Pull the trigger // smellslikets

18

ישר על הבוקר נסענו לשדה, על בטן ריקה ובגדים מאתמול. כל הבגדים שלי ואני מניחה שגם של בלייק נשארו מאחורה, במלון.

בלייק לא יודע שבמקום לעלות איתו על טיסה חזרה ללוס אנג׳לס אני הולכת לעלות עם לוגן לטיסה לאיטליה. אני לא חושבת שהוא הולך לאהוב את הרעיון.

ירדנו בשדה והלכנו ישר לכיוון הצ׳ק אין, בעודנו עומדים מחוץ לתור לא יכולתי שלא להבחין במבטים המפחידים עד מוות שבלייק שולח ללוגן, ולוגן מחזיר לו אותם רק בצורה רגועה יותר.

״קייטלין, התור לאיטליה נמצא ממש שם״ אמר לוגן, מבלי להביט בי בכלל. ואז זה קרה, המבט המאיים של בלייק עבר מלוגן אליי, ״מה?״

״בקשר לזה....״ נשכתי את השפתיים ואז הרמתי אליו את המבט שלי, ״אני טסה לאיטליה, עם לוגן. למצוא את אמא שלי.״ הוא נשם עמוק אך זה לא מנע מהכעס שלו כלפיי וכלפי לוגן להתגבר, ״הוא לוקח אותך לקבר שלך קייט! אל תהיי כזו עיוורת!״ הוא צעק. מבטים רבים הופנו אלינו ושתקתי למשך כמה שניות עד שכולם חזרו לעיסוקיהם.

״הוא לא בלייק. אתה יכול להפסיק להיות כזה פרנואיד? בלה לא תפגע בי.״

״מאיפה את יודעת את זה?״

״ריינולדס, אולי כדאי שפעם אחת, רק פעם אחת תתן לה לעשות מה שהיא באמת רוצה?״ אמר לוגן ושילב ידיים.

בלייק היה נראה כאילו הוא הולך לתלוש את הראש של לוגן מהצוואר. לוגן חייב לשתוק לפעמים.

״אני אהרוג אותך חתיכת בן של זונה...-״ הוא התכוון להתקרב אל לוגן וכנראה, -אני די מאמינה לו- להרוג אותו אבל נעמדתי באמצע ומנעתי ממנו, הוא הביט לי בעיניים, מתחנן ממני במבטו לזוז לו מדרכו.

״בלייק, אני בת 21. אני לא צריכה שתשמור עליי ובטח שלא תחליט עליי״ שילבתי את ידיי והייתי החלטית מאוד, לפחות כך הקרנתי כלפי חוץ.

״מה שתגידי״ הוא גלגל עיניים, ״אני בא איתך״, צחקתי. למה הוא פשוט לא מרפה? ״אממ״ המהמתי בציניות, ״לא.״

״קייט, תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה. תאמיני לי שהדבר האחרון שאת צריכה זה להיות עם הנחש הזה לבד״ נאנחתי בייאוש, ״הדבר האחרון שאני צריכה זה להיות עם נחש כמוך לבד.״ הסתובבתי אל עבר לוגן שהיה נראה מרוצה, הטתי את הראש הצידה בעצבים כדי שלא יראה כל כך מרוצה, ״בוא לוגן, יש לנו טיסה לעלות עליה.״

התחלנו ללכת, אני ולוגן לצד השני של אולם הצ׳ק אין, מרגישה בתוך עצמי מן תחושת חרטה כזו. אולי לא הייתי צריכה לדבר אליו?

בטח שהייתי צריכה. הוא התייחס אליי כמו אל ילדה קטנה. כאילו אני שלו. אני לא.

האולם של הצ׳ק אין יחסית קטן, אין הרבה טסים, זה מוזר.

