לנצח את הכל

פרק 26

נקודת מבט אמילי:
״בו!״ צעקה רמה נשמעה ברחבי המטבח.
״איה!״ צעקתי כאשר מעט מים נשפכו מספל הקפה על ידי.
הסתובבתי במהרה לכיוון אותו אדם, ומולי נגלה פרצופו של תומר. ״מה יש לך משוגע אחד?! אני עם קפה!״ גערתי בפרצוף המשועשע אשר על פניו. הוא התקרב אליי והניח נשיקה לראשי. ״היום מסיבת יום ההולדת שלך ושל רון נסיכה. אני מקווה שהתארגנת יפה כי תום עבד על המסיבה הזאת שבוע כדי שהכל ילך בצורה מוצלחת..״ ספל הקפה נלקח מידי לידו השרירית של תומר והוא לגם ממנו ללא בושה. ״איכס, זה מר. תוסיפי סוכר.״ הוסיף ברוב חוצפתו. ״אדוני הנכבד, לידעתך הקפה הזה שלי, וכך אני אוהבת לשתות אותו.״ קפצתי את גבותיו ושפתיי וניסיתי לעשות פרצוף כועס אך עם פרצופו המשועשע של תומר זה היה בלתי אפשרי. צעדים גדולים נשמעים ולפתע תום מופיע בגרם המדרגות עם חיוך עדין ומהוסס על שפתיו. ״איך את?״
״בסדר, חוץ מזה שנכוותי עכשיו מהבחור המגודל שלידי.״ אמרתי בסרקזם. וגיחוכים נשמעו מבין השניים.
במהלך חמשת הימים האחרונים השתדלתי להתרחק מתום אף על פי שליבי החסיר פעימה עם כל מבט שהוא שלח לעברי.
אמנם אני בטוחה בבחירה שלי בקשר להפסקה עם תום, אך אני עדיין לא מבינה למה אני מרגישה מועקה על הלב כשהוא נמצא איתי בחלל החדר אך לא קרוב מספיק. ההחלטה הגיעה ממני אך אני לא שלמה איתה. האוכל לא מצליח לעבור לי בגרון ואני מסתגרת כל היום בחדר השחור.
הסטתי את גופי לכיוון השיש במטרה למצוא מטלית שתנקה את הליכלוכים שנגרמו על ידי תומר. לקחתי את המטלית הירוקה מהשיש ושלחתי את המטלית לכיוונו של תומר. ״קח.״
״מה קח? מה אני אעשה עם זה?״ גבותיו התקבצו והוא הביט בפניי בבלבול. ״קח, תנקה את מה שעשית!״ הצהרתי ודחפתי את המטלית לידיו. ״בייבי, הוא לא מסוגל לזרוק אחריו את המגבת הרטובה שלו לאחר שהוא מתקלח לסל הכביסה, אז את מצפה ממנו לנקות?״ שאל תום בפרצוף משועשע. ליבי החל לפעום בקצב מהיר כאשר שמעתי את הכינוי שלי לאחר שלא שמעתי אותו במשך יומיים.
״כן, אני עוד אעשה ממנו גבר הגון״ עניתי בנחישות.
צחוק עמוק בקע מגרונו של הבחור הסקסי שלי, ויחד עם זאת הרעיד את רגליי וגרם לחיוך קל להתפשט על שפתיי. ״אני מטורף עלייך את יודעת את זה?״ אמר יותר מאשר שאל והביט בפניי במבט שמרטיט את ליבי. עיניו הירוקות ממוקדות בעיניי החומות ונראות נחושות, נחושות כדי להוכיח משהו. ״אחמ, אחמ..״ כחכוח גברי נשמע וגרם לי למצמץ ולהסיט את מבטי מהמבוכה וגרם ללחיי להסמיק. מרפקו של תום נשלח למותנו של תומר בכדי לסמן לו לעזוב, אך חששתי שלא אוכל לעמוד בפניו ולא הרשיתי לעצמי להפר את החלטתי לכן הגבתי לפני שתום הספיק לומר משהו. ״בנים, היה נחמד לשוחח איתכם אך זמני קצוב והמון דברים עומדים על הפרק.״ ניגבתי את כפות ידיי המזיעות במכנס הקצר והוורוד שלבשתי וצעדתי לכיוון חדרה של רעות.
דפקתי חלושות ופתחתי את הדלת בעדינות. חיוך התפרש על שפתיי בעשה שראיתי את רעות ורון מחובקים כמו שני דובוני אכפת לי.
והחלטתי להעיר אותם בדרך מיוחדת היום. התהלכתי במהירות לחדר של תום ולקחתי את הגיטרה הלבנה שתלויה ליד ארון הבגדים.
חזרתי בחזרה לחדרם, התיישבתי על הכיסא האפור והתחלתי לפרוט על הגיטרה שיר חדש שכתבתי בספרדית על אימי.