קמתי כאשר ראשי מעט מסוחרר, הטתי ראשי הצידה רק בכדי לראות על השולחן את חפיסת הכדורים שקיבלתי מהפסיכיאטרית שלי.
מצד אחד אני חייבת לקחת אותם, מצד שני אני הוכחתי שאני מסוגלת להתמודד, אז הנה פשרה - אני אשתמש בהם רק במקרי חירום.
כבר שבוע מאז שחזרתי הביתה ואני עדיין לא מרגישה את מה שהרגשתי לפני שהם מתו. אני כבר לא יכולה לקרוא למקום הזה בית, הגיע הזמן לעבור.
אז הנה הלו״ז שלי להיום: לקום כבר מהמיטה המחורבנת, לעשות ארגוני בוקר, לאכול ותוך כדי לדבר עם ג׳ייסון, יד ימינו הצמוד של אבא שלי מזה 30 שנה על לעבור בית וכל החרא הזה.
אז זה בדיוק מה שעשיתי, קמתי לא מרצון מהמיטה, הבטתי החוצה, השמש זורחת והדשא נראה ירוק מתמיד, היום זה הולך לקרות, היום אני יוצאת מהחור הזה
סירקתי את שיערי בעודי מביטה במראה, מבעד לכל הפצעים המגלידים שבנשמתי אני רואה את עצמי, עצמי האמיתית - עם כל מה שעברתי בזמן האחרון אני מחלימה, סוף סוף.
שמתי נעלי בית בזריזות, עטפתי את עצמי בשמיכה דקיקה וירדתי דרך המדרגות לקומת הקרקע העצומה.
״בונז׳ור מיס לנגפורד״ בירכה אותי מיס ז׳ואן, הטבחית הצרפתייה.
לפני 10 שנים בערך היא הגיעה אלינו עם בנה ג׳וליאן לאחר שהם ברחו מהבית, מבעלה האלים.
קיבלנו אותם בברכה, וכאות תודה ג׳וליאן אחרי כמה שנים נשבע אמונים לאבא שלי, הוא עשה בשבילו עבודה שחורה פה ושם וגם נהג לפעמים, הוא נהרג יחד עם ההורים שלי בתאונה.
עכשיו זה רק אני והיא, היא כמו אמא שנייה, האמא שמעולם לא הרגשתי שהיה לי, למרות שהיא הייתה ממש לידי.
״בונז׳ור מאדאם״ חייכתי אליה, וקיבלתי גם חיוך בחזרה שמיד התחלף בפרצוף רציני, ״נו? מה את רוצה לאכול?״ המבטא הכבד שלה קצת הפריע לאנגלית אך הצלחתי להבין, ״פנקייק אוכמניות? בייקון וביצים? סלט?״ אני יודעת בודאות, היא תבוא איתי לבית אליו אני אעבור.
״פנקייק אוכמניות״ חייכתי בממזריות, היא גיחכה ומיהרה לבשל.
שמעתי צעדים מאחוריי והסתובבתי רק בכדי לראות את ג׳ייסון נכנס למטבח בעודו מטפל במעטפות, מסדר וזורק מה שלא צריך.
״מיס לנגפורד״ הוא הרים מבטו וחייך, ״בוקר טוב.״
סובבתי את ראשי חזרה וסימנתי לו לשבת מולי, ״האמת שרציתי לדבר איתך על איזשהו עניין״.
הוא התיישב והניח את המעטפות על השולחן אך הזיז אותן הצידה, לפתע הייתה בפניו מן דאגה, גיחכתי לעצמי, הוא חושב שאני הולכת להגיד לו משהו שעלול להיות סיבה לדאגה.
״אני רוצה שתשלח לי את כל בתי הנופש והבתי עסקים של אבא״ אמרתי בטוחה בעצמי, הו כמעט שכחתי ״בבקשה״.

YOU ARE READING
Pull the trigger // smellslikets
Romance׳ הוא כרך את ידיו מאחורי פניי, מחדיר את אצבעותיו בשיערי. הדבר הטבעי שאמור לקרות עכשיו הוא שנתנשק. הוא קירב את שפתיו לשלי אך למרות שרציתי זאת נואשות, הסטתי את ראשי הצידה אך איחרתי את המועד, הוא כבר היה צמוד לאוזן שלי, לוחש לה ״זה יהיה קל מדי״. ׳ - קי...