לנצח את הכל

פרק 25

נקודת מבט תום:
טרקתי את דלת הבית ונכנסתי לרכבי והתחלתי לנסוע למקום שבו אני יודע שיהיה לי שקט.
החניתי את האוטו, יצאתי מהאוטו בעודי מחזיק בידי הימנית זר ורדים לבנים והתקדמתי לכיוון מיה. הנחתי את הורדים על המשטח הלבן שעשוי משיש ונשפתי.
״הגעתי לפה היום, כי היום זה היום בו עברו שנתיים מאז שהלכת.
הגעתי לפה היום גם כי אני יודע שאת האדם היחיד שיקשיב לי באמת. אני בטוח שאם היית עכשיו פה לידי, בשר ודם, היית עוזרת לי לפתור את הבעיות שיש לי עם הבחורה הכי מרתיחה, משגעת, לוהטת ומעצבנת שיש בעולם. לפעמים אני חושב על מה היה קורה אילו כל מה שקרה לך לא קרה, כי אני מתגעגע אליך, ואת לא מבינה אפילו כמה.
אותו לילה כל הזמן חוזר אליי בחלומות, ועדיין עושה לי סיוטים. אני מתעורר בבהלה מהזיכרון ששוטף את מוחי, אבל מאז שהיא הגיעה הם כבר לא רודפים אותי ואני מצליח לישון בשקט.
את יודעת, אותו הרגע שבו הודיעו לי עלייך, הרגשתי שעולמי חרב, שהחצי השני שלי, החברה הכי טובה שלי, המלאך השומר שלי נפל.
הרגשתי שבור, בכיתי לילות וימים. הייתי באבל תמידי, הרגשתי שאני אדם שלוקה בחסר מאז שעזבת. אבל אמילי הצליחה לחבר אותי איך שהוא. אני לא יודע איך אבל היא הצליחה, היא הפכה אותי לאדם שמח יותר, היא החזירה אותי לאדם שהייתי לפני שהכל קרה.
נפלתי, נפלתי במשמר שלי עליך. את היית האור בחיים שלי, המלאך שלי, הדבר היחיד הטוב שחשבתי שאלוקים הביא לי. אבל טעיתי, טעיתי שנתתי לך לצאת עם החברות שלך למסיבה באותו יום. וטעיתי שהשתכרתי, פשוט טעיתי. אני מצטער שככה הפרתי את האמון שלך בי כי הבטחתי לך שאגן עליך מפני כל דבר שיבוא בפנינו, אך זה חמק לי מבין הידיים ונכשלתי.
אני יודע שטעיתי, טעיתי בגדול.
אני מצטער על זה, על הכל, ואצטער על זה עד סוף ימיי חיי.
כי מאותו יום הבנתי את המשמעות של איבוד אדם קרוב, אדם שאהבת, שדאגת לו, שהיה לך אכפת ממנו.
אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך, כי את אחותי הקטנה.״ מחיתי את דמעותי, ונשקתי לקברה.
גם היום, ביום הכי חשוב למשפחה שלי ההורים שלי לא באים. שנתיים עברו מאז שהיא נפטרה ועדיין אכפת להם רק מהמוניטין שלהם, מהתהילה שלהם ומהכסף שלהם. הם אף פעם לא היו שם בשבילנו כשבאמת היינו זקוקים להם. גם כשמיה נפטרה הם מצאו זאת כסיבה מדוע הם לא צריכים להיות בבית יותר מבדרך כלל. פתאום הם שכחו שיש להם עוד בן. הם האשימו אותי בכל, ואני גם מאשים את עצמי.
אבל עדיין כואב לי לזכור את אותו הערב, בו הייתי שיכור ואחותי הקטנה והאהובה הלכה לעולמה כשהיא עוד לא הספיקה לעשות דבר בחייה. היא היתה הבן אדם הכי שמח שהכרתי בחיי.
היא תמיד היתה צוחקת גם כשעצוב, היא היתה רוקדת כדי לשנות לי את מצב הרוח, היא היתה עוזרת לי עם עדי למרות שהיא לא אהבה אותה אף פעם. אני חושב שהיא היתה שם בשבילי די והותר כאשר הייתי שם בשבילה הרבה פחות כאשר היא היתה צריכה אותי באמת.

