לנצח את הכל

פרק 22

נקודת מבט אמילי:
כל הצעקות שלו, ההשפלות שלו, הפגיעות שבה הוא חש שברה את ליבי. לא אמרתי כלום, נתתי לו להוציא את הכל. אבל יש גבול לכמות הצעקות והזלזול שאני יכולה לקבל. אני לא רובוט, וגם לי יש רגשות.
ובמשך הרבע שעה האחרונה אני לא מפסיקה לבכות. מילותיו האחרונות היו הקש ששבר את גב הגמל.
״פשוט תלכי. תשחררי ממני את והשאלות המפגרות שלך.״ אמר בחשיקת שיניים בעוד פניו מוסטות מפני בקול קר ואדיש.
אני מרגישה כאילו הלב שלי נסדק. הדבר היחיד שאני עושה זה לדאוג לו. אכפת לי ממנו והוא רואה את זה בתור ׳השאלות המפגרות שלך׳ .
וזה נותן לי הרגשה שאני מיותרת בחדר הזה.
הסטתי את פניי מפניו כשדמעה אחת ששמרתי עמוק בפנים זלגה. הסתובבתי ויצאתי מהחדר בריצה לכיוון שירותים.
עכשיו החלטתי שזהו, מספיק. בכיתי המון בחיי ועכשיו אני בוכה בגלל בחור שבכלל לא רוצה בעזרתי.
כאב לי, כאב לי לראות אותו מתייסר ככה על מיה, הבחורה הזו שהוא כל כך אוהב אפילו שהיא כבר לא נמצאת בחייו. כל ההטחות שהוא הטיח בי היו פשוטות לעומת הכאב והדמעות שאיתן חזר. בחיים לא דמיינתי לראות אותו שיכור בצורה כזו, ואני לא רוצה לראות יותר לעולם.
״די, אמילי. הוא לא שווה את הדמעות שלך.״ אמרתי לעצמי בנחישות ומחיתי את הדמעות החדשות שהתקבצו בעיניי.
דפיקות קלות נשמעו וקולה הרך של רעות נשמע. ״אמי, תצאי. הוא מטומטם בדיוק כמו החברים שלו.״ גיחכתי קלות לשמע עקיצתה.
״אני יוצאת.״ אמרתי בקול חלש.
יצאתי מהשירותים ובפתח הדלת עמדו רעות ונועה עם מבט עצוב ומודאג. ״מה הוא עשה עכשיו?״ שאלה נועה. ״בואו נלך לחדר.״ אמרתי והתקדמתי לכיוון המדרגות בעוד הן המשיכו לחדר של רעות ורון. לפתע הן שמו לב שהמשכתי ללכת אז הן הפנו את מבטן אחת לשניה בבלבול ולאחר שניות ספורות כבר הלכו מאחוריי.
״לאן את הולכת?״ שאלה רעות. ״לחדר.״
המשכתי לכיוון המסדרון המוכר, עברתי את הדלתות שצבען שחור והתקדמתי לכיוון הדלת עם המנעול. החדר הקבוע שלי. ״א-אבל..״ אמרה נועה בחשש. לחץ הופיע בפניה והיא העבירה את מבטה לרעות שגם היא מנסה להבין מה מתחולל בראשי. הנחתי את ידי על ידית הדלת וגם היום, הדלת פתוחה. לקחתי את הגיטרה השחורה, התיישבתי על הכיסא והתחלתי לשיר.

'Little do you know
How I'm breaking while you fall asleep
Little do you know
I'm still haunted by the memories
Little do you know
I'm trying to pick myself up piece by piece
Little do you know
I need a little more time
Underneath it all I'm held captive by the hole inside
I've been holding back
For the fear that you might change your mind
I'm ready to forgive you, but forgetting is a harder fight
Little do you know
I need a little more time'
(Alex and Sierra- little do you know)