Pull the trigger // smellslikets

15

הצמדתי את האקדח לחגורה שלי, הבטתי במראה, בזיפים שצמחו במהירות. לעזאזל, אני חייב להתגלח.
יצאתי מהסוויטה שמאחוריי נמצאים ג׳ייקוב וג׳ק, ירדנו במעלית לחניון ושם כבר יכולנו לראות את כל הצוות שלנו: ג׳יין, אלכס, ג׳ייקוב וג׳ק שהיו איתי, ג׳יימי ועוד 3 בחורים מלוכסנים, הבחורים של ג׳יין.
וגם רוז הייתה פה, למרות שהיא לא מסתדרת עם קייטלין, אפילו לא קצת. קייט שונאת אותה ואני די בטוח שזה הדדי.

מאחוריהם היה אפשר לראות בקלות ואן לבן. זה הרכב שלנו להיום. בלי לדבר, בלי להוציא מילה נכנסתי למושב שליד הנהג, כמובן שזה היה ג׳יימי.
אחריי נכנסו כולם. התחלנו לנסוע.

ג׳יין סידרה במחסנית כדורים חדשים, לא הסתובבתי אליה, ״את לא יוצאת לשם.״

היא הרימה גבה, ״אני יוצאת לשם ואני הולכת להציל את קייט״ היא אמרה בלי שמץ של היסוס.

״את לא מבינה ג׳יין,״ הסתובבתי אליה הפעם והבטתי לתוך עיניה, ״את לא יוצאת לשם.״

״למה?״ היא שילבה את ידיה, ״את נשארת פה עם אלכס וג׳יימי ואתם הולכים לגבות אותנו דרך המצלמות אבטחה.

הכנסתי לתוך אוזני את האוזניה ובכך הזכרתי לכולם לטחוב את האוזניה לאוזנם, ״זה לא פייר.״ היא אמרה, כאילו היא ילדה קטנה.

״לא פייר?! אני אגיד לך מה לא פייר.״ התעצבנתי, הרגשתי כאילו שטן משתלט עליי, כאילו אבא שלי משתלט עליי, ״זה לא פייר שקייט, שרק מנסה להתרחק מהעולם הזה מתקרבת אליו בכל צעד לאחור שהיא עושה. זה לא פייר.״

נשמתי עמוק אך רק זעמתי יותר, ״זה לא פייר שהיא כרגע שם, ומשפחת טוריו הבני זונות מזיינים לה שם תשכל.״

אחרי שנבחתי עליה שם כולם שתקו לאורך כל הנסיעה, עברנו לצד השני של העיר וזו לא הייתה נסיעה קצרה בכלל.

העפתי מבט לאחור, כל כוח המשימה והנהנתי אליהם, שלפתי את האקדח ופתחתי את הדלת, כך גם כולם אחריי.

זה גורד שחקים, מלון אני מניח לפי השילוט הענק על הבניין Torio. לפי מה שאומרים הוא אמור להיפתח רק עוד חודשיים.

נכנסנו דרך כניסה אחורית. עברנו מסדרונות מפותלים של המחסנים ומטבחים רבים. מנקות רבות בעלות מראה מקסיקני נצמדו מיד עם הגב לקיר ונתנו לנו לעבור.

כשהתכוונו לעבור עוד מסדרון, לפנות שמאלה שמענו צעקה חלושה, גניחת כאב נשית, הסתובבתי כדי לראות יד מלופפת סביב צווארה של רוז ואקדח מוצמד לרקתה, מי שעמד מאחוריה הוא לא אחר מאשר ליאו רודריגז.

״עכשיו גם אתה אחד מהכלבלבונים של לייזה טוריו?״ הטתי ראשי. והבטתי היישר לתוך עיניה המבוהלות של רוז.

״קטלינה לואיס בתחת שלי. זו קייטלין לנגפורד. השווי שלה בשוק היום יותר גבוה מכל נכס״ הוא גיחך ורק אז הבנתי, ״אתה לא האמנת לי מהשנייה הראשונה״ נשכתי את השפתיים והתחלתי להרגיש כמו מטומטם רציני, ״את הלכת וזימרת ללייזה על קייט. נכון?!״ צעקתי והוא המשיך לצחוק.