תוך פחות משעתיים כבר עברנו את הצ׳ק אין, דיוטי פרי וכו. הדרכון שלי לא עליי לכן אני לא יכולה לעשות ביקורת גבולות אבל למזלי ללוגן יש חברים פה ושם ככה שעברתי בלי בעיות. לא דיברנו הרבה, שיחות שטחיות בלבד.

משהו אחד קטן עקצץ לי בעורף כל הזמן הזה, כשלוגו סיפר לי על ההורים שלי הוא גם הזכיר את זה שהוא איים על חיי. למה הוא התכוון? מתי לעזאזל הוא הספיק? והאם זה אומר שבכל זאת בלייק צדק, ולא מומלץ בחום לסמוך על לוגן?

חיכינו יחד למטוס בשער, וחשבתי לעצמי שזו יכולה להיות הזדמנות טובה לדבר איתו על זה.

״לוגן״ אמרתי בצורה די מפתיעה, לוגן הרים מבטו ממגזין שקרא, ״קייטלין״ הוא חייך חיוך שטותי, ״אני צריכה לשאול אותך משהו.״

הוא הרצין פניו והרים גבה, ״לכי על זה.״ הוא הביט בי בפקפוק, לא מצליח לקרוא את הבעתי.

״אמרת שאיימת עליי כדי להשתיק את אבא שלי״ הוא הנהן, סוג של מבין לאן אני חותרת, ״אל תמשיכי. אני יודע מה את רוצה לשאול.״

הרמתי גבה, חיכיתי לתשובה שלי. אני צריכה לדעת אם אני מסוגלת לסמוך עליו.

״את כנראה לא זוכרת את זה, דאגתי שתשכחי״ החום בראש עלה, למה לעזאזל הוא מתכוון? ״מה?!״

״לפני כמה שנים, בגיל ההתגברות, נסעת לאיזו מסיבה, לא רחוק מהבית נופש שלכם בשיקגו.״

נשכתי את שפתיי התחתונות. אני יודעת על מה הוא מדבר. מסיבה שחיכיתי לגיל 16 כדי ללכת אליה. משום מה, אני לא זוכרת אותה, הנחתי שזה כי שתיתי ללא הכרה אבל ככל הנראה, הוא השכיח אותה ממני!

״הבנתי שאני חייב להשיג איזשהו יתרון על יאן, על אבא שלך, אז הלכתי לשם. לא ידעתי אז איך את נראית ככה שלקח לי קצת זמן למצוא אותך ו...-״ לוגן עצר את עצמו, הוא נשם עמוק והמשיך, כאילו הוא מסתיר ממני משהו, ״בקיצור...-״ הוא נאנח, ״בסופו של דבר מצאתי אותך. לקחתי אותך למקום מבודד והיית שיכורה ברמות ו...-״ כשהפסיק לדבר גיחך, הוא מסתיר עוד משהו,  ״התקשרתי לאבא שלך, שיחת וידאו מחסום. הוא הסכים לכל התנאים שלי ואז פשוט שמתי לך סם שהשכיח ממך את כל הערב ההוא.״

פערתי את פי ולא ידעתי בדיוק מה לומר אחרי מה שהוא סיפר לי. אני יכולה לבטוח בו בכל זאת?

אולי בלייק הוא חתיכת גוש חרא אבל יכול להיות שהוא צדק?

״אני יכולה לבטוח בך?״ שאלתי בישירות.

״את חייבת לבטוח בי״ הוא ענה בשיא הרצינות.

״אני האפשרות היחידה שלך להגיע לאבא שלך.״

נשמתי עמוק, הוא צודק.

״אתה מסתיר משהו.״

״סיפרתי לך הכל״ הוא ענה בצורה לא ממש אמינה, הוא גם יודע את זה. הוא מנסה להוריד אותי מזה.

״תספר.״

״אכפת לך שנדבר על זה כשנגיע לאיטליה?״ הוא פזל לכל המאות אנשים שיושבים איתנו בשער:

״לא.״

״אז נדבר על זה כשנגיע לאיטליה״.