בעודי יושב ברכב וראשי מונח על ההגה בתסכול הטלפון שלי מצלצל.
הרמתי את הטלפון ועל הצג מתנוסס שמה של אימי. ניתקתי את השיחה, הנחתי את הטלפון בתא הכפפות ופשוט נסעתי לבקתה.
פתחתי את הדלת ומעט רעש נשמע ממנה. ריח הורדים שלה עדיין נשאר פה מהפעם האחרונה שעשינו כאן אהבה. נאנחתי והתקדמתי לכיוון המרפסת, התיישבתי בכורסא ונתתי למחשבות לרחף במוחי.
•פלאשבק
הנוף של הים בשעות הצהרים מרגיע ביותר, במיוחד כאשר גופה החם של אמילי שוכן בחיקי וראשה מונח על חזי. נשימותיה הקטנות נשמעות, והן משרות בי הרגשה של רוגע, שהכל בסדר למרות שאני מרגיש שהעולם שלי מפורק. לפעמים יש לי את התחושה הזאת שהיא חושבת שאני לא נמצא איתה, שמחשבותיי ורגשותיי שייכות אך ורק לי. אבל מה שהיא לא יודעת זה שהיא הבחורה היחידה שאני מרגיש כלפיה כך. הלב שלי פועם במהרה כמו במרתון כשהיא לידי, הנשימה שלי מואצת כשהיא מנחיתה נשיקה קלה על שפתיי, אני פשוט מרגיש שלם כשהיא איתי. היא חיברה לי את כל החלקים שהלכו לאיבוד.
״את מרגישה את זה?״ שאלתי כאשר ידיה הזעירה מונחת על חזי. ״כן.״ השיבה בחיוך.
״הלב שלי פועם ככה חזק רק כשאת בסביבה, והוא שייך אך ורק לך לא לאף אחת אחרת. הוא פועם רק בשבילך ואת תצטרכי לדאוג לו.״ חיוכה הזעיר מסנוור את כל החדר ועל לחייה יש סומק עדין.
״בייבי, את יודעת שאני פה בשבילך נכון?״ הסטתי קצוות שיער מפניה. ״כן. אני יודעת.״ השיבה בחיוך והניחה נשיקה עדינה על שפתיי.
היא הניחה את ראשה בחזרה על חזי. ועם ידי ליטפתי את שיערה הרך כמשי. ריחה כמו תמיד מהפנט אותי.
היא עדיין לא אמרה לי את המילים שאני רוצה לשמוע, אבל אני יודע ובטוח שהיא אוהבת אותי גם מבלי שאצטרך לשמוע את אותן שלוש מילים. אני מרגיש את זה בדרך שבה היא מצטנפת לתוך חיבוקי, בדרך שבה היא נהנת ללבוש את החולצות שלי, בדרך שבה היא מנשקת אותי בתשוקה גדולה. אני אוהב אותה, ואני יודע שלא אפסיק לעולם.
עצמתי את עיניי חזק כששוב פעם פלאשבק אחר מגיע למוחי, אך הפעם הפלאשבק הזה לא משהו שהייתי רוצה להיזכר בו.
•פלאשבק
״אתה יכול לספר לי מה קרה לך אתמול? למה שתית ככה? למה התנהגת ככה? הצעקות שלך הסבירו את כל הכאב שאתה חווה, אבל אני רוצה שתדע שאת הכאב הזה שאתה מרגיש אני סוחבת גם איתי כי אכפת לי ממך ואתה חשוב לי. אז אני רוצה שתדבר איתי, שתסביר לי מה קורה.. כי אם לא זה לא יכול לעבוד ככה...״ אמרה בנשימה אחת ולקחה מגבון מחבילת המגבונים שהונחה על השידה.
אני יודע שאכפת לה ממני ושהיא אוהבת אותי, אבל אני לא יכול לדבר איתה על מיה. מיה, היא משהו אחר. וקשה לי לדבר עליה כי מה שקרה לה קרה רק באשמתי. ואני לא רוצה לאבד את אמילי אחרי שתדע מה קרה. כי אחרי שתשמע מה באמת קרה למיה היא תברח הכי מהר שהיא יכולה. וכואב לי שאני צריך לדבר אליה ככה בנוקשות ובכעס, אבל אני עושה את זה רק כדי לא לאבד אותה, את הדבר הכי חשוב וקבוע שיש לי בחיים כרגע. אני אוהב אותה יותר ממה שאפשר להסביר במילים. אני מעדיף לפגוע בה ושתישאר קרובה אליי למרות שיכאב לי לראות אותה פגועה או בוכה בגללי מאשר שתלך ולא אראה אותה יותר.
״אמילי, אני לא רוצה לדבר על זה.״
״אבל למה? תספר לי מה עובר עליך אנחנו זוג ואנחנו אמורים לדבר על דברים שמפריעים לנו!״ אמרה ואני מרגיש שהיא הולכת ומתעצבנת לאט לאט. הפניתי את מבטי לכיוון הויטרינה וקולי הפך קר ואדיש.
״פשוט תלכי. תשחררי ממני את והשאלות המפגרות שלך.״ אמרתי בחשיקת שיניים בעוד פניי מוסטות מפניה.
אני עדיין לא מאמין שפגעתי בצורה כזו נוראית בבחורה שלי. אם מיה היתה לידי היא היתה כועסת על כך שפגעתי באוצר שהגיע לידיי.
ואני גם כועס על עצמי שהתנהגתי ככה. זה לא הגיע לה, לא הגיע לה היחס שקיבלה. מגיע לה טוב יותר ואני אראה לה שמגיע לה את כל הטוב שבעולם.
צלצול הטלפון שלי אשר הונח על השולחן מוציא אותי מהריכוז.
הרמתי אותו ועל הצג שמה של אימי מופיע שוב. ניתקתי את השיחה ולאחר שלוש שניות רון חברי הטוב התקשר.
״תום מה קורה?״ שאל.
״טוב. ביקרתי בקבר של מיה ועכשיו אני בבקתה.״
״אני מצטער שלא יכלתי לבוא להיות איתך ביום הזה.״ אמר וצער נשמע בקולו. רון ותומר הכירו את מיה כשעוד היתה בת 4. גדלנו ביחד כולנו. הם החשיבו אותה לאחותם הקטנה.
״רון, זה בסדר. עדיף שתשאר בבית ותראה מה עם אמילי. מאותו יום ששתיתי וצעקתי עליה, שמתי לב שהיא לא אוכלת כמו שצריך.״ אמרתי בדאגה לבחורה שלי.
״כן, גם רעות אמרה לי על זה משהו היום.״ הסכים.
״טוב אז תדבר איתי ותעדכן אותי מתי אתה חוזר.״ הוסיף וניתק.