה השניה פגעה בו והוא צנח מת, יצא מהמשחק.

את היריה השלישית יורה מישהו מהקבוצה היריבה ופוגע בקייט הפצועה, עכשיו גם היא יצאה מהמשחק, בטח מעודדת אותי בחוץ.

כששניים מהקבוצה הנגדית לקחו את המזוודה מהגופה של קייט הבנתי שהפסדנו עוד לפני היריה שהוציאה אותי מהמשחק.

הפסדנו לקבוצה של הבוגרים, זה היה צפוי מראש.

"מוזר?" ג'יימס שאל והוציא אותי מההרהורים והזכרונות.

"מאוד מוזר, אבל אל תדאג, זה כיף כשמתרגלים" חייכתי והוא מלמל לילה טוב.