Pull the trigger // smellslikets

8

הסוויטה מחולקת לשלושה חדרים; שני חדרים עם מיטה זוגית וטלוויזית פלסמה, יש חלון ענקי עם נוף מדהים לים בכל חדר, לכל חדר יש שירותים ומקלחת צמודים, בין שני החדרים יש סלון קטן ומטבחון.

את האמת? בין הסוויטות היותר יפות שראיתי.

אחרי שהתקלחתי, ניקיתי מעצמי את כל מה שעובר עליי בזמן האחרון לבשתי ג׳ינס בויפרינד שחור ומשופשף וחולצה שחורה עם הדפס של Pink Floyd עליה. הכנסתי את החולצה בתוך הג׳ינס וסידרתי ככה שזה יראה יפה.

שמתי מעל ג׳קט ג׳ינס שחור לגמרי שגדול עליי בכמה מידות, נעלתי נעלי ואנס שחורות.

הבטתי בעצמי דרך המראה, אני לא דומה אפילו לא קצת לקייטלין לנגפורד, לפחות לא בצורת לבוש.

״את נראית טוב״ נבהלתי כאשר שמעתי את קולו. מוזר שלא ראיתי אותך בא דרך המראה, כנראה שהייתי עסוקה מדי בלהביט בעצמי.

״תודה״ הסתובבתי אליו, הוא היה לבוש בחולצה פשוטה בצבע שחור וג׳ינס קרעים בצבע שחור דהוי.

״אז...״ שילבתי ידיי, ״מה התחנה הראשונה שלנו במיאמי?״ חייכתי חיוך מלא במרץ, רוצה כבר לסיים פה.

״יש פה איזה מועדון שמנהלים אותו בשמי. אני רק רוצה לקחת את הכסף שלי ונלך משם.״

הנהנתי, ״אני רעבה״ שילבתי ידיי הוא הסתובב והתחיל ללכת ממני, ״פיצה נשמע טוב?״ חיוך גדול נמרח על פניי, ״נשמע מעולה״.

הלכתי אחריו, יצאנו מהסוויטה ובחוץ כבר חיכו לנו 8 שומרים, כולם היו גברים חוץ מאחת, שיערה אסוף לזנב סוס הדוק, עיניה כחולות וקרות וצלקת מרשימה מתארכת ממעל לגבתה עד לאמצע הלחי. היא נראית כאילו עברה הרבה בחייה. היא בערך 1.65.

״אדוני״ אמרו כולם פה אחד. עברנו אותם, כשהגענו למעלית בלייק הכניס לתוך הכיס הקדמי שלו את הכרטיס.

שילבתי ידיי, ״אנחנו נראים כמו אנשים רגילים״.

״יש בזה סוג של יתרון״ הוא אמר, לא מסתכל עליי.

״וגם חיסרון״ הוספתי והוא הנהן, מנסה להבין לאן אני הולכת עם האמירות שלי אך אני רק מביטה קדימה, כשהמעלית נפתחת.

נכנסנו והבטנו שנינו קדימה, בלי ליצור קשר עין, הוא נאנח. ״כשאנחנו מגיעים למועדון הזה אני לא רוצה שאף אחד ידע שאת קייטלין לנגפורד״.

הרמתי גבה והסטתי מבטי אליו, ״למה שתרצה דבר כזה?״

״האנשים במועדון.״

״נו?!״ שאלתי, חסרת סבלנות.

״כמו שאמרתי, מיאמי לא מחבבים את משפחת לנגפורד.״

גלגלתי עיניים, ״נו באמת״ יישרתי מבט כשהמעלית נפתחה, ישר יצאתי והוא תפס במפרק ידי, עוצר אותי מלעקוף אותו, ״זו הסיבה הכי מפגרת ששמעתי בחיים שלי״ אמרתי בישירות.

״קייט, אל תעצבני אותי.״

הוא הניח ידו על הגב התחתון שלי והאיץ בי לצאת.

