״עשית נכון קייטלין״ הוא הביט בדף המזורגג והרים מבטו מיד אחרי שחתם בעצמו גם כן על הטופס.
הוא הושיט ידו כדי שאוכל ללחוץ אותה אך מה שעשיתי היה לקום ולנשום עמוק, ״טוב לעשות איתך עסקים בלייק. ניפגש מחר ב7 בבניין של החברה לישיבת צוות״.
לקחתי את הרגליים שלי והסתלקתי משם כמה שיותר מהר.
כאשר באתי לצאת מהמועדון דרך היציאה יד תפסה את כתפי וסובבה אותי אליה, זה היה אלכסנדר הזה.
הרמתי גבה, ״כן?״ שאלתי. הוא חייך בפלרטטנות, ״לאן את הולכת בדיוק לנגפורד?״ גלגלתי עיניים והורדתי את היד שלו ממני, ״הביתה.״
״חבל. אפשר להנות קצת.״
גיחכתי, ״תרד ממני הזוי אחד״.
״דווקא שמעתי שאת ההזויה. יצאת לא מזמן מבית משוגעים לא?״ הוא גיחך גם, גורם לי להרגיש אי נוחות מכיוון שכל מי ששמע את זה הסתכל עליי.
״עשיתי מה שצריך כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי״.
״מה שתגידי״ אמר בזלזול, ״בכל מקרה, רוצה להנות? את יודעת... להרגיש קצת יותר טוב עם עצמך?״ חזר על דבריי.
״לא, היא לא רוצה״ נשמע קול מאחורי אלכסנדר, וזה היה -אלא מי- בלייק בכבודו ובעצמו.
גיחכתי כשהבנתי שהוא חושב שהוא יכול להחליט עליי, ״האמת?״ שילבתי ידיי ולקחתי צעד לכיוון אלכסנדר, ״אני די רוצה.״
בלייק לא היה נראה מרוצה, אולי פניו נראו אדישות, חסרות רגש לחלוטין אך בהחלט הוא לא היה מרוצה ובעיקר לא רגיל לשמוע דברים שנוגדים את מה שהוא רוצה.
״טיודור, כשאתה שיכור, תנסה להתרחק מבחורות שאתה לא בליגה שלהן״ אמר בלייק, טיפה מאיים, טיפה אדיש, אך מעביר מסר מאוד ברור.
״ואת-תפסיקי לעשות שטויות ותפסיקי לנסות למתוח גבולות.״
הוא ירה את זה כמו שיורים באקדח - חד, חלק, נקי ובעיקר כואב. לעזאזל, לא חשבתי על זה עד הסוף. אני נמצאת תחת חסותו.
אלכסנדר התחפף משם שנייה אחרי האיומים הברורים של בלייק ונוצר ביני לבינו קשר עין, קר ודוקר. לא קיטשי וחמוד אלא מבטים מאיימים מצדו ומבטים מאויימים מצדי.
״תיזהרי ממשפחת טיודור, הם נחשים לא קטנים״ גיחכתי לעצמי ואז אמרתי ״ממש כמוך״. הוא התחיל ללכת לכיוון המדרגות. בשלב מסויים עצר וסובב מעט את הראש אחורה, ״את לא באה?״ קראתי את שפתיו מאחר והמוזיקה הייתה רועשת מדי.
הנדתי בראשי ״אני אחזור הביתה״ הוא גיחך, ״אני דווקא די משוכנע ששמעתי אותך אומרת שתעלי חזרה למשרד שלי״.
הרמתי גבה ולא הבנתי, ״מה...? אני לא..-״ הוא קטע אותי במהירות, תפס בידי ומשך אותי אליו, היינו כל כך קרובים, הראשים שלנו היו כל כך קרובים, כמעט ולא היה מרווח בין שנינו, ״אני באמת הייתי ממש משוכנע שאמרת שתעלי חזרה למשרד שלי.״
YOU ARE READING
Pull the trigger // smellslikets
عاطفية׳ הוא כרך את ידיו מאחורי פניי, מחדיר את אצבעותיו בשיערי. הדבר הטבעי שאמור לקרות עכשיו הוא שנתנשק. הוא קירב את שפתיו לשלי אך למרות שרציתי זאת נואשות, הסטתי את ראשי הצידה אך איחרתי את המועד, הוא כבר היה צמוד לאוזן שלי, לוחש לה ״זה יהיה קל מדי״. ׳ - קי...
