גלגלתי עיניים ונשענתי על גב המושב. הטתי ראשי הצידה וחיכיתי, פשוט חיכיתי שיקרה איזשהו משהו.
כמה דקות חלפו להן והיה אפשר לשמוע את חיכוך המנועים, המטוס כולו רעד ובלי ששמתי לב בכלל היינו כבר באוויר.
עצמתי את עיניי אך לא הייתי מסוגלת לישון, מה שעוד יותר הקשה עליי לישון היה קולו של בלייק שדיבר לתוך הסלולרי שלו.
הדחף שלי לשמוע מה הוא אומר נלחם בדחף שלי לישון, כך שהצלחתי לשמוע על מה בלייק דיבר, ״הוא לא יגע בה, תסמוך עליי״ עצמתי את עיניי חזק, מנסה לשכנע אותו ואת עצמי שאני ישנה ולא שומעת מילה מהשיחה, ״למה? כי היא לנגפורד חתיכת אידיוט.״
אחרי המשפט הזה ידעתי טוב מאוד על מי ועל מה הם מדברים - עליי.
הוא דפק עם ידו על השולחן בחוזקה, כולו כועס, אפשר להרגיש את זה, אפילו בלי לשמוע אותו.
״לא אכפת לי!״ הוא צעק, ״תגיד לאיטלקי המחורבן הזה שאם הוא רק יעז לגעת בה אני אשחט אותו ואת כל המחורבנים האחרים שאכפת לו מהם״.
ואז זה קרה, בלי שבכלל הבנתי זה יצא לגמרי בהפתעה, אפצ׳י קטנטן שהסגיר מה מצבי, ערה.
הוא הביט בי בהפתעה, לא הוריד את מבטו ממני, ״אני אחזור אליך עוד מעט מייק.״ בלייק ניתק את הטלפון והסתכל עליי באדישות. ״אל תדאגי״ הוא ריכך את מבטו, אפשר היה לראות בעיניו אפילו מן תסכול או אכזבה, ״אני לא אפגע בך. אף פעם.״
השפלתי את מבטי, וידעתי עמוק בלב כי הגיע הזמן לקבל תשובות, הרמתי מבט ויצרתי קשר עין, עמוק אך לא חושף את הבעת. עדין, אך חד וישיר עם זאת.
״אנחנו מכירים.״ התיישרתי על הכסא והנחתי את ידיי שהחזיקו בכפות אחת של השניה, על ברכיי.
הוא הנהן, ״כן. אנחנו מכירים״.
הטתי ראשי הצידה, ניצוץ מסוקרן מאיר את עיניי, שוטף את הצבע הטורקיזי שלי בברק ילדותי וסקרן מאוד, ״מאיפה?״
הוא נשען אחורה על המשענת, והוריד אותה למטה, כך שהוא כמעט היה במצב של שכיבה, ״ההורים שלנו היו חברים טובים פעם.״
הוא עצם עיניים והבנתי יפה מאוד את הרמז, השיחה נגמרה לרגעים אלו.
״ו?״ המשכתי לתחקר, כאילו לפני שניה הוא לא סיים את השיחה באופן די ברור. ״אני מאוד עייף קייט. נדבר על זה בהזדמנות.״ אמר בלייק בחוסר עניין כשעיניו עצומות.
עצמתי עיניי ונרדמתי מיד, זה הרגיש כמו דקה, כל הטיסה הזו. הרגע בו קמתי היה כשבלייק ניער אותי בעדינות נעימה, ״קייט, הגענו״ פקחתי עיניי והטתי את ראשי לכיוון החלון ממנו היה אפשר לראות מעבר למסלול המטוסים את העיר, את מיאמי.
קמתי מהמושב וסידרתי את קצוות שמלתי. נגעתי בשיער שלי מעט והרגשתי את כל העצבים עולים לי, ״שיט... נהרס לי השיער.״
YOU ARE READING
Pull the trigger // smellslikets
Romansa׳ הוא כרך את ידיו מאחורי פניי, מחדיר את אצבעותיו בשיערי. הדבר הטבעי שאמור לקרות עכשיו הוא שנתנשק. הוא קירב את שפתיו לשלי אך למרות שרציתי זאת נואשות, הסטתי את ראשי הצידה אך איחרתי את המועד, הוא כבר היה צמוד לאוזן שלי, לוחש לה ״זה יהיה קל מדי״. ׳ - קי...
