קבלתי שיחה בשעה ארבע אחר- הצהריים.
השם ״רעות״ הופיע בצג ועניתי.
״היי אם מה קורה? רון ואני חשבנו להוציא אותך קצת מהבית אחרי כל מה שעברת.. אנחנו ניפגש עם החברים של רון. אני לא מוכנה לקבל סירוב, בשעה שמונה תהיי מוכנה, נאסוף אותך.״
״רעות אני לא יודעת, אני עייפה ואין לי חשק, חוץ מזה אין לי מה ללבוש...״ עניתי.
״אמרתי לך שאני לא מוכנה לקבל סירוב, ובקשר לבגדים תלבשי את השמלה שלבשת ביום הולדת שלי, השחורה נטולת השרוולים.״ ענתה בעקשנות.
באמת עברתי הרבה בזמן האחרון, חשבתי לעצמי, אולי כדאי שאלך, אני אמצא לי מה ללבוש, וגם לא יזיק לי להיפגש עם אנשים חדשים.
״טוב אבל תבטיחי לי שאם ישעמם לי וארצה ללכת, תחזירי אותי הביתה.״
אוקיי, אני מבטיחה.״ ענתה רעות. ״אבל בשמונה תהיי בחוץ!״
״אוקיי, נדבר.״ עניתי וניתקתי את השיחה.
שכבתי במיטה וחשבתי לעצמי איך אני אעביר את הערב הזה בחברת אנשים שהם לא רק אני עם עצמי, ללא דמעות.
קמתי מהמיטה וניגשתי לארון.
*
אז, לא ידעתי עד כמה השיחה הזו תשנה לי את החיים.
(הערת הכותבת: אם- שם חיבה לאמילי)
YOU ARE READING
לנצח את הכל
Romanceלפעמים, אנחנו צריכים את הנפילות האלה, כדי שנדע עד כמה אנחנו חזקים. עברתי הכל. איבדתי את הכל. לא נשאר לי כלום. לא היה לי שום דבר להאחז בו. הרגשתי שאני טובעת בים שאין לו סוף. איך אפשר לפתוח דף ולהמשיך קדימה בלי לעצור...? נלחמתי ונלחמתי , עד שנחלשתי...
