לנצח את הכל

פרק 28

נקודת מבט תום:
אני לא מאמין שהיא הגיעה לפה דווקא עכשיו. איך היא ידעה על היום הולדת? הלכתי לכיוונו של רון אשר יושב על הבר לצידה של רעות.
״אתה ראית את מה שאני ראיתי עכשיו?״ שאלתי בשיניים חשוקות.
״מה קרה?״
״עדי הגיעה עכשיו. ואין לי שמץ של מושג מי הבן זונה שאמר לה על המסיבה.״ עצבי החלו לבעבע בדמי.
״ראיתי את רוי לפני כן מדבר עם אמילי אתה חושב שזה הוא?״ שאלה רעות בתהייה.
״יכול להיות. אבל מה שכן אני בטוח שזה לא הייתי אני זה שהזמין אותה.״ אמר והביט לכיוונה.
רק חסר לי שהיא תדבר עם אמילי ותנסה לפגוע בה.
הסתובבתי והבטתי בבחורה שלי שמסתכלת עליי עם עינייה החומות בבלבול ואי הבנה. כנראה שמה לב להבעת פניי הכעוסה.

נקודת מבט אמילי:
לפתע אני רואה את עיניו של תום רושפות לכיוון בחורה. היא נראית לי מוכרת אך איני מצליחה להיזכר מאיפה אני מכירה אותה. אך לפתע אני נזכרת, זאת עדי.
המצב הזה מרתיח אותי כי אני יודעת כמה שהיא פגעה בו לפי סיפורים קטועים ששמעתי מתום ומרון וקשה לי לדעת שהבחורה הזאת שנמצאת פה בחלל החדר פגעה בלב הטוב שלו. של הבחור עם העיניים הירוקות הכי יפות בעולם.
זה גורם לי לחשוב על זה שהוא באמת שינה אותי, מהקצה לקצה. לעולם לא חשבתי שאוכל להפגין אהבה בצורה כזאת. מעולם בחיי לא אמרתי לאדם כלשהוא שאני אוהבת אותו וזה הישג מבחינתי. כנראה שתמיד יש פעם ראשונה בכל דבר, רק צריך לחכות לזמן המתאים שבו הוא צריך להופיע.
לפתע הוא מחיש את צעדיו לכיוונה ולוחש לה משהו באוזן והיא מגלגלת את עיניה מול עיניו הכועסות ולפתע מפנה את מבטה לכיווני.
היא אומרת לו משהו שגורם לו לכעוס יותר ורון מתקדם לעברם ומושך את עדי החוצה. התקרבתי לתום וליטפתי את פניו והוא החל להתרכך. ״מאמי אני בסדר אל תדאגי״ אמר בלחישה ונשק קלות לשפתיי.
״זאת עדי?״ שאלתי ברוגע.
״כן, אבל זה לא חשוב רון לקח אותה הביתה. עכשיו אנחנו יכולים להמשיך להנות מהמסיבה שלך נסיכה שלי.״
״אבל מי הזמין אותה לפה מלכתחילה?״ שאלתי בחוסר הבנה.
״אני לא יודע.״ אמר והסיט את הפוני מעיניי. ״בואי נרקוד ונשכח מזה.״
הוא משך בידי והוביל אותנו לרחבה וכך סיימנו את הערב, שמחים מזיעים ומאושרים.
אני מרגישה את שרירי בוערים מרוב ריקודים וחולצת את נעליי ומתיישבת על המיטה וחושב למה תום שינה את מבטו כאשר ראה את אותה בחורה.
מאז חזרנו הביתה הוא הקפיד לשנות נושא בכל פעם שהעליתי את המקרה. כאילו יש בה משהו מוזר, העיניים שלה מספרות משהו אפל.
רחש נשמע ודלת החדר נפתחת ותום נכנס כאשר לגופו רק תחתונים, הוא מתקרב אליי בחיוך יודע כל וקורץ לי. אני פורצת בצחוק למראה הבעות הפנים שלו והוא צוחק יחד איתי ונושך את צווארי.
״אני צריך אותך!״ הוא אומר בהזדקקות ומלטף את עורי מתחת לשמלה.
״גם אני צריכה אותך.״ אני לוחשת ומפנה את פניי לפניו ונושכת את שפתו התחתונה אך הוא מיד הופך את הנשיכה הקטנה שלי לנשיקה סוערת.
הוא מפשיט ממני את השמלה ומנשק את רגלי עד העקבים וחולץ גם אותם, וכל גופי מעקצץ במקומות שבהן השאיר שובל של נשיקות.
הוא מתרומם ומרים את ראשי והעיניים שלו, העיניים הכי יפות בעולם
משדרות רגש עמוק. ״אני אוהבת אותך.״ המילים משתחררות מפי והמבט בעיניו משתנה למשהו עמוק יותר.
״גם אני אוהב אותך אהבה שלי, את לא יודעת אפילו כמה.״ הוא מחזיר בעודו מלטף את פניי ומנשק את שפתיי ואני מיד נענית לבקשתו ומנשקת אותו בתשוקה. הוא מקים אותי מהמיטה ואני קופצת עליו, רגליי נכרכות סביב מותניו ואני מנשקת ומחבקת אותו כאילו החיים שלי תלויים בזה.
״התחת שלך היה נראה מדהים היום בשמלה שלבשת.״ הוא אומר לתוך פי. אני מושכת בשיערו והוא גונח בקול.
אני יכולה להרגיש את הזקפה שלו מבעד לתחתונים. אני מעבירה את ידי על זקפתו. ״פאק!״ הוא מקלל.
אני מכניסה את ידי לתוך תחתוניו והוא נוהם בתגובה והמבט שלו מלא בתשוקה. אני מגבירה את קצב ידי ומלטפת אותו מהר יותר.
המבט בעיניו מדליק אותי. אני ממשיכה ללטף את איברו בידי ונושכת את שפתו התחתונה. הוא צועק מעונג ומחדיר שתי אצבעות לתוכי, מסובב אותן ולאט לאט מגביר את החדירות. ראשי נשמט לאחור ללא שליטה, עיניי נעצמות ואני נאנחת. האגן שלי מתחיל לנוע באיטיות, בחיפוש אחר הפורקן שעומד להגיע.
״את כל כך יפה שזה לא אמיתי!״ הוא אומר תוך כדי נשיקות.
אני מרגישה שאני עומדת לגמור אך הוא מוציא את אצבעותיו מתוכי ומחליק את איברו לפתח שלי ואני גומחת.
״אני רוצה שתגמרי איתי יפה שלי. את לא מבינה כמה אני אוהב אותך!״
אנחנו גונחים יחד בעודי שורטת את גבו. פורקני עומד להגיע ואצבעותיה מתקפלות והוא שואג וצונח על גופי.
הוא זז ממני ומחבק אותי מאחור ואומר, ״תשני יפה שלי, אני פה שומר עליך.״ עיני נעצמות ואני נותנת לשינה מתוקה לסחוף אותי כאשר הגבר שלי מחבק אותי.

