לנצח את הכל

פרק 14

נקודת מבט אמילי:
התעוררתי הבוקר במיטה ריקה ובלי נפש חיה בחדר.
התמתחתי והלכתי למקלחת כדי לעשות את אירגוני הבוקר שלי.
״אמילי אהובתי!! קומי הולכים לים!״ שמעתי צעקה בעודי מתלקחת.
״טוב!״ צעקתי בחזרה.

הלכתי לארון והוצאתי ממנו את הבגד ים השחור שלי, הבגד ים האהוב עליי. אני אוהבת את איך שהוא מונח לי על הגוף ומבליט אותו בצורה יפה. וגם לקחתי שמלה לבנה קצרה. לקחתי את המפתחות של הרכב וירדתי ללמטה.
״רון רון תכין לי גם אספרסו.״ ביקשתי מרון שעומד ליד מכונת הקפה ומכין לעצמו אספרסו. ״טוב.״ אמר. הוא לבוש במכנס צהוב וחולצה לבנה. בדיוק תום נכנס בדלת יחד עם תומר, נועה ורעות.
״קחי.״ אמר רון והגיש לי את כוס האספרסו. מלמלתי תודה בשקט.
לא הסתכלת על אף אחד, כי לא רציתי לדבר עם אף אחד ופשוט קמתי מהכיסא עם האספרסו שלי, יצאתי לבחוץ ושמתי את רגליי בתוך המים הנעימים שבבריכה.

״בוקר טוב.״ קול מוכר נשמע מאחורי ולא הסתובבתי כי ידעתי מי זה אותו אדם. ״בוקר טוב. אל תחפרי לי ארגנתי את כל הדברים שאני צריכה.״ אמרתי לרעות בעודה מתיישבת לידי, מניחה את רגליה בבריכה כמוני. ״אני לא דואגת. אני בטוחה שארגנת הכל.״ אמרה בחיוך. ״את יכולה להסביר לי מה קרה אתמול, שפשוט שתית ככה?״ שאלה. ״הוא פשוט התעלם ממני אחרי הנשיקה. אני יודעת שזה נשמע פתטי אבל זה הפריע לי ואני לא יודעת למה.. ונמאס לי מההרגשה הזאת. שאולי אני מרגישה אליו משהו אבל אתמול חשבתי שזה הדדי. והבועה התנפצה לי בפנים.״ השבתי בעצב.
״אל תתלהבי יותר מידי, אני מרגישה אליו משהו אבל זה לא בטוח אהבה.״ הוספתי ברצינות. אני יודעת שהיא רוצה שאני ותום נהיה זוג אבל אני לא רוצה להשלות אותה. או יותר נכון להשלות את עצמי שהוא מרגיש כלפי משהו. הרי זה ידוע, יש בי פאקים והרבה. לא כל אדם מסוגל להתמודד איתם, או לחשוב בכלל על להיות עם אדם דפוק.
״טוב. אם זה מה שאת חושבת.. אפשר לבדוק את המצב ולראות אם הוא לא מרגיש כלפייך משהו, למרות שאני בטוחה שהוא כן.״ אמרה. ״חוץ מזה, אין לך מה להפסיד אם תנסי.״ הוסיפה.

מצד אחד, היא צודקת. אני אוכל לדעת אם הוא מרגיש כלפיי מה שאני חושבת שאני מרגישה כלפיו, זה יכול להיות אהבה, תשוקה, כימיה, אני עוד לא יודעת אבל אוכל לגלות. מצד שני, אני לא רוצה להיפגע כשאדע שזה לא הדדי, שהוא לא מרגיש כמוני או אפילו דומה למה שאני מרגישה. אבל איך אומרים, עדיף לקחת את הסיכון של הניסיון, מאשר להתאכזב שלא ניסית אפילו. ״אוקיי, אבל איך אוכל לגלות״ שאלתי, הרמתי את עיניי מהמים והבטתי בפניה. ״אני לא יודעת כרגע, אבל כשתהיה לי תוכנית אני אגיד לך כבר איך לפעול. אל תדאגי, תסמכי עליי.״ אמרה וחייכה חיוך גדול. וחייכתי אליה בחזרה.

נכנסתי לרכבי והתנעתי אותו. לאחר כמה שניות דלת הנוסע נפתחה ועלה לאוטו האדם שאותו לא רציתי לראות או לדבר איתו.
״בוקר טוב.״ אמר וקרץ לי. ״מה אתה עושה באוטו שלי?״ שאלתי והתעלמתי ממה שאמר. ״מה אני יכול לעשות פה?״ שאל בהתחכמות.
״אני נוסע איתך לים.״ הוסיף לפני שהגבתי. ״למה איתי? תיסע עם רון ורעות.״ אמרתי קצת מעוצבנת. למה דווקא איתי הוא רוצה לנסוע? יש עוד מקום באוטו של רון. ״כי צפוף שם. וחוץ מזה אני רוצה לנסוע איתך.״ אמר בחיוך קטן אך ברצינות. ״בוקר.״ מילמלתי. הגברתי את המוזיקה כדי להימנע מכל שיחה שהיא.