לנצח את הכל

פרק 24

נקודת מבט אמילי:
נשכתי את שיניי בחוזקה בעוד טעם מתכתי מורגש בפי.
הושטתי את ידי הזעירה לכיוון רוי כדי שיאחז בה ויצליח לעמוד.
הוא תפס בידי והתרומם, הנחתי את ידו על כתפי וחיבקתי אותו חיבוק צדדי כאשר היד שלי חובקת את המותן שלו וכך התקדמנו לכיוון היציאה. ״אזמין מונית.״ אמרתי ושלחתי את ידי אל תיקי בחיפוש אחר הטלפון. חייגתי והזמנתי מונית. ״הוא אמר שיגיע בעוד חמש דקות.״
״אוקיי.״ אמר רוי בקול חלש. גופו הכבד נשען על גופי ומכביד עליי מעט. ״נמאס לי מזה. כבר שלוש שנים עברו והוא עדיין זוכר לי את זה. ואני אומר לך אמילי, זה לא קרה באשמתי. הכל קרה באשמת הבת זונה הזאת. היא קינאה שאנחנו חברים וניסתה להפריד בינינו. וכשבאתי להסביר לו את הצד שלי, הוא התחרפן ולא הסכים להקשיב לי.״
התסכול והצער נוטפים מקולו. הוא באמת נראה מתחרט על מה שעשה, אפילו שאני לא יודעת מה עשה, אני מניחה שזה דבר חמור מאוד. המונית הגיעה והכנסתי את גופו החבול של רוי לתוך המונית ונכנסתי אחריו. הטלפון שלי בידיי, פתחתי אותו והמון הודעות נגלו בפניי. ורובן מתום.
כיביתי את הטלפון והנחתי אותו בחזרה בתוך התיק ונשענתי קלות על עדן החלון. המונית נעצרה, שלפתי כסף מתיקי ונתתי לנהג. לאחר מכן יצאתי מהמכונית והתקדמתי לכיוון דלתו של רוי, פתחתי את הדלת ומשכתי אותו בזרועו הימנית, הנחתי את ידו על צווארי ואת ידו השניה על מותניי וידי נתלתה על מותנו. הדרך לדלת הכניסה היתה קשה במיוחד כיוון שגופו הרחב והגבוהה הקשה עליי במקצת והתאמצתי כדי להביא אותו לדלת במצבו. ״אחח, רוי תעזור לי אל תקשה עליי..״
״אני עייף..״
עלינו במדרגות והובלתי לכיוון חדר האורחים שבו שהיתי היום.
פתחתי את הדלת ונכנסתי קצת עם גופי והדלקתי את האור. התקדמתי עם רוי לכיוון המיטה והנחתי אותו עליה. הורדתי את נעליו, הרמתי את רגליו, השכבתי אותו וכיסיתי אותו בשמיכה. ״תחכה, אני אביא משהו כדי לנקות לך את הפנים, אל תירדם.״ הזהרתי והלכתי לשירותים בירכתי החדר. לקחתי מטלית והרטבתי אותה במים וחזרתי לרוי אשר שוכב על המיטה. ״זה ישרוף לך מעט.״ הודעתי בחיוך קטן. ״זה בסדר.״
הנחתי את המטלית על השפה שלו והוא אפילו לא מצמץ.
סיימתי לנקות את כל פצעיו וסגרתי אותם כן פלסטר ובזמן הזה רוי כבר נרדם. ״לילה טוב.״ אמרתי בחלש ויצאתי מהחדר לאחר שכיביתי את האור.
התקדמתי לכיוון החדר של תום. פתחתי את הדלת עד כדי חריץ והצצתי פנימה. תום שרוע על המיטה בפיזור איברים עם הבגדים והנעליים.
׳מה אני אעשה איתך?׳ שאלתי את עצמי. הוא רוצה שאני אפתח ואספר לו עליי ועל מה שעברתי, אבל כשהגלגל מסתובב ופונה אליו הוא לא מוכן לדבר ויותר מזה הוא אפילו לא רומז משהו בהקשר למיה. הבחורה המסתורית שהוא כל כך אוהב. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ואני מאמינה לו. אבל לפעמים הוא נותן לי את ההרגשה שהוא רק מנסה לבנות חומה בינינו בנוגע לעבר שלו, כאילו יש משהו שחוסם אותו או מעיק עליו.
הלוואי שהיה מדבר איתי והיינו פותרים הכל ביחד...
נאנחתי נכנסתי עם כל גופי לתוך החדר, סגרתי את הדלת אחריי והתקדמתי אליו ובחנתי את פצעיו. מפרקיי ידיו מדממות ויש חתך קטן בשפה שלו. נכנסתי לחדר המקלחת ולקחתי את ערכת העזרה הראשונה שנמצאת מתחת לכיור והתקדמתי לכיוונו.
״מה עשית לעצמך?״ שאלתי בלחש בידיעה שהוא ישן.
לקחתי מטלית וניקיתי את פצעו בשפה, שמתי יוד ועטפתי את ידיו.
עזבתי את ידיו והתקדמתי לארון, הוצאתי מכנסיים קצרים וחולצה קצרה תואמת בצבע תכלת וצעדתי לכיוון השירותים.
החלפתי את שמחתי בפיג׳מה ויצאתי מחדר המקלחת לכיוונו של תום בחזרה. הורדתי לו את הנעליים והרמתי את השמיכה וכיסיתי אותו בה. התקרבתי למצחו ונשקתי לו קלות. ״סליחה.״
״אני יודעת שאתה אוהב אותי, ואני אוהבת אותך.. אבל קשה לי עם זה שאתה מצפה ממני להיפתח אליך כמו ספר פתוח בעוד כשאתה אפילו לא פתחת את הכריכה של הספר שלך. קשה לי עם זה אתה מנסה לפתור הכל במכות ועצבים. קשה לי עם זה שאתה חושב שרק לך קשה. גם לי קשה, לכולם קשה אבל אני פה בשביל שתדבר איתי... בגלל זה אנחנו זוג כדי לדבר גם אחד עם השניה ולא לצעוק ולהתנהג כמו משוגעים. אכפת לי ממך, אכפת לי ממך מאוד. בגלל זה אני חושבת שעדיף שנהיה קצת לבד. החודש וחצי הזה היה היה הזמן הטוב ביותר בחיי, צחקתי, חייכתי, נהניתי והכל עם האנשים שאני אוהבת. אבל עכשיו שנינו צריכים קצת את הלבד שלנו ולהבין אם הזוגיות הזאת באמת טובה לנו כי כל השבוע האחרון היה כרוך רק בצעקות ובבכי ואני לא רוצה את זה יותר בחיים שלי...״ התקרבתי לשפתיו ונישקתי אותו נשיקה שאולי תהיה האחרונה.
יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות לכיוון חדר המוזיקה, בתקווה שגם היום הוא פתוח. אני עומדת מול הדלת והמנעול רופף, כמו שחשבתי. פתוח.
נכנסתי פנימה עם השמיכה האפורה שלי ונשכבתי על הספה הצהובה שנמצאת בירכתי החדר. ונתתי לעצמי את השינה שאני זקוקה לה.