לנצח את הכל

פרק 2

הסתכלתי על הארון בחוסר מעש, וחשבתי על השמלה השחורה שרעות הציעה לי ללבוש. השמלה תלויה על הקולב,
לקחתי אותה ונכנסתי למקלחת.
אחרי שהתלבשתי הסתכלתי על עצמי במראה- ״אני נראית חיוורת״ אמרתי לעצמי בקול רם.
פתחתי את מגירת האיפור והתאפרתי. הרגשתי חולה, פיזית ונפשית חולה.
ראיתי את נעלי העקב הכסופות שלי שהיו ליד הדלת ונעלתי אותן.
לקחתי את הטלפון כדי לראות מה השעה והשעה היתה שבע וחצי.

התקשרתי לרעות כדי לבדוק שהיא לא נרדמה, יש לה מנהג קבוע להרדם ואז להבריז לי. בכל פעם שאנחנו קובעות, היא אומרת שהיא צריכה את שנת היופי שלה, נרדמת ואז איכשהו תמיד יוצא מצב שהיא לא עונה ומבריזה לי, וקמה רק כשאני באה אליה הביתה להעיר אותה. אבל היום בגלל שהיא זאת שהציעה שנצא, תיארתי לעצמי שהיא ערה, ושהיא כבר עכשיו מתארגנת, כדי לא לדפוק את הכל.
בצלצול השלישי היא ענתה, ״ היי, את מוכנה?״ שאלה רעות.
״היי״ עניתי, ״ אני מוכנה איפה את?״
״עכשיו עליתי לאוטו של רון, תצאי עוד חמש דקות.״
״אוקיי, אני לוקחת את התיק ויוצאת.״ והתנתקה השיחה.

לקחתי את התיק הכסוף שלי שהיה על השידה ויצאתי מהחדר לכיוון הסלון, המקום הקבוע של אבא שלי. שם הוא יושב, אוכל וישן בדרך כלל מאז שאני זוכרת אותו.
״היי, אבא מה קורה? אני יוצאת היום עם רון ורעות, אני אחזור מאוחר, לקחתי מפתח.״
״היי, בובה, הכל בסדר, תשמרי על עצמך ואל תשכחי להנות.״ הוא אמר לי בחיוך.
התקרבתי לספה ונישקתי אותו, חייכתי ואמרתי ״תודה, ביי אבא.״
יצאתי החוצה והאוויר היה קריר ויבש, ׳הייתי צריכה לקחת סוודר׳, חשבתי לעצמי.
פתאום ראיתי את פנסי הרכב של רון. רעות פתחה את החלון וצעקה ״אם, את נראית מושלם!״ השמלה היתה ממש קצרה וחשופה, הרגשתי לא כל כך בנוח.
צחקתי לשמע הצעקה שלה ועליתי לאוטו.
״אמילי את באמת נראית טוב. תהני הלילה״ אמר רון.
״תודה״ השבתי.
רון הוא כמו אחי הגדול הוא יוצא עם רעות כמעט שנה וחצי, אבל לפני שהם הפכו לזוג, הוא היה ידיד טוב שלי והוא תמיד שמר עליי בבית ספר מפני בחורים שהציקו לי, והוא עדיין שומר. 

״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי והסתכלתי עליהם מבעד למראה הקדמית.
״הפתעה״ ענתה רעות וחייכה את החיוך הערמומי שלה, אני יודעת שהיא מתכננת משהו ואני עוד מעט אגלה.
נשענתי על זגוגית החלון ולקחתי את האוזניות שלי מהתיק ושמעתי שירים, וחשבתי למה החיים שלי כאלה? למה אני לא יכולה לחיות חיים רגילים ושלמים, כמו שיש לכולם ולא שבורים כמו שלי...
המחשבות שלי נקטעו כאשר הבטתי דרך החלון וראיתי את המסעדה האהובה עליי ועל רעות.
״הגענו״ אמרה רעות באושר ויצאה מהמכונית.
נכנסתי למסעדה וסידרתי לעצמי את השמלה, כדי שלא תעלה למעלה, היא גם ככה קצרה. הסתכלתי על רעות וחייכתי, היא חייכה אליי בחזרה ואמרה לי ״תסתובבי.״ לא הבנתי מה היא רוצה.
הסתובבתי ופגשתי עיניים ירוקות, העיניים הכי יפות שראיתי בחיים שלי, מרוב שהן היו כל כך מהפנטות, הרגשתי שאני יכולה ללכת בהן לאיבוד.