התקדמתי, כולי זועם וסוער ואז האקדח השמיע את הקול המתכתי שלו והצמיד עוד יותר את האקדח לרקה של רוז. ״עוד צעד אחד ואני מחורר לה את הגולגולת״.

ואז נשמעה יריה, בום חזק שאני כבר רגיל אליו. היא לא דיממה, אפילו לא נפלה, היה אפשר לשמוע עדיין את הנשימות שלה מהדהדות במסדרון הזה אבל זה קרה רק בגלל שליאו נפל לרצפה, ומאחוריו התגלה בחור, הוא נראה כמו אחד משלהם, הוא לבש חליפה של עובד המלון אך ירה באחד משלהם. רגע, מה?

״ריינולדס, נחמד להיפגש איתך סוף סוף פנים מול פנים״ הוא הוריד את האקדח וחייך חיוך ממזרי, ״לוגן ג׳יימס.״

קייטלין:
הדמעות לא מפסיקות לרדת במורד הלחי.
אני לא מאמינה, אני לא חושבת שהמוח שלי מסוגל להבין, ההורים שלי בחיים? הוא משקר. זה לא הגיוני. אני ראיתי במה עיניי את הגופות שלהם, את הקברים שלהם, אני בעצמי ספדתי להם. הוא צריך לחזור הבחור הזה. אני רוצה שהוא יספר לי הכל.

הדלת נפתחה ולחדר נכנס, טוב אני בטח הוזה. בלייק. ומאחוריו הרבה פנים מוכרות, אבל האחד שבאמת רציתי לראות כל היממה הזו זה את הבחור ההוא.

״בלייק״ שפתיי רעדו, הרגשתי את כל הפנים שלי דביקות מרוב דמעות, הוא הביט בי לשנייה, כולו המום ורק אז הוא שחרר אותי מהאזיק.

הוא חיבק אותי חזק, ״הכל בסדר קייט...״ הוא ליטף את ראשי וכל מה שרציתי היה להתרחק. בגללו אני כאן, בגללו עברתי את כל מה שעברתי. אני שונאת אותו.

״אתה הבטחת שתספר לי״ אמרתי רגע אחרי שבלייק השתחרר ממני, הוא קימט את מצחו בחוסר הבנה עד שקלט שאני בכלל לא מביטה בו אלא בבחור שמאחוריו. ״בואי קודם נוציא אותך מפה קייטלין.״

הנהנתי. בדיוק כשבלייק התכוון להרים אותי הבחור הקדים אותו והרים אותי בעצמו. כרכתי יד אחת מסביב לצווארו כתמיכה.

לא הבטתי בו כאשר הבחור חצה על פני בלייק אבל המבט שהוא נעץ בי, יכולתי לדעת בדיוק מה הוא מרגיש, את ההלם שבו.

הוא לקח אותי דרך מסדרון שומם ושקט, נשמעו רק צעדינו וזה היה די מפחיד. עד שפתאום המעלית נפתחה ויצאו כמה בחורים שכוונו אלינו את אקדחיהם.

״מארק?״ שאל אחד מהם בתהייה והביט בבחור שמחזיק אותי, וגם בלייק, הביט בו בתהיה, ״לא קוראים לך לוגן?״ שאל בלייק ואז מארק גיחך במבוכה, ״כן... בקשר לזה, בלייק, תוציא את הכרטיס מהכיס האחורי שלי״ וכך היה, בלייק היה בהלם, ״לוגן ג׳יימס, סוכן cia?!״ צעק בלייק. הוא כועס.

אותו בחור הניד בראשו ומבטו נהיה נחוש יותר, ״תחזיר את קייטלין לנגפורד אלינו ולא נטבח בכם.״

בתמונה: לוגן ג׳יימס.
סוף סוף חזרתי מהטיול!!!! מחר אמשיך לכתוב עוד פרקים.