לנצח את הכל

פרק 15

נקודת מבט אמילי:
שבוע וחצי לאחר מכן, יום חמישי
קמתי שוב פעם למיטה ריקה וחדר ללא אף איש. כל השבוע היה ככה, אני הולכת לישון ובאמצע הלילה מרגישה חום גוף שעוטף אותי אבל מתעוררת בחדר ריק. כאילו הוא רוצה לשדר לי שהוא עדיין נמצא אבל שהוא לא רוצה להיות.
כל השבוע שעבר היה מתסכל בשבילי.. ניסיתי להתעלם מתום, אך לפעמים זה לא צלח. הוא היה אומר דברים מצחיקים ואני אחת שצוחקת מכל דבר, אפילו דברים שלא מצחיקים גורמים לי להעלות חיוך על הפנים. אבל כשאני חושבת על זה, הוא בכוונה ניסה להצחיק, כל פעם שהיה אומר משהו, הוא הסתכל לכיווני ובחן את תגובתי.
אך השתדלתי לא לספק לו אותה. כשהייתי רואה אותו בבקרים, אמרתי לו בוקר טוב. אך היה אפשר לחוש באווירה ששררה ביננו. היא היתה מתוחה. אבל בסך הכל ניסיתי לקיים את מה שהבטחתי לרעות, אני אשתדל כמה שיותר להתרחק ממנו כדי לא לפגוע בו ובעצמי.
השבוע באמת היה קשה אבל מה שהחזיק אותי להיות בסדר היה החברים שסבבו אותי חוץ מתום כמובן. וגם דין, כל השבוע דיברנו ואפילו קבענו לצאת לאן שהוא השבוע, אבל עדיין לא תכננו לאן.

״אחח..״ אמרתי ונשפתי בעצבנות כאשר נשרפתי מכוס הקפה.
״מה קרה?״ שאל תומר בדיוק כשירד במדרגות והבחין בפניי העצבניות. ״כלום, סתם נשרפתי מהקפה.״ השבתי.
״איפה כולם?״ שאלתי. השעה היתה מאוחרת, וזה מוזר לראות שחוץ ממני ומתומר אין אף אחד בבית.
״הם הלכו לקנות בשרים. הם רוצים לעשות על האש היום.״ ענה.
ואני הנהנתי בתגובה. ״נו מה קורה איתכם?״ שאל לאחר מספר דקות בהן איש מאיתנו לא דיבר. ״עם מי?״ שאלתי מבולבלת. תומר הסתובב לכיוון השיש והכין לעצמו קפה בעודי חושבת על מי התכוון שאמר ׳איתכם׳. ״את ותום. שמתי לב, בעצם שמנו כולנו לב שמשהו קורה בין שניכם.. אתם לא מדברים אחד עם השני כבר שבוע ויש מתח באוויר כששניכם נמצאים באותו חדר.״ ענה לשאלתי והתיישב לידי בסלון לאחר שהכין לעצמו כוס קפה. ״כלום.״ השבתי, לא רוצה לדבר על הנושא. ״מה כלום? אתם מתעלמים אחד מהשני..״ אמר.
״זה פשוט שאני לא רוצה לפגוע בו ולא בעצמי.״ השבתי בצורה מתומצתת מקווה שהשיחה תסתיים. תומר הנהן לתשובתי, כנראה הבין שאין בי רצון להמשיך עוד את השיחה הזו. ושיחתנו הסתיימה.
החלטתי להסתובב בבית ולראות מה יש בו.. יקח להם עוד זמן עד שהם יחזרו ואין בי רצון לשבת ולהשתעמם בחדרי.
עברתי את הסלון והתקדמתי לכיוון המסדרון והדלתות שהופיעו שם כולן היו שחורות, רגילות כמו שאר הדלתות בבית. חוץ מאחת.
כבר ביום הראשון שהגעתי לפה, שמתי לב לדלת שנמצאת בקומה של החדר שלי בסוף המסדרון, והיא בצבע לבן. היחידה. כל השאר בצבע שחור. הנחתי שזה מקום חשוב ושאני לא צריכה לפלוש למרחב האישי של תום כמו שאני לא רוצה שאחרים יפלשו לשלי.
עברתי דלת דלת. ראיתי שלושה חדרי אורחים, חדר כביסה, חדר כושר, חדר משחקים, וחדר אמבטיה. אך נשארה עוד דלת אחרונה שאותה עוד לא פתחתי, התקדמתי לעבר הדלת ופתחתי אותה. אך לא הופיע למולי שום דבר מלבד מדרגות.