לפתע נכנס ללובי בחור בעל מראה ספרדי, הוא לבש חליפה כחולה כהה, מתחת לחליפה לבש מכופתרת לבנה ופפיון קטן ושחור רק כדי להוסיף.

מאחוריו עמדו שני גברים נוספים, לבושים בחליפות שחורות ואוזניה טחובה לאוזניהם, על פי איך שהוא נראה הוא מהעולם שלנו. על פי איך שבלייק הסתכל עליו הוא מהעולם של בלייק, העולם הספציפי של בלייק.

הבחורה הבלונדינית שעובדת בדלפק חייכה לכיוונו חיוך פלרטטני, אוי לי, רק לא עוד אחד כזה.

הוא פזל לשניה לכיווננו ותוך שניות כבר עמד מולנו, מחייך חיוך מזויף לבלייק שנשאר אדיש, ״ריינולדס״ אמר הבחור. גובהו שואף ל1.87, הוא שרירי ומחוטב, נראה מאוד טוב.

״ליאו רודריגז״ אמר בלייק במרירות שאפילו אני יכולתי לחוש בה. הבחור שמסתבר ששמו הוא ליאו הסיט מבטו לכיווני ונשך את שפתיו, ״ומי זו המלאכית הקטנה הזאתי לידך?״

היה לו מבטא ספרדי מבולל במבטא אמריקאי שכנראה עבד עליו שנים.

״קייט...-״ באתי להגיד את השם שלי אך מיד נקטעתי על ידי בלייק.

״קטלינה לואיס״. הוא הביט היישר אל תוך עיניו, ״היא עושה בשבילי כל מני עבודות, פה ושם.״

״אה״ ליאו המהם והחזיר מבטו אל בלייק, ״שמעתי שהשתלטת על הלנגפורדס. יפה.״ לא נשמע בקולו של ליאו אפילו לא טיפה של נחמדות, הוא מתגרה בבלייק ומכמה שהספקתי להכיר את בלייק עד עכשיו - הוא לא אוהב שמתגרים בו.

״משהו כזה.״

״הכלבה הלנגפורדית קיבלה מה את מה שמגיע לה, הא?״ גיחך ליאו. הרגשתי את העצבים בי מתחזקים, הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, הרגשתי שאני חייבת לפוצץ לו את הצורה, אך ההיגיון השתלט עליי. בטח יש לו אקדח, בטח לשומרים שלו יש אקדח. לאט לאט נרגעתי.

״הכלבה הלנגפורדית היא לא עניינך רודריגז, אז זדיין לי מהפרצוף.״ בלייק לא היה נשמע נלהב, הוא לא מהאלו שאוהבים לריב עם אנשים כמו ליאו, הוא משעמם מדי לטעמו של בלייק.

ליאו צחק, למרות ששום דבר לא היה הומוריסטי במה שאמר. הוא הביט בי, מנסה לקלוט אותי. ״אני מקווה שאת מבינה לאן את נכנסת קטלינה, הבן אדם הזה עוד יכניס אותך לכלא.״

ניסיתי להישאר אדישה ככל שאפשר אך בתוך תוכי לקחתי את מה שליאו אמר ברצינות, בלייק אמר בעצמו שהוא צריך אותי לכל מני דברים ׳פה ושם׳.
זה לא נראה טוב. וזה גם לא נשמע טוב. לא נראה טוב בכלל. זה לא נשמע טוב בכלל.

גם בלייק לא אמר שום דבר, הוא לא הראה את זה אבל הוא שידר את זה עם מבטו, הוא מוטרד. לעזאזל עם הבלייק הזה, הוא הולך לסבך אותי עמוק בתוך כל החרא הזה שלו.

ליאו חלף על פנינו ונכנס למעלית, ממש לפני שדלת המעלית נסגרה הוא חייך אלינו בזדון.

״בלייק...-״ אמרתי וניסיתי להמשיך את המשפט, ״לא עכשיו קייט״ בלייק השתיק אותי. ״בואי נאסוף את מה שצריך ונחזור למלון״.
בתמונה: ליאו
פרק קצר, אבל מבטיחה לכם שפרק הבא יקרו דברים 😉