בבוקר אני קמה למיטה ריקה . אני מתרוממת ולוקחת איתי את השמיכה ומחסה את איברי ומתיישבת על הכורסה שמול החלון ומסתכלת למרחק וחושבת עליי ועל תום.
היום אני מסתכלת אחורה על כל הדרך הגדולה והארוכה שתום ואני עברנו ואני מבינה שאהבה יכולה לרפא את הכל.
ישנם אנשים שחושבים שאהבה כואבת. אבל זה לא נכון.
בדידות כואבת, קנאה כואבת, לאבד אדם שיקר וקרוב ללבך זה כואב. אבל אהבה לא חלק מהדברים האלה.
אהבה היא הדבר שמצליח לרפא את הכאב הזה שאנחנו מרגישים, היא עוזרת לאדם להתרפא מהכאב לצמוח. כך גם האושר שלנו נותן לנו תקווה לחיים ובחירות טובות יותר.
האושר שלנו בחיים תמיד ידפוק לנו בדלת אבל הוא ייכנס רק כשאנחנו נקבל אותו בברכה ונרצה להכניס אותו.
וזה מה שאני עשיתי. הכנסתי את האושר שלי, את החברים שלי, אבא שלי, אהוב ליבי תום. והדבר היחיד שאני מאחלת לעצמי ביום הולדת הזה, זה שהאושר תמיד יישאר איתי.